החמאס: הרג הדייג - הפרת הפסקת האש

הם שיגרו אל שדותינו מאות עפיפוני אש שהציתו תבערה גדולה והשמידו עמל ויזע של שנים. ואנחנו הבטנו מנגד באפס מעשה כאילו לא היו בידינו אופציות לתגובה הולמת על מעשה הנבלה. הם הגדילו את טווח ההשחרה הבוערת של שדות הישובים בעוטף עזה עד אל בתי המגורים של נתיבות ושדרות. ואנחנו לא הגבנו והתמקדנו רק בכיבוי האש בכל מקום שבו התלקחה בתקווה שמשהו חמור יותר לא יתרחש.

לעיתים המערכת מפרסמת מאמר רק לאחר יומיים, שלושה, וכאשר החדשות משתנות במהירות, זה כבר פחות רלוונטי. היום לאחר הפסקת האש המבישה, השקט לכאורה שהושג, מעלה בראשי את המילים הנשגבות משיר בית"ר: "כי שקט הוא רפש הפקר דם ונפש", ואין כאן כל הוד נסתר.

איבדנו את ההרתעה, אמר לי תמיר.

במשך שבועות ארוכים התעלל החמאס בתושבי עוטף עזה. הממשלה עמדה מנגד - הבליגה/הכילה. במשך שבועות ארוכים שרפו, ירו, חיבלו העזתים במרחבי האזור ובגדרות. עמל שנים הפך את הירוק המלבלב, לשחור משחור.

יש בקרבנו דעה הגורסת כי נגזר עלינו לחיות עם סבבי לחימה תקופתיים מול ממשל חמאס ברצועת עזה, ובמשתמע, ההרתעה הישראלית הינה בעלת תוקף מוגבל. אליבא דבעלי גישה זו, עדיפה תקופה ממושכת יחסית של שקט על פני הכרעה צבאית של האיום החמאסי.