בשנה החולפת נכתב ב"גלובס" רבות על "מהפכת השוויון בנטל המזונות" ששינתה את השפה בבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, בכל הנוגע לנטל המזונות המוטל על הורים החולקים את זמני השהות שלהם עם ילדיהם. המהפכה נולדה בעקבות פסק-דינו של בית המשפט העליון, שקבע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6 עד 15 - והולידה שלל פרשנויות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בנוגע למשמעויותיה, היקפיה והנוסחאות המתמטיות שנלוות לה.

המסר שהעביר העליון, חלחל אט אט אל בתי המשפט לענייני משפחה. והתוצאה: שוויון בין ההורים בנסיבות המסוימות שנכנסות לגדרי פסק-הדין. אולם בזמן שכל החגיגה הזאת מתרחשת בערכאות "האזרחיות", נדמה שנשכחה מהתודעה ערכאה מאוד משמעותית בהליכי הגירושין בין בני-זוג - בתי הדין הרבניים. שם פחות חגגו את פסק-הדין. בפסיקות מסוימות בחרו להתעלם ממנו, ולהמשיך לפסוק לפי מיטב שיפוטם של הדיינים היושבים בדין, ובפסיקות מזונות אחרות התייחסו אליו בספקנות.

הספקנות הזאת הגיעה החודש לשיאה בפסק-דין חריף במיוחד שניתן בביה"ד הרבני האזורי בב"ש, שבמסגרתו מבקרים הדיינים את שופטי העליון על כך שאינם מבינים כלל את הדין העברי, שאותו הדיינים מנתחים באריכות בפסק-הדין. בנוסף, מצוין כי ביה"ד הרבניים אינם כפופים להלכת העליון בנושא השוויוניות במזונות. עוד מביעים הדיינים עצב ("מחשבות נוגות", כלשון פסה"ד) על היחס של ביהמ"ש למשפט העברי. "אם כך הוא היחס למשפט העברי בחוק המזונות, שכל-כולו מבוסס עליו, מה יהיה היחס בחוקים שזיקתם למשפט העברי פחותה?!", נכתב בפסיקת הרבני.

פסק הדין החדש ניתן בבית הדין הרבני האזורי באר-שבע על-ידי אב"ד, הרב אליהו אריאל אדרי, והדיינים הרב אברהם צבי גאופטמן והרב אבידן משה שפנייר. הרב אדרי אף הצטרף אל אותם קולות של ארגוני נשים שנשמעו בשנה החולפת, ולפיהם הלכת העליון החדשה פגעה בנשים ועלול להביא אותם לעוני ולעמדת נחיתות קשה מאוד מול אבות במאבקי גירושין. "אנו חוזרים ומביעים את דעתנו, כי כשם שעול המזונות שהוטל על האבות בעבר על-ידי בתי המשפט היה גדול מנשוא, כך ההקצנה אל העבר האחר בשם תפיסות הצדק והשוויון הכלליות של השיטה המשפטית תוביל אימהות וילדים לחרפת רעב", כתב ביה"ד הרבני.

האם דרשה: דין תורה

הדין הדתי והדיין הדתי, והדין האזרחי וביהמ"ש האזרחי חולקים סמכויות חופפות במסגרת סכסוכי משפחה. הדין הדתי שולט בענייני נישואין וגירושין, אך בכל הקשור לחלוקת רכוש בין בני-זוג, הדין האזרחי הוא המחייב. סכסוכי המזונות מגיעים אל בתי הדין הרבניים במסגרת סמכותם לדון בכל העניינים הכרוכים בגרושין בין בני-זוג, ובהם ענייני חלוקת הרכוש, משמורת ומזונות. הסמכויות החופפות הללו הולידו את תופעת "מרוץ הסמכויות" הידועה לשמצה שבין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט האזרחיים. בן הזוג שהקדים להגיש תביעה לאחת הערכאות קובע היכן יידונו המחלוקות המרכזיות בסכסוך הגירושין.

פסק-הדין החדש ניתן בביה"ד הרבני האזורי בב"ש על-ידי אב ביה"ד, הרב אבידן משה שפנייר, והדיינים הרב אברהם צבי גאופטמן והרב אליהו אריאל אדרי. אל שולחנם הגיעה השאלה - מה יהיה חיוב המזונות בין הורים לשני קטינים, כאשר המשמורת משותפת. בעוד האישה דרשה מזונות בסך 3,280 שקל; טען האב, כי לאור הלכת העליון בנוגע לשוויון בנטל המזונות, יש לפטור אותו לחלוטין מתשלום מזונות עבור ילדו שהגיע לגיל 6, ולחייבו במזונות ילד שני עד גיל 6 - ואז לפטור אותו ממזונותיו.

האב טען כי פוטנציאל ההשתכרות של האם שווה לשלו, ולכן יש לקבוע שיכולתם הכלכלית שווה. עוד טען האב, כי עקרון השוויון קובע כי גם על האישה לשאת בתשלום המזונות, והגישה המטילה חובת מזונות על שני ההורים תואמת לא רק את ערכי היסוד של המשפט בישראל אלא את המבט הרחב של המשפט העברי עצמו.

