תודה רבה לעמוס שוקן.
קודם כל שלום לך דב לאוטמן,
דוביק, אני רוצה לברך אותך ולא רק על ההכרה שתקבל הערב, אלא על ההכרה שאתה מקבל כל יום שאתה מייצג את השאיפה להוציא את הטוב ביותר מתוך החברה הישראלית. אתה לא רק חולם אלא אתה גם מגשים. הגשמת בכלכלה דברים שאנשים אולי חשבו שהם לא אפשריים, והיום אתה שותף פעיל בהתוויית חזון לשיקום החינוך, נושא שנוגע במישרין לנושאים הכלכליים שאנחנו מדברים עליהם כאן. אני רוצה פשוט להצדיע בפניך ואני מבטיח לך שאני מבטא שדרות רחבות מאוד בעם. אז ברכות דוביק.
אני רוצה לברך גם את חבריי השרים. קודם כל את שותפי, שר האוצר יובל שטייניץ, שעמדת בפרץ וברגעים הקשים ביותר ואתה מוביל ביד בטוחה את המדיניות ואת יישום המדיניות, ואני עוד אגע בזה.
את ידידי שר התשתיות, עוזי לנדאו שנמצא גם פה. אני רואה גם את שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס שהיה לו חלק מרכזי בהעברת הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל. רפורמה חשובה מאוד לשינוי פני הכלכלה הישראלית.
לכן אני שמח גם לברך את שני חברי כנסת צעירים ונמרצים שנמצאים כאן. אני רואה כאן את יו"ר ועדת הכלכלה אופיר אקוניס. אנחנו מכירים הרבה שנים. וכמובן את ח"כ כרמל שאמה שעמד בראש תת הוועדה, ועדת המשנה, שהעבירה את החוק. אני רוצה להודות לאריאל ולאופיר, וגם לך כרמל על העבודה החשובה.
ישנם כאן נציגים אחרים, יו"ר ועדת העבודה והרווחה חיים כץ, ואני רואה את ציון פיניאן שממלא תפקיד מרכזי בוועדת הכספים. אתם עובדים יומם ולילה, אני לא חושב שחברי הכנסת - פועלם מוכר מספיק. אנשים אינם יודעים איזה מאמץ גדול הם משקיעים כל הזמן. אני רואה גם את חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ואם יש פה חברי כנסת נוספים...
שלום לך משה (גפני). הנה, אתה רואה, הם לא יודעים, אתה כל כך מסתתר, אבל אתם עושים מלאכת קודש ממש, עבודה מאוד מאומצת לסייע במטלות כלכליות בתקופה הקשה ביותר, באחת התקופות הקשות ביותר שהכרנו.
אני רוצה גם להודות לראש העיר המארחת שנמצא פה, רון חולדאי.
לשרגא ברוש ועופר עיני שעשו עבודה חשובה מאוד בייצוב המשק על-ידי כך שהשלימו יחד עם הממשלה, עם שר האוצר ועמי, את אותה עסקת חבילה.
לדור אלפון, לגיא רולניק, לכל ראשי המשק והכלכלה שנמצאים כאן היום.
המשק הישראלי פתח בצורה יוצאת דופן את עשר השנים האחרונות. אני רוצה להזכיר לכם שרק לפני 12 שנה לא יכולתם לצאת מהמדינה עם יותר מאשר קומץ של דולרים. וזה לא משנה אם היית אזרח פרטי, יצואן או תעשיין. היית צריך לקבל אישור מיוחד מפקיד בבנק ישראל. זה בסך-הכל היה לפני תריסר שנים. זה לא יאומן.
ובכן עברנו שינויים כבירים מאז. משחרור ההגבלות על המטבע הזר ועד הרפורמה המרכזית שגיא רולניק דיבר עליה בשוק ההון ביצירת מקורות אשראי נוספים, הרפורמה בפנסיות - אלה כולם שינויים כבירים, אני לא אמנה את כל הדברים האחרים שנעשו.
הרפורמות הללו שחררו והזניקו את הכלכלה הישראלית מעלה. אני שמח שהייתה לי אפשרות לתרום לשינויים הללו, ואפשר לומר היום שהמשק הישראלי הוא חזק. בעולם כבר לא מגדירים אותנו כמשק מתעורר או ככלכלה מתפתחת. אנחנו כבר התעוררנו, אנחנו כלכלה מפותחת. ולא בהגדרה סובייקטיבית, אלא זו ההגדרה המקובלת היום. אני מקווה שתוך זמן קצר נשלים גם את המהלכים לכניסה לחבר המדינות OECD. כדברי טל ברודי: "אנחנו על המפה", לפחות בכלכלה.
