ניתן לגבות היטל השבחה מכוחה של תוכנית מתאר ארצית, אם היא גורמת לעליית ערכה של קרקע - קובע לראשונה (יום ה', 1.11.18) שופט בית המשפט העליון בדימוס, אורי שהם.

חוק התכנון והבנייה קובע, כי ועדה מקומית יכולה לגבות היטל השבחה אם "תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת ולמעט תוכנית
כוללנית" גורמת לעליית ערך הקרקע. עד עתה לא הייתה פסיקת מחייבת בשאלה האם תוכנית מתאר ארצית נחשבת ל"תוכנית מפורטת"; שהם משיב בחיוב, ומכאן האפשרות לגבות היטל השבחה.

תחילה אומר שהם, כי הפסיקה הגדירה "תוכנית מפורטת" ככזו המאפשרת להוציא מכוחה היתרי בנייה, ויש בה פירוט של ייעוד הקרקע, חלוקת המגרשים, פרטי הבניין ושטחי הבנייה המותרים. עוד נקבע מספר פעמים, כי שמה הרשמי של התוכנית אינו הקובע האם מדובר ב"תוכנית מפורטת", אלא מהותה של התוכנית ובעיקר מידת הפירוט בה.

עם זאת, העובדה שתוכנית מתאר ארצית כוללת פרטים רבים, אין בה די - ממשיך שהם. יש לבחון את לשון החוק ותכליתו, וגם אלו מובילים לאותה מסקנה. לשון החוק מאפשרת לראות תוכנית מתאר כ"תוכנית מפורטת", בין היתר משום שיש בו סעיפים המלמדים על כך. בנוגע לתכלית גבייתו של היטל השבחה אומר שהם, כי זו נועדה לממן את הוצאות התכנון בעבר והן את הוצאות התשתיות והפיתוח העתידיות, כמו גם הפקעה עתידית של קרקעות לצורכי ציבור. הייעודים העתידיים קיימים גם כאשר מדובר בתוכנית מתאר ארצית, ומכאן ההצדקה לגבות את ההיטל בגינה.

שהם קיבל את ערעורה של הוועדה המקומית קריית אתא וקבע, שהיא רשאית לגבות היטל השבחה מחברות פזגז, אמישראגז וסופרגז בעקבות פרסום תמ"א 32. התוכנית עוסקת בחוות גז הבישול הממוקמת בקריית אתא, תוך שהיא מאפשרת להותיר אותה במקומה בתנאי שהחברות יטמינו את המיכלים. הוועדה טענה שהתוכנית משביחה את ערך הקרקע ודרשה מן החברות היטל השבחה של 180 מיליון שקל.

ועדת הערר המחוזית קיבלה את עמדת הוועדה, אם כי קבעה במקביל שעליה לפצות את חברות הגז על פגיעה בערכו של חלק מן המתחם בשל אותה תמ"א, כך ששני הסכומים התקזזו. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול) קבע שהוועדה אינה יכולה לגבות את ההיטל, אך שהם החזיר על-כנה את החלטתה של הוועדה.

השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הסכימו עם שהם. את הוועדה ייצגו עוה"ד אילה סגל-גבסי ודרור לביא-אפרת, את החברות ייצגו עוה"ד שלום זינגר ואיל גור, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד נחי בן-אור.