האם דחתה את טענות האב, וטענה כי ההלכה החדשה שקבע העליון, אינה מחייבת את ביה"ד הרבני, הדן לפי דין תורה. לחיזוק טענתה הביאה פסקי-דין שניתנו בבית הדין הרבני לאחר שינוי ההלכה על-ידי העליון, שהלכו בדרך המסורתית ולא הטילו חיוב מזונות על האם.

בית הדין הרבני דחה את שתי הגישות של ההורים תוך שהרב אדרי מציין כי גם האב וגם האם הגזימו בהערכת הסכומים של צרכי הילדים. במקרה הנדון הרב אדרי העמיד את המזונות על סך של 900 שקל לכל אחד מההורים, כאשר מלבד זאת נקבע כי האב יישא בעלות המדור (מגורים) בסך של 650 שקל - ובסך-הכל 2,450 שקל עבור שני ילדיו.

"הנחת היסוד נשגבה מבינתי"

המחלוקת האישית והמשפטית בין ההורים היוותה את הבסיס לביקורת של הדיינים על הלכת העליון החדשה בנוגע לשוויוניות במזונות. "במסגרת פסק-דין זה לא נוכל להימנע, בכל הכבוד הראוי, מלהעיר על פסק-דינו של העליון שתי הערות, הנוגעות לכל מי שהמשפט העברי יקר לליבו", כתב הרב שפנייר וציין, כי פסק-דינו של העליון שינה את ההלכה הנוהגת במזונות".

בנסיבות שנוצרו בפסיקה, כתב אדרי, ביה"ד הרבני אינו כפוף להלכות ביהמ"ש האזרחי. "היה די אם נאמר כי ביה"ד מפרש את המשפט העברי לפי דרכו, וכידוע ביה"ד אינו כפוף לפרשנות העליון בעניינים שבסמכותו המקורית, ובפרט בדיני מזונות שממהותם נידונים הם לפי המשפט העברי", כתב. "ניתן להבין אם כן, שביהמ"ש ילך בדרכו וביה"ד בדרכו, על-אף שמקורות החוק הם במשפט העברי".

אולם, העיר פיינר, הקורא את פסיקת העליון אינו יכול להימנע מתהייה בשני נושאים מהותיים, והם: "הצגת הבעיה, והיחס למשפט העברי". באשר להצגת הבעיה על-ידי שופטי העליון, מציין שפנייר כי הוא אינו מבין על מה היא מבוססת כלל, או כלשונו: "הנחת היסוד, שעליה חזר השופט עוזי פוגלמן שלוש פעמים, ולפיה לפי הדין העברי על האב להעביר לידי האם את מלוא סכום הצרכים ההכרחיים עבור התקופה של חודש שלם, מבלי לקזז בדרך כלשהי את ההוצאה הישירה שמוציא הוא על ילדיו - נשגבה מבינתי".

הדיין תלה את הפליאה שלו מקביעות העליון, בכך שלדבריו, הדין העברי ממילא מתחשב בזמני השהות של הילדים אצל ההורים בעת קביעת מזונות, ועל כן "הבעיה" שהציג העליון לא קיימת כלל. לגישת הרב, בכך שהעליון קבע שיש להתחשב בזמני השהות של הילדים אצל הוריהם הוא למעשה התפרץ לדלת פתוחה. "לפי דין תורה אין כל ספק שהאב מחויב להעביר לידי האם את סכום צרכי הילדים בתקופה שהם אצלה בלבד, ולא ניתן להבין מאין 'צפה' פרשנות זו (של השופט פוגלמן, א' ל"ו), וכיצד עלה על הדעת שיש במקורותינו הקדומים מקור ולפיו כאשר המשמורת משותפת ישלם האב מזונות לאם עבור חודש שלם, ובנוסף יישא בהוצאות הילדים במחצית הזמן בה הם שוהים אצלו".

"לא משום יחס עוין לנשים"

בהקשר זה שיגר הרב עקיצה אל כלל בתי המשפט האזרחיים שעסקו בפסיקת מזונות, כשכתב: "אם אכן פסקו אי-פעם בתי המשפט פסיקה מוזרה כזו, ולפיה על האב להעביר לידי האם דמי מזונות גם על התקופה בה הילדים שוהים אצלו, פרשנות זו היא היא הגורם לנטל שהוטל על כתפי האבות. אין כל ספק שבביה"ד הרבני לא עלה על הדעת לחייב את האב פעמיים", כתב שפנייר.

הדיין שפנייר מציין כי בגלל אותה "פסיקה מוזרה" נהגו בתי המשפט להטיל על האבות דמי מזונות גבוהים ; ואילו לעומתם - בתי הדין הרבניים לא העלו על דעתם לחייב את האב במזונות גם על התקופה שבה שוהים ילדיו אצלו - ולכן הם נהגו לחייב את האב בדמי מזונות נמוכים יות (לכן נשים העדיפו את בתי המשפט במרוץ הסמכויות). כעת, עקץ הדיין, אותם דמי מזונות שנהגו בתי הדין להטיל על אבות נחשבים בעקבות ההלכה החדשה של השוויוניות כגבוהים, או כדבריו "מנפלאות הפרשנות".

