תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן - תקנות ההנחה) קובעות כי רשות מקומית רשאית לתת הנחות בארנונה בשיעורים שונים על "דירה המשמשת למגורים בלבד" לתושבי הרשות העומדים בתנאים הקבועים בתקנות ההנחה.
שני קשישים תושבי אופקים הגישו בנפרד תלונה על עיריית אופקים ולפיה אף שהם זכאים להנחה בארנונה על דירת מגוריהם, העירייה מחייבת אותם בארנונה על מרפסת מקורה שבדירתם ועל סככת רכב הצמודה לדירתם.
היועץ המשפטי של העירייה הסביר לנציבות כי בצו הארנונה קבועים תעריפים שונים ל"בניין למגורים" ול"מרפסת מקורה וסככת רכב", ומכאן הוא למד ששטחים אלה אינם בגדר "דירה המשמשת למגורים", שבעליה זכאים להנחה בארנונה המוטלת עליהם.
ואולם, הנציבות הבהירה ליועץ המשפטי שעמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות ראויה של הוראות הדין ושל צווי הארנונה שהוציאה העירייה, כמבואר להלן:
אמנם לפי צו הארנונה, תעריף הארנונה עבור שטח המגורים העיקרי בנכס גבוה מהתעריף המוטל על השטחים הנלווים לו, ובהם מרפסת מקורה וסככת רכב; אך לפי צו הארנונה הן שטח המגורים העיקרי והן המרפסת והסככה מוגדרים "שטח בניין למגורים", וחלים עליהם תעריפי "ארנונה כללית למגורים". כלומר, אף אם לשטח המגורים העיקרי בנכס תעריף שונה משל השטחים הנלווים לו בשל היותם שטחים משניים, שערכם פחוּת מערכו של שטח המגורים העיקרי, אין להסיק מכך שהשטחים הנלווים אינם חלק מ"דירה המשמשת למגורים" כמשמעותה בתקנות ההנחה.
יתרה מזו, המונח "דירה המשמשת למגורים בלבד" נועד להבחין בין דירה שמתגוררים בה ובין דירה המשמשת לצורך אחר, כגון עסק או משרד. ההגדרה נועדה להוציא מכלל הנכסים את הנכסים שאינם משמשים למגורים, ולא חלקים מסוימים מנכסים המשמשים למגורים.
לפיכך, קבעה הנציבות כי התלונות מוצדקות, וכי העירייה מונעת מן המתלוננים הנחה שהם זכאים לה מכוח תקנות ההנחה וצווי הארנונה. הנציבות הודיעה לעירייה כי עליה לתת לכלל תושבי אופקים העומדים בקריטריונים המזכים בהנחה מארנונה, ובכללם המתלוננים, הנחה בארנונה על כל חלקי הנכס שהוגדרו בצו הארנונה "שטח בניין למגורים" ולהחזיר לזכאים לכך את סכום היתר של הארנונה שגבו מהם בגין שטחים אלה.
היועץ המשפטי של העירייה הודיע לנציבות כי העירייה מילאה את הנחיית הנציבות.
