המשטרה מנעה בשנת 2014 בצורה בלתי מוצדקת את כניסתו של
יהודה גליק להר-הבית, והגרסה שהציגה בבית המשפט הייתה לקונית וחסרה. כך קובעת (18.1.19) שופטת בית משפט השלום בירושלים, קרן מילר. גליק - כיום ח"כ מטעם הליכוד - תבע פיצוי של 300,000 שקל; מילר פסק שהוא יקבל 7,500 שקל והוצאות בסך 6,000 שקל.
גליק התפרנס באותה עת כמדריך טיולים של יהודים בהר-הבית, והוא ניהל מאבק משפטי ממושך נגד המשטרה - שמנעה לעיתים את כניסתו בנימוק שהוא מעורר פרובוקציות. מילר אומרת, כי יש לאזן בין זכויות היסוד של גליק לעלות להר-הבית, להתפרנס ולהתבטא, ובין חובתה של המשטרה לשמור על הסדר במקום רגיש זה. במישור הנזיקין, יש לבחון לגופה כל החלטה של המשטרה ולקבוע האם הייתה מוצדקת או רשלנית.
מילר מותחת ביקורת על אבי ביטון, שהיה אז מפקד מרחב דוד (בדרגת ניצב-משנה) וכיום מפקד מרחב השרון (בדרגת תת-ניצב), אשר העיד מטעם המשטרה. לדבריה, עדותו הייתה לקונית וחסרה, והמסמכים שצירף לתצהירו לא נתנו מענה לאירועים הנטענים. "לא ניתן להסתפק בטענה כללית שאינה מספקת הסבר לאירוע ספציפי", היא קובעת. "העדר הסבר מספק מעלה חשש לשרירותיות ביחס המשטרה כלפי התובע".
אין לקבל את טענת המשטרה, לפיה אינה יכולה לתעד כל אירוע; עובדה שיש לה תיעוד של אירועים המתרחשים בהר-הבית, והיה מקום לצפות שתתעד את האירועים הנוגעים לגליק דווקא משום שהיא עצמה התייחסה אליו ספציפית ברישומיה. מילר מוסיפה, כי העובדה שגליק הורשה מדי פעם לעלות להר וביקוריו הסתיימו ללא כל אירוע חריג, מלמדת שאין ממש בטענת המשטרה כאילו נשקפה ממנו סכנה כללית.
מילר גם תוקפת את העובדה שביטון הסתמך על האשמתו של גליק בתקיפת אישה מוסלמית בהר - למרות שהוא זוכה מאשמה זו. אגב כך מזכירה מילר, כי המשטרה ייחסה לגליק את ביצוע המעשה ביום בו שהה בבית המשפט ואז ניסתה לתקן בדיעבד את התאריך. המשטרה גם לא הוכיחה שגליק עורר פרובוקציות ולא הביאה צילומים של מעשיו, למרות שטענה שביקוריו בהר צולמו.
מילר קיבלה את תביעתו של גליק לגבי חלק מן המקרים ודחתה אותה לגבי יתר המקרים. היא אומרת, שלא הוכיח את הנזק הממוני שלטענתו נגרם לו, ואת הנזק הלא-ממוני פסקה בהתחשב בכך שבדרך כלל הותר לגליק להיכנס להר, ביכולתו כיום כחבר כנסת להשפיע על השיח בנושא ותוך הסתמכות על סכומים אחרים שנפסקו בשל
רשלנות של המשטרה. את גליק ייצג עו"ד שמחה רוטמן, ואת המדינה - עו"ד גילה קרמר.