הרפורמות שעשינו בשנים 2003-2005 הביאו לכך שישראל נכנסה למשבר העולמי במצב טוב יותר יחסית מרוב המדינות המפותחות. אינני יכול לומר לכם שהמשבר מאחורינו, אבל אם זה גרף בצורת U או V או W, נראה שאנחנו יוצאים מהמשבר הזה מהר יותר. גם נכנסנו אליו יותר מאוחר ובמצב טוב יותר, ובמידה שיש יציאה מהמשבר - לפי כל הסימנים אנחנו יוצאים ממנו מהר יותר מרוב המדינות המפותחות.
אבל אני מבקש להדגיש שלא סיימנו את המלאכה. אני מבקש לומר שבעצם אף פעם לא נסיים את המלאכה. משום שבשוק דינאמי, גלובאלי, פתוח ותחרותי אין דבר כזה לסיים את המלאכה, אין דבר כזה. כל הזמן אתה מתחרה, בין אם תרצה או לא תרצה. המעמד הכלכלי שלך הוא מעמד כלכלי יחסית לכלכלות אחרות, והאמת הפשוטה היא שמי שלא משתפר נופל אחורה. מי שמשתפר יוצר את התמורות לכלכלה, וכתוצאה מזה לאזרחי המדינה ולכל צרכיהם.
כלומר אין לנו מצב שאנחנו יכולים לבוא ולנוח על זרי הדפנה, או לומר שהרפורמות מאחורינו. הן לא מאחורינו; חלק מאחורינו, וחלק גדול ויסודי עדיין לפנינו. לכן החזון הכלכלי שאנחנו מובילים הוא כפול: אחד, המשך והעצמת המהפכה הכלכלית; והשני - השילוב עם המהפכה החברתית. אני תכף אפרט מה הדבר, המרכיב הראשון במהפכה החברתית, מעבר לחינוך. על זה אם דה-מרקר יעשה כנס נפרד אני אשמח לבוא ולדבר. עשינו את זה בהזדמנויות שונות ועוד נעשה.
רק שילוב של השניים: המשך התנופה הכלכלית בשילוב השינויים החברתיים המתבקשים, יזניקו את המשק הישראלי לצמרת הכלכלות העולמיות. הם גם שישפרו את איכות החיים של אזרחי ישראל. מהפכה כלכלית, כי אנחנו חייבים להחזיר את המשק לתוואי של צמיחה משמעותית ויציבה.
אני רוצה להבהיר, הצמיחה היא המפתח. הצמיחה, לא צעדים אחרים, הצמיחה היא המפתח לייצר את המשאבים שאנחנו זקוקים להם קודם כל בביטחון. אי-אפשר לממן את צורכי הביטחון של ישראל בעשור הקרוב בלי צמיחה מתמדת וחזקה. אפשר לנסות לעשות זאת, אבל זה יגרום לנו לצעדים מאוד מאוד קשים, להחלטות מאוד מאוד קשות. וגם אז המשאבים יהיו מוגבלים. אבל ברגע שיש לנו צמיחה, אחוז אחד של תל"ג, שניים שלושה ארבע חמישה אחוזי תל"ג, אתם כולכם יכולים להבין באיזה היקף של משאבים מדובר.
כלומר הצמיחה תיתן לנו את המשאבים לביטחון, לחינוך, לבריאות, לרווחה, לקליטת העלייה. אנחנו התחלנו כבר ליישם שורה של רפורמות שיזניקו את המשק לפסים של צמיחה. אני אדבר על כך בהמשך.
אמרתי גם מהפכה חברתית. כי הפער הגדול ביותר שנמצא במעבר לבעיית ההשכלה שיוצרת את יכולת הפרנסה, בין השאר, הפער הגדול ביותר הוא קודם כל חוסר היכולת לקנות דירה. קניית דירה למגורים זו ההשקעה גדולה ביותר שצעירי ישראל יעשו במהלך חייהם. מחירי וזמינות הדירות במדינת ישראל אלו מהבעיות הקשות ביותר שאנחנו עומדים בפניהן. לכן אנחנו נדאג לתת הזדמנות לזוגות צעירים, לחיילים משוחררים, לצעירים בכלל להשיג דירה בלי שישעבדו את חייהם למשכנתא, או שיחיו עם הורים, זו גם תופעה שקיימת היום.
