בית הדין הרבני הגדול הורה למשרד הפנים לרשום כיהודייה אישה שהתנצרה והתחתנה בגרוזיה עם נוצרי ומתכוונת להמשיך לחיות איתו. בית הדין קבע, כי בנסיבות המקרה לא ניתן לומר שהיא המירה את דתה ולכן אין לכפות עליה להיפרד מבעלה כתנאי לרישום כיהודיה.
מדובר באישה שנולדה בשנת 1975 בכפר נידח בגרוזיה לאם יהודיה ואב נוצרי, ולפיכך היא יהודיה על-פי ההלכה. בגיל 17 נישאה לבעלה ולזוג בנים בני 22 ו-25. המשפחה כולה מבקשת לעלות ארצה לפי חוק השבות, אך התעוררה שאלה לגבי יהדותה של האם וממילא לגבי יהדותם של בניה וזכותו של בעלה לקבל אזרחות ישראלית יחד איתה.
בית הדין הגדול קבע (27.8.19): "אין צל של ספק שמדובר ב'תינוק שנולד בין הגויים'. המבקשת נולדה למשפחה פטריארכלית שבה האב קובע את הדת, התגוררה בתוך הנוצרים וכך גדלה ונישאה לנוצרי, ומתגוררת בכפר נוצרי אחר שבו היא חיה את חייה.
לדעתנו, בין שהמבקשת הוטבלה ע"י אביה לנצרות ובין לאו, ואף אם גם הטבילה את ילדיה לנצרות, אי-אפשר לראות בה ממירת דת, שהרי ללא צל של ספק היא תינוק שנולד לבין הגועים וגדל ביניהם ובשום אופן אי-אפשר לומר שהיא המירה את דתה".
בית הדין הגדול ציין, כי האישה אמרה הן בבית הדין האיזורי והן בהליך הערעור, כי היא יהודיה ורוצה לשנות את מעמדה המשפטי ליהודיה. היא לא הולכת לכנסיה ולא חוגגת חג נוצרי כלשהו, מתחייבת לשמור שבת וכשרות, אולם אינה מוכנה להיפרד מבעלה הנוצרי.
הרב
אליעזר איגרא, הרב
אהרון כץ והרב שלמה שפירא קבעו: "בהליך השבה ליהדות שאינו הליך גיור אלא שיבה לדת ישראל, הליך זה יכול להתקיים גם ללא קבלת מצוות גמורה (ועיין במקרים רבים של שיבה ליהדות של יהודיות שהתאסלמו).
אמנם אנו מקבלים כאן כסרח עודף את בעלה שאינו יהודי ויעלה ארצה. אולם מנגד, פרט לזכות להשבה לכלל ישראל וקיום המצוות של המבקשת, שהיא מבחינת האובדים בארץ אשור, הרי שלמבקשת בן ובת יהודים גמורים, שאם לא יעלו ארצה - הם יתבוללו בין הגויים והם וזרעם וזרע זרעם יאבדו מעם ישראל, והם יהודים לפי ההלכה.
"מנגד פה בארץ ישראל הרי שהם נקשרים חזרה לעם ישראל ולתורתו, ובפרט שהנ"ל קשורים לעדה גרוזינית שהיא עדה שורשית השומרת על מנהגי אבות. (סיכויי ההתבוללות של ילדים אלו במקום שבו הם נמצאים הוא קרוב ל־100%, כאשר בארץ אף שקיים לצערנו אחוז מסוים של התבוללות, מכל מקום עומד הוא על כ-2% בלבד, ובעדה הגרוזינית שהיא עדה חזקה ושמרנית האחוזים נמוכים עוד יותר)".
בית הדין אישר את השבתה של האישה ליהדות, בתנאי שתחתום על הצהרה של קבלת מצות, ותסכים למינוי מלווה שינחה אותה לפחות שנתיים בקיום המצוות. את האישה ייצג עו"ד שמואל שנהר.
