בתי המשפט צריכים למעט ואולי אף להימנע כליל מהתערבות פרטנית בבחינות לשכת עורכי הדין, ולהסתפק בביקורת על טענות בנוגע לסמכות או לפגמים משפטיים. כך סבורים (יום ג', 11.12.18) שופטי בית המשפט העליון נעם סולברג ומני מזוז.

סולברג אומר: "אל לה, למומחיותנו (היחסית) בתחום המשפט, לקלקל את השורה, ולקרבנו אל מושא הביקורת השיפוטית יתר על
המידה שבה נעביר תחת שבט ביקורתנו בחינות הסמכה במקצועות הרוקחות, הרפואה, האופטומטריה, השמאות, ההנדסה וכיוצא באלה מקצועות ומלאכות. איננו באים בנעלי הגוף המקצועי הסטטוטורי המוסמך, ולא נתערב בתחום מומחיותו שעליו הופקד, אלא אם חרג מסמכותו או שנפל פגם משפטי בעשייתו".

מזוז אומר בצורה ברורה עוד יותר: "אני סבור כי על בתי המשפט (בית משפט לעניינים מינהליים ובית משפט זה) למשוך ידיהם מעיסוק בתוכנן של שאלות ותשובות בבחינות, ולהימנע
מלרדת לזירה זו, ויש לצמצם את הביקורת השיפוטית לטענות בדבר חריגה מסמכות או פגם משפטי אחר שנפל בהחלטות הוועדה הבוחנת לפי כללי הביקורת הרגילים של המשפט המינהלי".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות ערעורים שהגישו נבחנים שנכשלו בבחינות הלשכה בחודש יולי ולקבל את ערעורה של הלשכה. השופט יצחק עמית סבר בדעת מיעוט, כי יש לקבל את ערעור הנבחנים לגבי שאלה אחת, בה לדעתו תשובתה של הלשכה לא הייתה נכונה - אך סולברג ומזוז חלקו עליו, בשל עמדתם העקרונית בנוגע לבדיקת הבחינה לגופה. השלושה הסכימו שיש לדחות את הערעורים לגבי שמונה שאלות נוספות; הלשכה הסכימה במהלך הדיון לקבל את הערעור לגבי שאלה אחת.

עמית קיבל את רוב ערעורה של הלשכה בנוגע למטלת הכתיבה, שנוספה לבחינה בפעם הראשונה. הוא קבע, כי ועדת הבחינות אינה חייבת להכין פתרון לדוגמה, אך אם הכינה כזה - יש לפרסמו (כפי שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים). לעומת זאת נקבע, כי אין לפרסם את המחוון המנוקד (קני המידה למתן הציונים במטלת הכתיבה) ואין לחייב את הבודקים לתת הנמקה פרטנית לכל נבחן על מטלת הכתיבה.

את הלשכה ייצגו עוה"ד דוד יצחק ומירית שלו, ואת הנבחנים - עוה"ד שי דקס, אורון סלומון, יניב לנקרי, אורן טסלר, יחיאל וינרוט, אושר רובינגר וליאב אינס.