הרפורמות שלנו יוזילו את מחירי הקרקעות והדיור, יזרזו את הליכי הבנייה, יקרבו את הפריפריה למרכז. עוד שינוי חברתי עצום. יגדילו את מספר מקומות העבודה בנגב ובגליל, במדינה כולה, וירשתו את הארץ בכבישים וברכבות. המנועים הכלכליים האלה, שכבר התחלנו להטמיע בחמשת החודשים הקצרים של כהונת הממשלה, הם גם המנועים החברתיים שישפרו את איכות החיים של מיליוני אזרחי ישראל ויסייעו לנו לצמצם פערים.
אני מבקש לומר, כי שמעתי את דבריך גיא (רולניק). אני מבקש לומר שכשמסתכלים על המשבר הזה וגם על היציאה ממנו, אי-אפשר לברוח מהפיזיקה של הכלכלה. אי-אפשר לברוח מכמה חוקי כבידה פשוטים שפועלים על כולם. החוק הראשון והחשוב ביותר פועל על משק בית, פועל על חברה עסקית, וגם פועל על כלכלה לאומית - הוא שלאורך זמן אתה חייב לייצר יותר ממה שאתה צורך.
אם אתה צורך יותר ממה שאתה מייצר, אתה מהר מאוד תגיע לגרעון תופח או לקריסה או לפשיטת רגל. זה במידה רבה הדבר היסודי ביותר שהיה ביסוד המשבר העולמי, משום שאנשים צרכו וזה לא חשוב איך הם צרכו, ישירות או על-ידי נטילת הלוואות ללא שום כיסוי, אבל בסוף הם צרכו יותר ממה שהם ייצרו.
ישראל לא נהגה כך, כי מהשנים 2003 עד 2008 אנחנו גם הגדלנו את הייצור שלנו, את התוצר בצורה מאוד מרשימה בשיעור של 5% לשנה, ואנחנו גם צמצמנו את הגרעון בצורה מאוד ברורה. כלומר הסיבה שאנחנו במצב טוב יותר זה משום שכיבדנו את החוק הראשון - תייצר יותר ממה שאתה צורך, או לפחות תסגור את הפערים. לא ללכת בדרך ההפוכה, אי-אפשר לברוח מזה.
העיקרון השני שהוא שאת עיקר הייצור בכלכלה, או יותר נכון מי שמייצר את עיקר הערך המוסף בכלכלה - זה הסקטור הפרטי. זה לא שהסקטור הציבורי לא עושה דברים חשובים, הוא עושה דברים מאוד מאוד חשובים. אני תיארתי חלק מהם, לא מניתי את כולם. הזכרתי ביטחון, בריאות, חינוך - דברים מרכזיים בחיים של כולנו. אבל מי שנושא את זה מבחינה כלכלית את עיקר הנטל זה הסקטור הפרטי.
אני המשלתי בזמנו את הכלכלה העולמית, את התחרות שבין הכלכלות העולמיות למרוץ של זוגות זוגות, של סקטור פרטי בכל מדינה שנושא על הגב את הסקטור הציבורי וככה זה צריך להיות; אבל במצב שלנו ב-2003 הסקטור הציבורי הגיע למימדים מבהילים. תלוי איך אתה סופר, בין 52% או 56%. היינו מקום ראשון בעולם, על כך לא היה ויכוח. והסקטור הפרטי כמעט קרס תחת הנטל.
לכן היו לנו ועדיין במרוץ המתמשך הזה יש לנו שלוש משימות: המשימה הראשונה זה לייעל את הסקטור הציבורי ולהמשיך להקטין אותו ביחס לתל"ג. המשימה השנייה היא לחזק את הסקטור הפרטי, והמשימה השלישית היא להסיר את החסמים של הצמד הזה שרץ קדימה, להסיר את החסמים שלהם בתחרות.
