"מנסים לשלול מחברי הכנסת עוד ועוד סמכויות - פעם כאסיפה מחוקקת וכעת כאסיפה המכוננת. בית משפט שמוחק טקסט חוקתי שיוצא מתחת ידיה של הכנסת, הופך את עצמו לשותף לכינון החוקה. אלא שבדמוקרטיה הכנסת היא המחוקקת את החוקה, ובית המשפט שופט על פיה". כך אומרת (יום א', 9.10.18) שרת המשפטים, איילת שקד, בכנס פורום קהלת בנושא חוק הלאום.

שקד מיקדה את דבריה בטענה לפיה בית המשפט העליון יכול לפסול את חוק הלאום בנימוק שהוא נוגד את חוקי היסוד הקיימים ובראשם את חוק כבוד האדם וחרותו. לדבריה, מדובר בטענה חלמאית: "היא יוצאת מתוך הנחה, שאם העם ונציגיו בכנסת יושחתו, וכוחות המשטרה יושחתו, הקטסטרופה תשתולל - אך בית המשפט יידע להציל אותנו; כל תחלואי החברה שהובילו אותנו לאבד את צלמנו הדמוקרטי, לא יגעו בבית המשפט. בית המשפט יפסוק, כי חוקתנו החדשה אינה חוקתית ומיד נחזור לעצמנו. כמה פשוט - וכמה חלמאי.

"דוקטרינה זו היא מסוכנת. היא עשויה על הדרך למוטט כל יסוד משטרי, ובכלל זה את עקרון הפרדת הרשויות - וזה למען אשליה חוקתית שאינה קיימת. הכל - על-מנת להציל אותנו באמצעות תרופה שלא תועיל ממחלה שלא תבוא. במהפכה החוקתית נטל בית המשפט לעצמו סמכויות שהמחוקק מעולם לא התכוון לתת לו. היא ביקשה לייצר חוקה יש מאין, ועל בסיסה להתקדם לביקורת חוקתית על חוקי הכנסת. כעת מנסים ליצור ערכי יסוד מוסכמים יש מאין - אבל אלו אינם קיימים.

"מי שמבקש לפסול תיקון חוקתי בטענה שהוא אינו חוקתי, מבקש למעשה לפסול את ערכי היסוד שעליהם כן הסכמנו בעמל ממושך. ואת זה רוצים לעשות בשמם של ערכי יסוד שאיש לא ניסח בצורה ברורה. חוק היסוד נהנה מיתרון ברור על פני חוקי היסוד של שנות ה-90, שכן הוא קובע את ערכי המדינה ונחקק לאחר שהכנסת נוכחה לדעת מהו המעמד שבית המשפט העליון מעניק לחוקי יסוד. בית המשפט העניק מעמד-על לחוקי היסוד של שנות ה-90, למרות שנחקקו בפרוצדורה רגילה וללא שריון. תלמידיו של אהרן ברק מעלים על נס את העקרונות שהוא עצמו הוריד לחצי התורן; האם זה בשל תוכנם של החוקים?"

לדברי שקד, אין אף דמוקרטיה מערבית הפוסלת תיקונים חוקתיים בשם עקרונות היסוד של השיטה. היא סקרה את החוקות במדינות אחרות, וטענה שפסילה שכזאת קיימת רק בבנגלדש, קולומביה, הונדורס והודו. לעומת זאת, הוסיפה, ארה"ב דחתה את הרעיון וקבעה שתיקון חוקתי הוא מעשי פוליטי ולבית המשפט אין כל אפשרות להתערב בו. "הרי אין חוקה, ולכן אי-אפשר לדבר על אי-התאמתו של חוק יסוד כזה או אחר לחוקה", אמרה.

