כספי התגמולים בפוליסת ביטוח מנהלים מוגנים מפני הליכי פשיטת רגל, והנאמן בהליכים אלו אינו יכול לשים את ידו עליהם בטרם יגיע מועד תשלומם, וזאת בניגוד למרכיב הפיצויים בפוליסה. כך קובע (יום ד', 23.1.19) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.

עמית אומר: "כספי התגמולים זוכים להגנה מיוחדת וכפולה של המחוקק: האחת
בדמות סעיף 25 (א) לחוק קופות גמל האוסר על שעבוד והעברה של הכספים (למעט במקרים ספציפיים); והשנייה בדמות סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע, כי כספי התגמולים אינם ניתנים להעברה לקופת פשיטת הרגל, כל עוד לא הגיע מועד תשלומם כקיצבה. בבסיס הוראות אלה ניצבת תכלית סוציאלית של הגנה על כספי הפנסיה של החוסכים".

כאשר המבוטח-החייב נוטל הלוואה מחברת הביטוח ומשעבד לה את הפוליסה, ממשיך עמית, אומנם ניתן לשעבד את שני חלקיה (הפיצויים והתגמולים). אולם התכלית הסוציאלית העומדת בבסיס ההגנה על כספי התגמולים - הבטחת הכנסה לעת זיקנה - וחובת תום הלב החלה על חברת הביטוח, מחייבים אותה לפרוע את ההלוואה תחילה מכספי הפיצויים; רק אם אין בהם די, היא יכולה ליטול מכספי התגמולים.

הנאמן בפשיטת הרגל אינו יכול לכפות על החברה להיפרע תחילה מכספי התגמולים, מוסיף עמית. ואפילו אם החברה נאלצת להיפרע בסופו של דבר מכספי התגמולים, אין הדבר מסיר את ההגנה עליהם מפני הנאמן, כך שהיתרה תישאר ברשותו של החייב ולא תועבר לקופת פשיטת הרגל. השופטים ג'ורג' קרא ויעל וילנר הסכימו עם עמית.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של עו"ד אייל עברון, הנאמן בפשיטת הרגל של דוד ורדי, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שכיב סרחאן). ורדי הוכרז כפושט רגל בשל חובות של 18 מיליון שקל. זמן קצר לפני פשיטת הרגל נטל ורדי הלוואה מחברת כלל, תוך שעבוד כל כספי ביטוח המנהלים שלו. הוא לא פרע אותה, וכלל נטלה מכספי הפיצויים כדי לכסות את החוב. עברון טען שיש לחייב את כלל להיפרע מכספי התגמולים ולהעביר את מלוא היתרה לקופת פשיטת הרגל, אך עמדתו נדחתה. את ורדי ייצג עו"ד שי פיאדה, את כלל ייצגו עוה"ד חנה קומט ושני מגידנה, ואת הכנ"ר - עו"ד אסף ברקוביץ.