שיתוף של פוסט בפייסבוק עשוי להוות עוולה של לשון הרע, בעוד חיבוב (לייק) איננו עוולה שכזאת. כך קובע לראשונה (16.1.19) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ישעיהו שנלר, בפסק דין שאינו מהווה תקדים מחייב, אך מנחה ככלל את בתי משפט השלום בסוגיה זו. הפסיקה גם עולה בקנה אחד עם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

שנלר אומר, כי מן הראוי שהמחוקק הוא שיקבע במפורש את דרכי יישום חוק לשון הרע ברשתות החברתיות. בשלב זה על בתי המשפט להתמודד עם הבעיה באמצעות תכליתו של החוק ואיזון בין הזכות לשם טוב לבין חשש מאפקט מצנן ברשתות ומפני הצפת בתי המשפט בתביעות. לדברי שנלר, גם בעולם אין חקיקה ברורה, אך המגמה העולה מהפסיקה היא להבדיל בין שיתוף לבין חיבוב, כאשר רק הראשון עלול להוות לשון הרע.

עוד מציין שנלר, כי יש להביא בחשבון את העובדה שרבים ממשתמשי הרשתות החברתיות אינם מודעים לחוק לשון הרע, או אינם יודעים במדויק מה משמעות הלחיצה על כפתור ה"לייק". גורם נוסף הוא הצורך למנוע תביעות השתקה, והאפשרות שיהיו שיימנעו מלהביע את דעתם רק מתוך שמא ייתבעו. כאמור, מסקנתו המעשית היא שיש להבדיל בין חיבוב לשיתוף, משום שחיבוב רק מהווה הבעת דעה של הגולש בנוגע לאותו פוסט, בעוד השיתוף מעביר אותו לקהל חדש שלא נחשף אליו לפני כן.

"פעולת החיבוב אינה מביאה באופן ודאי או ישיר להפצת התוכן, אלא עשויה להביא לכך בחלק מן המקרים - בהתאם לדרכי הפעולה של הרשת החברתית המסוימת - וזאת מבלי שיש למשתמש בהכרח שליטה או ידיעה על כך. לכן לא ניתן לקבוע כי פעולת החיבוב הינה פעולה אקטיבית אשר תביא בהכרח להגדלת מעגל הנחשפים", אומר שנלר. "בשונה מפעולת החיבוב, במקרה של פעולת השיתוף, תכלית הפעולה היא להעביר תוכן ולחשוף אותו הלאה לאנשים נוספים" - וחזרה על דברי לשון הרע אינה מהווה הגנה מפני תביעה.

עוד אומר שנלר, כי לקהילת פייסבוק יש כללים משלה, המאפשרים להסיר פוסט פוגעני לבקשתו של מי שנפגע ממנו - אך לא ניתן להסיר פעולת חיבוב. מכאן, שגם מנהלי פייסבוק מודעים להבדל זה, ויש להתחשב בכללים הוולונטריים החלים על הגולשים ברשת. החיבוב אומנם עשוי להביא לחשיפה נוספת של הפוסט, אך בניגוד לשיתוף - זו אינה תוצאה מתחייבת.

שנלר מוסיף וקובע, כי האחריות שיש לייחס למשתף בפייסבוק תהיה פחותה מזו המוטלת על לשון הרע באמצעים ישנים יותר. "דרישה מהמשתמש לקיים בחינה מקיפה לגבי כל תוכן אותו בוחר לשתף, כתנאי להחלת ההגנה, היא דרישה העלולה לכרסם בתצורת הפעולה של הרשתות החברתיות ולפיכך בהגשמתו של חופש הביטוי", הוא אומר.

"לכן, במקרים בהם מדובר בשיתוף תוכן עובדתי, בעיקר אם מדובר בתוכן הנחזה להיות אמת בעיני הקורא הבוחר לשתפו, יש לשקול לראות את המשתף כמי שמצוי בדרגת אחריות פחותה יותר מכותב התוכן המקורי באשר ליכולתו לעמוד מאחורי אמיתות התוכן. במקרים אלה, בבחינת הגנת אמת הפרסום, יש להתמקד בשאלת קיומו של עניין ציבורי בתוכן, במקרים בהם הפרסום המקורי נחזה להציג דברי אמת ולא קיימת אפשרות סבירה לוודא כי העובדות המשותפות אינן אמיתיות". ואילו כאשר מדובר בשיתוף של דעה, ייתכן שתהיה למשתף הגנה מוחלטת - אם כי שנלר אינו קובע מסמרות בנושא זה.

השופטים קובי ורדי ועינת רביד הצטרפו לעמדתו של שנלר ולקריאתו למחוקק להסדיר את הסוגיה. המחוזי חייב את יואל שאול וגלית שאול לפצות ב-5,000 שקל את נידיילי תקשורת, מו"ל של מקומון ברמת גן ובגבעתיים, על שיתוף של פוסט מכפיש בפייסבוק. את נידיילי ייצג עו"ד חיים בן-יעקב, ואת שאול - עו"ד פנינה בכר.