ובכן, המשימה הראשונה, אמרתי להמשיך לייעל את הסקטור הציבורי. אנחנו לא מסתפקים במצבנו היום. הייתי בכנס כלכלי מסוים שבו נאמר שמצבנו היום 43% זה המצב האופטימלי - לא נכון. קודם כל אני לא רוצה להיות בממוצע של ה-OECD. אם אנחנו רוצים להצטיין, מצטיינים לא מסתפקים בממוצע. בנוסף, אף אחד לא יישאר שם לאורך זמן, גם אחרי שיהיו התיקונים ויבואו תיקונים במדינות שונות. התחרות תהיה לאלו שרצים יותר מהר. ואנחנו יכולים לרדת יותר ולרדת מתחת ל-40% - זה יעד בהחלט ריאלי. הדרך הטובה ביותר מעבר לריסון תקציבי, גם כשיש לך עלייה מסוימת בשנה מסוימת מעבר לריסון תקציבי ושמירה על הגרעון - היא להגדיל את התוצר. ואת זה אנחנו נעשה.
זאת אומרת, אני רוצה להבהיר שגם ההתייעלות לא בהכרח מבטלת שירותים. אם מישהו מכם היה במשרד ממשלתי, ואני ברוך השם הכרתי כמה וכמה מהם, גם כרה"מ וגם כשר אוצר, יש תמיד מקום להתייעלות. אפשר לתת את אותם שירותים, אפילו שירותים טובים יותר ורבים יותר בתקציב יותר יעיל. הארגומנט של קיצוץ שירותים איננו תופס לאורך זמן משום שאפשר לייעל. הדבר הכי פשוט זה מה שאתה יכול לעשות דרך האינטרנט, מה שאתה יכול לעשות ב-E-Government (ממשל זמין באמצעות רשת האינטרנט): אתה יכול לחתוך, לחתוך, לחתוך המון ולשפר, לשפר, לשפר את השירות שאתה נותן לאזרח.
אבל לא מספיק, זו הנקודה השנייה, לא מספיק שהשמן, או מה שאנחנו קוראים הסקטור הציבורי, יהיה יותר רזה. צריך גם שהרזה למטה (הסקטור העסקי) יהיה יותר שרירי וחזק. ואת זה אנחנו יכולים לעשות בכמה אמצעים אבל שניים עיקריים. הדבר הראשון הוא המשך הורדת המס. חוקקנו עכשיו הורדת מס על יחידים מתחת ל-40% וחברות מתחת ל-20% עד 2016. אנחנו גם יכולים להקדים את זה, במידה שנראה שתקבולי המיסים מצדיקים את זה. כבר עשינו את זה בעבר ונעשה את זה גם בעתיד.
אני כבר יודע מה יהיו הכותרות אז אני פותח את העניבה לפחות...
הדבר השני הוא ריבית נמוכה. אנחנו חוללנו מהפכה באשראי. היה פה מחנק אשראי עצום ב-2003. אחוז אחד מהלקוחות בבנקים קיבל 70% מהאשראי. זה אומר הכל, והייתה ריבית של קרוב ל-12%, ריבית בלתי אפשרית. אנחנו חוללנו שינויים, אנחנו צריכים לשמור על השינויים האלה, קודם כל על-ידי מדיניות פיסקאלית אחראית ששומרת על ריבית סבירה. אנחנו צריכים להבטיח את המשכו של שוק אשראי יציב ומפותח בתנאי אשראי זמינים לסקטור הפרטי לכלכלת ישראל.
הדבר השלישי, בנוסף לייעול הסקטור הממשלתי ומתן כוח חמצן, אם תרצו, לסקטור הפרטי זה הסרת המכשולים לתחרות. פה יש מרחב עצום לפעולה. קודם כל בתחבורה. החסם הראשון לתנועה זה החסם לתנועה. אתה לא יכול לזוז. עכשיו עשינו שינויים, למשל עשינו את השינוי בחברת מע"צ, אתם רואים את ההבדל. אתם עוברים עכשיו בכבישי הארץ, אתם רואים קודם כל שהתכנון יותר מהיר ואתם רואים את הדחפורים ואת הפעילות, אבל אנחנו חייבים להעצים את זה. אנחנו הולכים לפרוש רשת תחבורה ארצית, אנחנו נפרסם את התוכנית הזו בקרוב.
