משטרת ישראל מודיעה (יום ד', 29.8.18) כי בימים אלו מהנדסי הטכניון מסכמים את מכלול הבדיקות שנעשו למערכת מצלמות המהירות א-3. על-פי העידכון שהעביר הטכניון למשטרת ישראל עולה כי אמינות מצלמות א-3 גבוהה מאוד.

דוח הבדיקות של מהנדסי הטכניון נמצא בשלבי גיבוש סופיים. עם קבלת הדוח הסופי הוא יועבר לעיון פרקליטות המדינה ולאישורה. בכפוף לאישור זה, תחודש האכיפה והנפקת הדוחות בתקופה הקרובה.

לעניין תשלום הדוחות, ללא קשר לפרסום דוח הבדיקות, ועל-מנת להקל על הציבור, ניתנת ארכה נוספת לתשלום הקנס המקורי, וזאת עד ליום 15.10.18. בנוסף, דוחות שממתינים לקביעת מועד לדיון בבתי המשפט מיום 10.6.18 ועד למועד הודעה זו, יקבלו מועד דיון חדש.

כמו-כן, בכפוף להודעת המשטרה הסופית לעניין המשך הפעלת המצלמות, תימסר הודעה בנוגע לטיפול בחריגות המהירות שתועדו ע"י מצלמות א-3 בתקופת הביניים.

במשטרה מבהירים, כי הבדיקה המסוימת בגינה ביקשה בתיאום על הפרקליטות להשהות את התשלומים על דוחות המהירות, נותחה לעומק על-ידי הטכניון ונמצא כי איננה מעידה על בעיית אמינות כלשהי.

יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, עו"ד אילון אורון, מאשים את המשטרה במחדל ובטיוח. הוא פנה לשר לביטחון פנים גלעד ארדן והפנה אצבע מאשימה כלפי פרקליט המדינה ומשטרת ישראל, האשימן בטיוח וכמי שמנסים לחמוק מאחריות ולכסות על מחדליה בפרשה, בין היתר טען:


1. לפני כמה שנים, התאגדו 20 נהגים שקיבלו דוחות מהירות לאחר שתועדו במצלמות ופנו לבית המשפט בטענה שהמצלמות אינן מהימנות. במשטרה טענו שנסמכו בנושא על מכון התקנים ונציג של המכון אף העיד בדיון בבית המשפט. אלא שבדיקה מעמיקה העלתה שהבדיקות שהמכון הצהיר עליהן לא תואמות את הבדיקות שאכן בוצעו ובכיר במכון התקנים נחקר במשטרה בחשד לעדות שקר. בשל כך, החליטו במשטרה לבצע בדיקה עצמאית בנושא, וכעת מסתמן כי אמינות המצלמות תקינה. עדות השקר הפכה בן לילה לעדות מהימנה? הבדיקות של מכון התקנים שהתבררו כלא תואמות את המציאות לפתע מקבלים הכשר?

2. תחילת הקמת מערך מצלמות מהירות בשנת 2010 נולדה בחטא, בין השאר בגלל הבחירה במיקום המצלמות. כבישים מהירים בהם כמות התאונות הייתה נמוכה, אך התפוקה הייתה רבה. קופת המשטרה התעשרה אבל מה היה הטעם בהצבת מצלמות מהירות בקטעים לא מסוכנים ולא נחוצים באמת?

3. לפני דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סיכום תאונות דרכים של שנת 2016, נרשמו 21,795 תאונות (קטלניות, קשות וקלות) באותה השנה בדרכים עירוניות ובין עירוניות. מתוך כל אותן תאונות, 25 מהן בשל מהירות מעל המותר בחוק - 0.11 אחוזים! מה שמעלה את השאלה: האם המשטרה מרכזת משאבים אדירים ומקדישה מאמץ עליון עבור מטרה לא נחוצה ובמקום היכן שבאמת צריך. חשוב לציין כי מתוך תאונות אלו, 5 קטלניות, 3 קשות ו-17 קלות. גם אם מכניסים לחישוב הזה את התאונות המוגדרות "מהירות מופרזת בנסיבות המקרה" ו"מהירות מופרזת שגרמה לסטייה מנתיב" אנחנו מגיעים ל-795 תאונות שהן 3.5 אחוזים לבד.