הרב הוסיף לגולל את משנתו בנושא באריכות והבהיר שעד כאשר ביה"ד חייב אבות במזונות שנתפסו כנמוכים, "היה הדבר משום נאמנותו לדין תורה, ולא משום יחסו העוין לנשים", ממש כפי שכיום - כאשר המזונות שהוא מטיל על האבות נתפסים כגבוהים יחסית, "אין הוא עוין לגברים אלא עוסק במלאכתו בלא משוא פנים".

עוד כותב הדיין אדרי, כי לפי הלכת העליון לכאורה עד היום אומצה פרשנות אחת לדין העברי, ומהיום תאומץ פרשנות אחרת בנוגע למזונות, אך לדבריו "שינוי הפרשנות לא נבע מהעמקה במקורות המשפט העברי שהולידה מבט חדש על דיני המזונות, אלא מהצורך לתת מענה לקושי שמעורר הדין הקיים במקרים של משמורת פיזית. כך 'צפה' פרשנות מוכרת אחרת. לא אותנטיות מחשבתית לפנינו, גם לא ניסיון להיות נאמן למקורות המשפט העברי, אלא קושי מעשי הגורם לשינוי הלכה. בצער רב נוכל לקבוע שאין זה היחס הנכון למשפט העברי, ולא נוכל להימנע בהקשר זה ממחשבות נוגות".

עוד "עקץ" הרב אדרי את שופט העליון פוגלמן על כך שציין כי פרשנותו לדין העברי היא היחידה העולה בקנה אחד עם חוקי תפיסות היסוד של המשפט, כאשר לטענתו מדובר בהתאמת הפרשנות להלכה שרוצים לתת ולא לדין. "עד עצם היום הזה כאשר תפיסות היסוד נטו לכיוון אחד, אומצה פרשנות אחת למשפט העברי, ומעתה כאשר השתנו תפיסות היסוד, תאומץ פרשנות שנייה", כתב על כך אדרי ועבר להתפלמס גם עם שופטי העליון האחרים שהיו שותפים ליצירת ההלכה החדשה, דפנה ברק-ארז ונעם סולברג.

באשר לדין הדתי, ציין הרב אדרי, כי חיוב המזונות על-פי דין תורה הנו זה: "החיוב שיוטל על האב יהיה סביר ומידתי, יכלול רק את הזמן בו שוהים הילדים אצל האם, יותיר לאב די סיפק למחייתו, לא יכלול את המושג פוטנציאל השתכרות, ולא יטיל חיובים במצבים בהם יש להסתפק אם יש לחייבו".

"בפסיקתו התעלם העליון מחובתו לבחון את המשפט העברי"

בפסיקתו מתפלמס הדיין, הרב אבידן משה שפנייר, לעוד שופטת בהרכב השופטים בעליון שכתב את הלכת השוויוניות במזונות - השופטת דפנה ברק-ארז. הרב שפנייר מתקומם על הערתה, שלפיה השאלה ש"ריחפה" מעל הדיון כולו נסבה על מידת השפעתו של המשפט העברי על הסוגיה, ומסקנתה הייתה כי על ביהמ"ש לפנות "לתפיסות הצדק והשוויון הכלליות של השיטה המשפטית במטרה להכריע בשאלה של אופן חלוקת המזונות בכל הנוגע לילדים בגילאי 6-15 המצויים במשמורת משותפת של הוריהם".

הרב שפנייר מעיר על כך בעוקצנות כי לפי עמדת ברק-ארז, בבואו לקבוע את ההלכה החדשה, העליון לא צריך לבחון את עמדת המשפט העברי לעומקו, "אלא אדרבה להתעלם מחובתו זו ולפנות 'לתפיסות הצדק והשוויון הכלליות של השיטה המשפטית'". ועוד הוא מוסיף בעקוצנות: "הקורא נאלץ להישאר בתמיהה רבתית מדוע לא יהא כך הדבר גם בקטני קטנים עד גיל 6 ומדוע לא 'תצוף' פרשנות כלשהי למשפט העברי המאפשרת זאת, וכך תהיה זהות גמורה בין חוק המזונות החל על מי שאין לו דין אישי לבין המשפט העברי".

דברים אלה מובילים את אדרי לביקורת גם על השופט נעם סולברג, שכתב בפסק-הדין של העליון "נזכור ונזכיר: טרם נשלמה המלאכה" והתייחס לכך שעדיין נותרה שאלה מדוע חלה חובות מזונות על האב בלבד בנוגע לילדים בני 0 עד 6". הרב אדרי כתב על כך במרירות בולטת, כי "אכן, 'טרם נשלמה המלאכה'. נותר לנו לתהות, כיצד תושלם המלאכה ויבואו הדברים לידי שוויון? האם שוב 'תצוף' פרשנות התואמת את תפיסות הצדק הרווחות כיום?".