עתידה הפוליטי של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, נראה מעורער מתמיד, לקראת ההצבעה בפרלמנט על הסכם הברקזיט שגיבשה (יום ג', 11.12.18). הפרלמנט צפוי לדחות את ההסכם, והעיתון טיימס דיווח בסוף השבוע (שבת, 8.12.18), כי הן במפלגה השמרנית והן באופוזיציה מדברים על התפטרות של מיי או על הדחתה.
מפלגת הלייבור מנסה לאחד כוחות עם המורדים נגד מיי בתוך המפלגה השמרנית ועם המפלגה האירית היוניוניסטית, החברה בקואליציה, כדי להשיג רוב להצעה ולפיה אין לפרלמנט אמון ביכולתה של מיי למשול. אישורה של הצעה כזאת אינו מחייב את התפטרותה של מיי, אך הדבר יפעיל עליה לחץ עצום להתפטר משום שיהיה ברור שאין לה רוב להמשך שלטונה. מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, חושש שהצעת אי-אמון חזיתית תיכשל ורק תגרום לשמרנים וליוניוניסטים להתאחד מאחורי מיי, ולכן הוא מעדיף את הדרך העקיפה.
במקביל, הולכת ומתגבשת רשימת המתמודדים האפשריים על תפקיד ראש הממשלה, אם וכאשר מיי תודח או תתפטר. הבולטים שבהם: שר החוץ לשעבר, בוריס ג'ונסון, שהוביל את תומכי הברקזיט לניצחון במשאל העם לפני שנתיים; שר החוץ הנוכחי, ג'רמי האנט; שר הברקזיט לשעבר, דומיניק ראב; שר הפנים, סאג'יד ג'ייוויד; שרת העבודה ולשעבר שרת הפנים, אמבר ראד; סגנית שר האוצר, ליז טראס; והשר לאיכות הסביבה, מייקל גוב, שהיה בעבר שר המשפטים.
ג'ונסון אמר בסוף השבוע לתומכיו, כי להערכתו מיי תתפטר כבר למחרת ההצבעה. ההערכה היא, כי האנט יציג את עצמו כמועמד המסוגל לנהל את יציאתה של בריטניה מן האיחוד גם ללא הסכם - מהלך שלפי כל ההערכות יגרום לתוהו ובוהו ולפגיעה קשה מאוד בבריטניה, ולנזקים משמעותיים גם לאיחוד האירופי. לעומתו, ג'ייוויד הבהיר שאינו מתכוון לתמוך בפרישה ללא הסכם. ראד וגוב עשויים להסכים על התמודדותו של אחד מהם, תוך תמיכה במודל נורבגיה. ואילו תומכי הברקזיט המובהקים בתוך המפלגה מתקשים להחליט האם להתייצב מאחורי ג'ונסון או מאחורי ראב.
גם בתוך ממשלתה של מיי גוברת ההכרה בתבוסה הצפויה. בסוף השבוע היה ראב לשר הראשון המדבר בגלוי על תוכנית חילופית להסכם הברקזיט, כאשר בראיון לטיימס הזכיר את האפשרות של "מודל נורבגיה": יחסים הדוקים עם
האיחוד האירופי ללא חברות בו, אשר לדבריו יש לו סיכוי לעבור בפרלמנט. עם זאת, שרים בכירים אחרים נותרו - לפחות פומבית - נאמנים להסכם של מיי. שר האוצר, פיליפ המונד, מוביל את המערכה הפוליטית לאישורו. ואילו שר הבריאות, מאט הנקוק, הזהיר מפני מחסור בתרופות במשך שישה חודשים אם בריטניה תפרוש ללא הסכם.
החוק הבריטי קובע, כי ניתן להפיל את הממשלה ברוב רגיל בהצבעת אי-אמון. במקרה כזה, מוקצבים 14 יום להקמת ממשלה חילופית, כאשר הן השמרנים והן הלייבור יוכלו לנסות את כוחם. אם בתום תקופה זו לא קמה ממשלה חדשה, נקבעות בחירות. הפרלמנט גם יכול להחליט על הקדמת הבחירות, בלא להפיל את הממשלה, ברוב של שני שלישים.
דרך נוספת להפיל את מיי היא בהתמודדות בתוך המפלגה השמרנית, אם 48 מבין 320 חברי הסיעה בפרלמנט (15%) ידרשו זאת. מתנגדיה של מיי ניסו להשיג את המספר הדרוש בחודש שעבר, אך הגיעו למחצית ממנו בלבד. מיי כבר הבהירה, כי תתמודד מול הצבעת אי-אמון בתוך המפלגה; ניצחון ימנע העלאת הצעה דומה במשך שנה.