אני רוצה שתבינו מה המשמעות שלה. בגלל צעדים שעשינו ב-2003-2005 בקרוב מאוד תוכלו לנסוע ברכבת מבאר שבע לת"א ב-40 דקות. כשנשלים את מה שאני קורא כביש 6 מזרח, כביש 6 עולה צפונה לנהריה אבל יהיה כביש צפון מזרח מצומת יקנעם שאנחנו עומדים להגיע אליה, וזה יהיה כביש מהיר. אז נוכל להגיע מראש פינה לת"א בשעה, בערך בשעה.
מה זה עושה ביקנעם כבר, מה זה עשה קודם לכן באור עקיבא כשהיה כביש מהיר ומחלף - אתם יכולים לבדוק בעצמכם. כיצד זה משנה? - זה מקרב בעצם את הפריפריה למרכז, מעצים את הדיירים, פתאום נותן ערך לקרקעות שלהם, לבתים שלהם, לדירות שלהם. וגם יוצר בבת אחת מרחב פיתוח זמין. אני מתכוון להמשיך את זה גם צפונה וצפון מזרחה וגם עד הערבה.
הדבר הזה פותח את הרצועה הצרה הזו של חדרה - גדרה, פותח בבת אחת למרחבי הקרקע. אין לנו מרחבי קרקע גדולים כל כך במדינת ישראל, אנחנו מדינה קטנה, אבל אנחנו בתוך המדינה הקטנה הזו כולאים את עצמנו למקום מאוד מאוד צר.
אבל כדי שנשלים את מה שאני מכנה המהפכה האגררית, זה לא מספיק לפרוש רשת תחבורה ארצית. אנחנו צריכים לפתוח קרקעות. לכן העברנו את השלב הראשון באותה מהפכה - חוק מנהל מקרקעי ישראל. החוק הזה הוא חשוב כי הוא מגדיל את היצע הקרקעות וזה מרכיב חשוב במחיר וגם בזמינות של דירות. אחת הביקורות שהיו על החוק הזה זה שאנחנו הפקרנו, בעצם מסרנו, את קרקעות המדינה, הוצאנו אותן מידי המדינה. זו הזדמנות לתת לכם נתונים: האחוז של שליטה בקרקעות מדינה בארה"ב הוא בערך 30% אם אינני טועה, אני קרוב בסדר גודל. במדינות אירופה המערבית, שהן מדינות רגולטוריות עם עבר סוציאל דמוקרטי, חלק עם הווה סוציאל דמוקרטי, האחוז של בעלות המדינה על הקרקע זה בערך 40%.
במדינת ישראל לפני הרפורמה, הבעלות של המדינה הייתה 93%. זה די קרוב, אגב, למדינה מספר אחת בבעלות קרקע: צפון קוריאה עם שיעור של 100% בעלות. אז אנחנו לא היינו צפון קוריאה, אבל היינו מאוד קרובים להם, הרבה יותר קרובים לה מאשר למדינות המפותחות בעולם. אנחנו הורדנו את שיעור האחזקה בקרקע הלאום מ-93% ל-89%, זה ייקח כמה שנים, זה נחשב מעט לכאורה, אבל זה הרבה כי זה באזורי ביקוש, בין השאר, וזה חשוב כי זה יגדיל את ההיצע ויפחית את המחיר, זה ייתן דירות זמינות לצעירים, חיילים משוחררים, לאנשים שאין להם, שקשה להם להתחרות, קשה להם לקנות. זה שינוי מאוד מאוד מבורך אבל אני רוצה לשים את זה בפרספקטיבה אל מול אלה שאמרו שאנחנו מפקירים את קרקעות הלאום.
יש עוד הרבה הרבה קרקעות לאום במדינה הקטנה הזאת. אבל, הרפורמה הזאת גם היא לא מספיקה. לא מספיק שתפתח צירים, עכשיו יחפשו מקומות דיור ביוקנעם, אז הגענו עד יקנעם. אתם תראו איזו התפתחות תהיה שם. אז יש לך ציר, יש לך קרקע, חסר משהו, אתה צריך לקבל דבר קטן שנקרא "היתר בנייה". כדי לקבל את היתר הבנייה אתה צריך לעבור שבעה מדורי גיהנום. אני מבטיח לכם שגם בדבר הזה מדינת ישראל מתקרבת לצפון קוריאה. אנחנו מבורכים בכמה הישגים כבירים, אנחנו מספר אחד בעולם בחדירה של מחשבים אישיים למשקי בית. אנחנו, נדמה לי, מספר שלוש בחדירה של מכשירי טלפון סלולארים לנפש, אנחנו בהשגת היתרי בנייה במקום 160. לא בדקתי אם אנחנו לפני או אחרי צפון קוריאה אבל אין כבר מדינות.
