העליון מצמצם הסתלקויות מתוגמלות מייצוגיות ומקטין את הסכומים

"שומה על בית משפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טירחה; תוך מודעות לסכנות
הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק". כך קובעת (יום א', 5.8.18) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, בפסק דין מחייב ראשון בנושא ההסתלקות המתוגמלת מתביעות ייצוגיות, שמשמעותו המעשית תהיה צמצום ניכר בהסדרים כאלו והפחתה ניכרת בסכומים שישולמו במסגרתם.

פסק הדין צועד בעקבות התיקון לחוק תביעות ייצוגיות, שנחקק לפני שנתיים בשל ריבוי ההסתלקויות המתוגמלות: מצבים בהם מבקשי תביעות ייצוגיות מוותרים על ניהולן בתמורה לתגמול להם ובעיקר לעורכי דינם. ברון אומרת, כי נוהל זה עלול לעודד הגשת תביעות סרק ואף תביעות סחטניות, תוך סכנה של עליית מחירים (בשל גלגול עלויות התביעות על הצרכנים), מדיניות מתגוננת מדי של היצרנים, פגיעה בתחרות, זילות של מכשיר התביעה הייצוגית ובזבוז משאבים שיפוטיים.

בשל הריבוי של הסתלקויות מתוגמלות, קובע כיום החוק שלא ניתן יהיה להעניק תגמול שכזה אלא באישור בית המשפט, ומנחה את השופטים לבחון האם הייתה עילת תביעה לכאורה והאם ההסתלקות הניבה תועלת לחברי הקבוצה. ברון מפרשת קביעות אלו של המחוקק:

"על בית משפט לוודא כי אין עסקינן בתביעת סרק, אלא בתובענה שלכתחילה עמדה ביסודה עילת תביעה לכאורה ואולם לאחר הגשתה התברר כי אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך. שנית, על בית משפט לתת דעתו ל'תועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה'; ויושם לב כי המחוקק שם את הדגש על עניינם של חברי הקבוצה (להבדיל מתועלת ציבורית כללית, או השגת אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות). אין זאת אלא ששומה על הערכאה הדיונית להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה (כדוגמת תיקון הפרת חוק שבפועל לא הסבה נזק של ממש לקבוצה גם קודם לתיקון). אחת השאלות שיש לבחון בהקשר זה, היא אם אומנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה".

עוד מציבה ברון קווים מנחים לקביעה האם לאשר הסתלקות מתוגמלת. בין היתר, על בית המשפט לבחון את הפער בין הסכום שהתבקש במקור לבין התועלת שהושגה לבסוף; פער גדול מדי עלול להצביע על בקשה מנופחת שנועדה להפעיל לחץ על הנתבע. כמו-כן, על בית המשפט לבחון את השלכות הרוחב של אישור ההסדר, כדי שלא לפגוע במוסד התביעה הייצוגית. מאחר שקולם של חברי הקבוצה אינו נשמע, ממשיכה ברון, "בית המשפט מצווה לשקול את אינטרס הקבוצה והציבור הרחב, שקולם לא נשמע בהליך. יש לנקוט אפוא משנה זהירות באישורם של הסדרים אלה, ועל בית משפט להשתכנע כי אין מדובר בתביעת סרק חרף העובדה שהמייצגים מעוניינים להסתלק מן ההליך הייצוגי".

ברון גם מתייחסת לריבוי הבקשות לתביעות ייצוגיות, בהן נטען שיצרני מזון מפרים את הוראות הסימון על המוצרים. היא אומרת, כי לא ניתן לקבוע שכל התביעות מסוג זה הן תביעות סרק או שכולן מביאות תועלת, ולכן יהיה על בית המשפט לבחון על תביעה לגופה כדי להחליט האם לאשר הסתלקות מתוגמלת.

לגבי גובה התגמול לתובע ושכר הטרחה לעורך דינו, אומרת ברון: "ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג
ובא-כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך וניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טירחה, ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא הכוח המייצג, האופן שבו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של יום לטובת הקבוצה". עוד יש ליצור מדרג של סכומים על-פי השלב בו הסתיים ההליך ועל-פי חשיבותו הציבורית, וכן להביא בחשבון האם פנייה מוקדמת לנתבע הייתה יכולה לייתר את ההליך.

בית המשפט העליון דחה ערעור בנושא הסתלקות מתביעה ייצוגית נגד סונול, בה קבע בית המשפט המחוזי גמול של 500 שקל לתובע ושכר טירחה של 5,900 שקל לעורך דינו. עוד נדחה הערעור על החלטת המחוזי שלא לאשר גמול ושכר טירחה בבקשה לתביעה ייצוגית נגד ספורט ורטהימר ונגד פרי גליל. לעומת זאת התקבל הערעור בנוגע לחברת שלמה תחבורה ונקבעו גמול של 17,200 שקל ושכר של 25,800 שקל.

השופטים יצחק עמית ונעם סולברג הסכימו עם ברון, תוך שהם מעירים שיש לתת משקל בעיקר לקיומה של עילת תביעה לכאורה ולתועלת שהפיקה הקבוצה.