המצב בו חברת סלקום מבטיחה ללקוח מכשירים במתנה ולאחר מכן גובה תשלומים עבורם, הפכה למכת מדינה - אומרת הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד. "מדובר שוב בתביעה שבה לקוח של הנתבעת טוען שהייתה הסכמה מסוימת, אך בפועל הנתבעת מציגה מסמכים חוזיים אחרים הסותרים את ההסכמה בכתב", היא מוסיפה.

ון-קרפלד חייבה את סלקום להחזיר 3,400 שקל למראד עסילה, לקוח שאינו יודע קרוא וכתוב, כאשר מנהל החנות איגור חורש העלה על הכתב את פרטי ההתקשרות. על-פי אותו סיכום, עסילה אמור היה לשלם 1,000 שקל לחודש ולקבל במתנה שעוני יד, מצלמות רשת, ערכות מוזיקה וטאבלטים - אך אז החלה סלקום לגבות יותר מ-1,000 שקל לחודש. סלקום הייתה מוכנה לבטל את העסקה, בתנאי שהוא יחזיר את המכשירים.

סלקום לא הביאה את חורש לעדות ולא הציגה ראיה כלשהי שתסתור את גרסתו של עסילה, ולכן קבעה ון-קרפלד שהעסקה הייתה במתווה עליו העיד. היא חייבה את סלקום גם בתשלום הוצאות בסך 550 שקל, והביעה את התקווה שמעתה תגבה ממנו רק את הסכום עליו סוכם ושהוא לא ייאלץ לתבוע אותה שוב.

בית המשפט לתביעות קטנות ידון שוב בתביעתו של שודד לפיצוי על הנזק שנגרם לקטנועו בעת שנעצר בזמן השוד. כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בטינה טאובר, שקיבלה את ערעורו של השודד, שלמה בן-דוד, על דחיית תביעתו.

בן-דוד תבע מחברת הביטוח הממשלתית ענבל 14,000 שקל, אך בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה דחה את תביעתו. הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן קבעה, כי בן-דוד לא הוכיח שנגרם נזק לקטנוע, כי גרסתו אינה סבירה וכי הוא אינו זכאי לפיצוי משום שהכניס את עצמו לסיכון בשל נסיונו להימלט מהשוטרים (שאז התנגש במכונית).

טאובר קיבלה את הערעור בשל פערי הכוחות הניכרים שהיו בין המדינה לבין בן-דוד. בעוד ענבל הייתה מיוצגת בידי עורך דין, בן-דוד היה אסיר שהגיע לבית המשפט כשהוא מותש אחרי נסיעה של שלושה ימים מן הכלא בו הוחזק. מרגולין-פלדמן לא ביררה עימו האם הוא מבין את מהות ההליך והאם ברצונו להיות מיוצג גם הוא בידי עורך דין.

בעיה נוספת הייתה בכך שבן-דוד הציג בפניה רק תמונות בשחור-לבן של הנזק שנגרם לקטנוע, בעוד במחוזי הציג תמונות בצבע - פער שנבע מכך שבאותה עת היה אסיר. עוד ציינה טאובר, כי היא מקבלת את הערעור למרות שהוגש שנה אחרי פסק הדין - בעוד החוק קובע 15 יום - משום שבן-דוד לא יכול היה להגישו לפני שהשתחרר. היא החזירה את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות, קבעה שמותב אחר ידון בו וחייבה את ענבל בהוצאות בסך 2,500 שקל.

"בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים כיום יש צורך בבחינה מחודשת של עקרונות יסוד והתאמתם, ואני מציעה לחשוב על מעבר מכללים מסורתיים של יריבות לכללים של הוגנות". כך אומרת הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד. היא קיבלה את תביעתו של מרדכי וייס, וחייבת את חברת טינקו - בעלת מלון עונות בנתניה - 1,800 שקל לאחר שביטל הזמנה שביצע למלון באתר booking.

ההזמנה אומנם בוצעה בתעריף מופחת המותנה בכך שאין החזר כספי על ביטולה, אך וייס ביטל אותה שניות בודדות לאחר ביצועה משום שהבין ששגה בפרטיה. ון-קרפלד אומרת, כי למרות שההזמנה בוצעה ב-booking, המלון הוא שמחויב בהחזר משיקולים של הוגנות, שכן הוא הקובע את מדיניות הביטול והוא לא שלח הודעת צד ג' לאתר - עימו יש לו קשרים הדוקים, כפי שהוכח בדיון. טינקו גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 750 שקל.

רשת מלונות פתאל תפצה ב-1,200 שקל את ילנה דניאל, שגילתה תיקן בחדר במלון הרודס באילת השייך לרשת. השופטת ליאורה אדלשטיין קיבלה את תביעתה של דניאל רק בנוגע לתיקן ודחתה את יתר טענותיה, בתביעה שעמדה על 7,500 שקל. פתאל תשלם גם הוצאות בסך 300 שקל.

דניאל העלתה טענות נגד תהליך הקבלה שלה ושל משפחתה במלון לאונרדו פלאזה, ובעיקר על כך שנדרשה לשלם בנפרד תמורת ארוחות צהריים - אך אדלשטיין קבעה שלא הוכיחה שהובטח לה שהארוחות כלולות במחיר השהייה. עוד העירה אדלשטיין, כי לא ברור מדוע הסכימה דניאל לעבור למלון הרודס, למרות שידעה ששם תידרש לשלם תוספת של 2,500 שקל.

לגבי השהייה בהרודס היו לדניאל טענות נוספות, כגון כבלי חשמל חשופים ושטיח בלתי בטיחותי. אדלשטיין אמרה שהיא מאמינה לטענות אלו, אך דניאל לא הוכיחה שהתלוננה בזמן אמת, המשפחה שהתה במלון עד סוף החופשה ובדיון אף אמרה דניאל שבדעתה לחזור בעתיד למלונות פתאל.

חברת הנסיעות איסתא תחזיר ל-אזבו זאודה 1,625 שקל מתוך 2,500 ששילמה תמורת ביטול כרטיס טיסה לאתיופיה, אותו ביטלה משום שחשה ברע; התובעת היא עיוורת וחולת סוכרת. הרשמת הבכירה עדי בר-טל אומרת, כי איסתא לא הצליחה להוכיח שהבהירה מראש לתובעת - ולבנה אשר טיפל בהזמנה - את תנאי הביטול, וזאת למרות שהדיון נדחה כדי שהיא תוכל להוכיח שאכן מסרה להם פרטים אלו.

לצד זאת, הטילה בר-טל אשם תורם של 30% על התובעת (ולמעשה על בנה), משום שלא ביררו מראש את תנאי הביטול. היא דחתה את הודעת צד ג' ששלחה איסתא לחברת התעופה אתיופיאן איירליינס, משום שאיסתא ידעה על גובה דמי הביטול. איסתא חויבה לשלם הוצאות של 550 שקל לתובעת ו-500 שקל לחברת התעופה.