4. אם ננסה להשוות בין המשאבים המושקעים באכיפת מהירות ביחס לסיכון לעומת היעדר כמעט מוחלט של אכיפת עבירת "אי שמירה על הימין" האחראית על 360 תאונות (מתוכן 13 קטלניות), או "אי שמירה על מרחק" שמביאה ל-1000 תאונות (מתוכן 26 קטלניות) נקבל תשובה לא מפתיעה: בתחילת שנת 2016 פרסם מבקר המדינה דוח חמור בו הוא למעשה מעניק ציון "נכשל" לפרויקט המצלמות. הסיבה: 70 המצלמות שהותקנו עד אז (מתוך תכנון של 300) ניפקו כמות דוחות שגרמה לקריסה כמעט טוטאלית של מערכת בתי המשפט לתעבורה. מלבד הקריסה, נמחקו לדברי הדוח גם כ-50 אלף (!) כתבי אישום של עבירות תנועה חמורות. אליהן לא הצליחו בתי המשפט להגיע לאור העומס עליהם.

5. נדמה שהמשטרה מתייחסת באובססיביות ובצורה עיוורת לסוגיית המצלמות. האם זה הפתרון של המשטרה לעומס בכבישים במקום חשיבה מחודשת על יעילות המצלמות? האם הצבה שלהן במיקומים בהם נגרמות תאונות כמו צמתים או באזורים עירוניים בהם למהירות משקל לא מידתי ברמת הסיכון? במקום לעצור לרגע ולחשוב מחדש המשטרה העלתה את רף האכיפה של המצלמות כאילו היא הגורם המרכזי לקטל בכבישים וכל יתר הנסיבות הרבה פחות. בחלק מהמקרים העלתה המשטרה את הרף עד כדי כפליים מהמהירות המרבית החוקית. 185 קמ"ש בכביש של 90 ו-165 קמ"ש בכביש של 80. עד כדי כך.

6. "הצבת מצלמות א-3 שמטרתן להציל חיים היא פרויקט משותף של המשרד לביטחון הפנים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואגף התנועה במשטרת ישראל. חזון אגף התנועה הוא אפס הרוגים בדרכים וחזון מדור א-3 הוא אפס דוחות ממערכת א-3." מתוך עמוד א-3 באתר אגף התנועה של המשטרה. אלא שמיותר אפילו לטרוח כדי להפריך את ההצהרה הזו. להווי ידוע כי מיקום המצלמות הגלוי, הידוע והמיודע על-ידי תוכנות הניווט השיג תופעה אחת: נהגים המאטים בחדות לפני המצלמה ושבים להאיץ מיד אחריה. אחת התוצאות של אופן הנהיגה הזה הוא: "בלוקים" של האטות פתאומיות של התנועה, שבצירוף אי-שמירת מרחק הן מתכון בטוח לתאונות.

7. המצלמות מוצבות ברובן המוחלט בצד כבישים מהירים, רחבים, מרובי נתיבים וישרים. בדיוק המקום בו מוטלת בספק רב תכלית הגברת הבטיחות שלהן, אבל מידת היעילות שלהן באספקת דוחות מהירות סיטונאיים בהחלט מוכחת. מה שמעלה שוב את השאלה מה מטרת המצלמות? להעשיר את קופת המשטרה או להיאבק באפקטיביות בתאונות הדרכים?

8. חברת מלם תים, קבלנית הצבת המצלמות קיבלה 335 מיליון שקלים עבור הצבת המצלמות. תקציב ההפעלה של מצלמות אלו על-פי הפרסומים הוא 22 מיליון שקלים בשנה. השאלה מי הייתה אמורה להציג את אותו אישור של מכון התקנים (שתוקפו מוטל כעת בספק) למצלמות המהירות, החברה המתפעלת או המשטרה? - נושא שיצטרך להתברר בבית המשפט.

9. האם מאות מיליונים מכספי הציבור הוצאו ללא כל הוכחה על יעילות, ללא שקיפות מספקת וללא עמידה בתכלית שקבעו הגופים הללו בעצמם?