אדלשטיין: פסקת התגברות אפקטיבית

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אמר בכנס שיש להגיע להסכמה על פסקת ההתגברות כך שהיא תהיה אפקטיבית, וגם לכך שלחברי הכנסת יהיו אמצעים לפקח על הממשלה. אבל כל אלו הם תפקידיה של הכנסת - הדגיש. אדלשטיין יצא נגד פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לעבודתה של הכנסת:

"בג"ץ דוגל בביטול חוקים מתוך מטרה 'לעזור' לכנסת ו'לחזק' אותה. את דוקטרינת האיזונים והבלמים החליפה דוקטרינה של איזונים וקשרים. בית המשפט נטל על עצמו לסייע לכנסת. מרוב התערבויות בעד הכנסת, אנחנו מתמודדים עם מציאות בה מישהו בכלל מעלה על הדעת את האפשרות שבית המשפט העליון יבטל חוק יסוד. אבל אם יש משהו שחוק הלאום הוכיח, הוא שהכנסת לא צריכה שידאגו לה. האחריות מוטלת רק על הכנסת ורק בידיה מצויה הסמכות הזאת. זוהי מהותה של דמוקרטיה ואוי לנו אם היא תינטל מהכנסת אפילו בשמה של ההגנה על הדמוקרטיה".

על חוק הלאום אמר אדלשטיין: "החוק הזה היה ניתוח להשתלת רגל. עד היום המפעל החוקתי הישראלי צלע על רגל אחת וחשובה – הדמוקרטית. הוא הוסיף את הרגל היהודית והעמיד את הקורפוס של חוקי היסוד על שתי הרגליים. מובן שבכך לא נפגעות הזכויות שנקבעו בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. הוא לא מחליף את חוקי היסוד הקודמים אלא נוסף להם".

לבני: שוויון בחוק כבוד האדם

ראש האופוזיציה, ציפי לבני, השיבה לאדלשטיין: "חוק הלאום איננו מוסיף רגל אלא קוטע את הרגל הקיימת". לדבריה, על מגילת העצמאות הייתה הסכמה כוללת – ולכן היא הגישה הצעת חוק לפיה המגילה תהווה את המבוא לחוקת המדינה, תוך שהמשמעות החוקתית המעשית תהיה זו שבחוקי היסוד. לבני הוסיפה, כי בעוד שבוע-שבועיים תגיש הצעת חוק להוספת עקרון השוויון לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו:

"הממשלה הנוכחית אינה יכולה להשלים עם שוויון, משום שהחרדים אינם מסוגלים להשלים עם שוויון לנשים וללהט"בים. זוהי המחלוקת האמיתית. משתמשים בחוק הזה כדי לצייר אותי ואת חברי כבוגדים, אבל אני אפסיק את הוויכוח הזה. אני אניח בפני ממשלת ישראל שאלה אחת: האם היא בעד או נגד מגילת העצמאות".

המשנה לשעבר לראש הממשלה, חיים רמון, טען שהשמאל הציוני היה צריך לתמוך בהתלהבות בחוק הלאום ושאהרן ברק היה מנסח אותו בצורה קיצונית עוד יותר. לדבריו, החוק אינו פוגע בצורה כלשהי בשוויון האישי של מי שאינם יהודים, שכן הוא מובטח בחוק כבוד האדם וחרותו - ושם לדעתו יש לעגן אותו. רמון הסכים עם אדלשטיין בכך שחוק הלאום מוסיף את ההיבט היהודי על ההיבט הדמוקרטי שבחוק כבוד האדם. רמון הזהיר, כי השמאל יפסיד בענק בבחירות משום שבטיפשותו (כלשונו) הוא טשטש את הגבול בין שמאל ציוני לשמאל שאינו ציוני בכך שהתנגד לחוק הלאום.

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, טען שמטרתו האמיתית של החוק איננה להבטיח את אופיה היהודי של ישראל, אלא להתריס נגד כל מי שאינו יהודי, כל מי שאינו ימין ונגד בית המשפט המשפט העליון. החוק מבטל את הקשר בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית, הוסיף. "לא החוק ישמור על ישראל כיהודית, אלא אך ורק הרוב היהודי - וזהו האתגר הקשה איתו אנחנו צריכים להתמודד".