זה דבר נורא, זה לא דבר מצחיק משום שזה אומר שאי-אפשר לבנות פה, אי-אפשר לבנות, לא בתים ולא מפעלים ולא בתי מלון. אי-אפשר, זה פשוט בלתי אפשרי; זה תהליך נורא ואנחנו מתכוונים לשנות זאת, אנחנו עומדים בקרוב מאד, בשבועות הקרובים, להניע את הרפורמה הגדולה הבאה, עצומה, לוועדות התכנון והבנייה, הכל ביחד מתחבר לרפורמה עצומה.
כלומר, שלושה דברים: תחבורה, קרקעות ותכנון. אלה יוצרים את אותה מהפכה אגררית שמאוד תסייע להורדת מחירי הדירות, לקירוב הפריפריה, לצמיחה. לדעתי הרפורמות האלה יחדיו נותנות בין אחוז לשניים תוספת לתל"ג. שימו לב, אתה עושה אותן פעם אחת, זה מטפל בעצמו. כלומר, אלה מקורות של צמיחה שאינם תלויים במה שקורה בסין, מה שקורה בהודו, מה שקורה בארה"ב; הם במידה רבה מנותקים מהם, זה מקור של צמיחה פנימית שהוא כבוש. ה- 5% צמיחה שהיו לנו בין 2003 ל-2008 לא נשענו על המרכיב הזה, אנחנו הולכים להוסיף אותם.
ואנחנו גם נעזור לעסקים בכמה וכמה דברים, אנחנו במקום 120 בעולם ברישום נכס, אנחנו נשנה את זה. אנחנו בערך במקום 80 בביורוקרטיה של המסים, לא בגובה המסים, בביורוקרטיה של המסים, אנחנו נשנה את זה. קשה מאוד להעביר דברים בבתי המשפט, הליטיגציה בישראל מבחינת העסקים היא קשה מאד. אנחנו נשנה את זה, אנחנו נקים בית המשפט כלכלי כדי לייעל את הפעילות המשפטית הקשורה בעסקים וגם נאפשר התמחות.
זה מסכם את המהפכה המתמשכת שאנחנו עושים בייעול הסקטור הציבורי, בחיזוק הסקטור הפרטי ובהסרת החסמים והתחרות ואם נפעל, ונמשיך לפעול, בזה אין לי שום ספק, בכיוון הזה - אני בטוח ומשוכנע שלמדינת ישראל, כלכלת ישראל, יש עתיד מזהיר. זה לא אומר שאין לנו בעיות, זה גם אינו אומר שיצאנו מהמבוך העולמי, אבל אנחנו פועלים יותר טוב כי עשינו דברים בשלושת הצירים הללו וכי נוסיף לעשות.
אני רוצה להודות לשלושה אנשים, לשלושה גורמים לפחות. אחד, לשר האוצר, שהזכרתי אותו בתחילת דבריי, ואני חושב יובל, העובדה שאתה בצוות 100 הימים, התווית רבות מהרפורמות האלה שתיארתי כאן ועכשיו עוסק ביישומם, זה אחד העזרים הגדולים שיש למשק ישראל. התקציב הדו שנתי הוא רעיון מאוד מאוד מעניין, הוא יוצק יציבות, יכול להיות שזו גם דרך שנשקול יחד להמשיך בה.
ואני רוצה להודות גם לסטנלי פישר, שהתגלה כאיש של יציבות בסופה הבינלאומית. אני חושב שהוא שומר על מדיניות מוניטארית איתנה ואני חושב שהוא מוסיף לנו גם כבוד וגם מוניטין ברחבי העולם.
ולבסוף אני רוצה להודות לכם, אנשי הכלכלה, בייחוד אני רוצה להודות ליזמים וליזמות כי החדשנות שלכם, ואני מרשה לעצמי לומר, התנופה שלכם ולפעמים גם ניצוצות הגאונות שלכם, הם הם שבסופו של דבר מזניקים את כלכלת ישראל מעלה לצמרת הכלכלות בעולם.
תודה רבה לכם.
