הסכם בו מתחייבת רשות מקומית להפעיל את סמכותה בתחום הנדל"ן, לא יהיה תקף בלא אישור מועצת הרשות; אין די בחתימותיהם של ראש הרשות ושל הגזבר שלה - קובע (יום ג', 9.10.18) בית המשפט העליון.

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי אכן כאשר מדובר בחוזה עסקי רגיל - די בחתימות ראש הרשות והגזבר. אולם כאשר הרשות מתחייבת בחוזה להפעיל את סמכותה הסטטוטורית - יש צורך באישור המועצה. "ראש המועצה יכול להתחייב בשם המועצה בעניינים תקציביים וכספיים. אולם, הוא אינו יכול להתחייב בשמה התחייבות בעלת אופי מינהלי-ציבורי, בעניין הנוגע לסמכותה שלה. הסמכות לנקוט עמדה בנושאים של תכנון ובנייה נתונה ברגיל לרשות המקומית, ועל כן ההחלטה בעניין הייתה צריכה להיות החלטתה של המועצה", היא קובעת.

ברק-ארז מראה, כי כאשר מדובר בסמכות הסטטוטורית של הרשות המקומית בתחום הנדל"ן - החוק מעניק אותה לרשות כולה ולא לעומד בראשה, ולכן ההחלטות צריכות להתקבל בידי מועצת הרשות. גם משום שמדובר בהחלטות העשויות להשפיע בצורה משמעותית על תושבי המקום, מן הראוי שההחלטה תתקבל בידי האורגן העליון של הרשות - דהיינו מועצתה. השופט דוד מינץ הסכים עם ברק-ארז.

השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט, כי די בחתימות ראש המועצה והגזבר. הוא אומר: "עיינתי היטב בהוראות החוק הרלוונטיות ולא מצאתי מקור נורמטיבי המחייב קבלת אישור מליאת המועצה המקומית בכל מקרה בו המועצה מקבלת על עצמה התחייבות חוזית הקשורה לתחום התכנון והבנייה".

בית המשפט העליון החליט, ברוב דעותיהם של ברק-ארז ומינץ, לקבל את ערעורה של מועצת זכרון יעקב ולקבוע שאין תוקף להסכם עליו חתמה עם חברת מאיר אפרת לשינוי ייעודו של מלון עדן אין לבנייה למגורים. המועצה התחייבה לתמוך בבקשתה של מאיר אפרת לשינוי ייעוד, בהסכם שנחתם כאשר בראשה עמד אלי אבוטבול. אולם ההתנגדות להסכם הובילה בשנת 2016 להתפטרותו של אבוטבול ולהחלפתו בידי זיו דשא, שהיה מהמתנגדים לתוכנית, והמועצה נסוגה מן ההסכם. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת עפרה אטיאס) קבע שהמועצה חייבת לקיים את ההסכם, והעליון הפך את ההחלטה. את המועצה ייצגו עוה"ד מרדכי בייץ וחני רוטשטיין-כהן, ואת החברה - עו"ד ישי בית-און.