16 מדינות בארה"ב - כולל שתי הגדולות ביותר, קליפורניה וניו-יורק - הגישו (יום ג', 19.2.19) לבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו תביעה נגד הנשיא
דונלד טראמפ, בשל הכרזת מצב החרום לצורך בניית חומה לאורך כ-400 ק"מ בגבול ארה"ב-מקסיקו.
בתביעה נטען, כי לנשיא אין סמכות להעביר תקציבים לבניית החומה, משום שעל-פי החוקה - הקונגרס הוא השולט בתקציב הפדרלי. עוד טוענות המדינות, כי בגבול לא שורר מצב חרום ולכן אין מקום לשימוש בחוק המתיר הכרזה שכזאת, והמיועד בעיקר למצבי מלחמה ולאסונות טבע. התובע הכללי של קליפורניה, חוויאר בסרה, אומר, כי מילותיו של טראמפ עצמו מלמדות על כך: "לא הייתי צריך לעשות את זה, אבל אני מעדיף לעשות את זה מהר". כך אמר הנשיא בסוף השבוע שעבר בהתייחסו להכרזתו.
טראמפ טען מספר פעמים, כי בגבול שורר משבר
הומניטרי. לאחר מכן שינה את נימוקו וטען, כי מדובר בסיכון ביטחוני לארה"ב - נימוק שנועד לאפשר לו להשתמש באותו חוק משנת 1976. נשיאים השתמשו בו קרוב ל-60 פעם, אך מעולם לא כדי לעקוף תקציב שאושר בקונגרס. ההכרזה באה מיד לאחר שהקונגרס אישר רק 1.4 מיליארד דולר לבניית גדר לאורך 80 ק"מ בגבול, בעוד טראמפ דרש 5.7 מיליארד דולר לבניית חומה לאורך קרוב ל-400 ק"מ. היא תאפשר לו להעביר מיליארדי דולרים נוספים, בעיקר מתקציב הביטחון, כך שבסך-הכל יעמדו לרשותו 8 מיליארד דולר.
המדינות התובעות טוענות, כי התביעה נועדה להגן על תושביהן, כלכלותיהן ומשאביהן. "בניגוד לרצונו של הקונגרס, הנשיא השתמש בתירוץ של 'משבר' מדומה בדמות הגירה בלתי חוקית, כדי להכריז על מצב חרום לאומי ולשנות את ייעודם של דולרים פדרליים המיועדים למאבק בסמים, בנייה צבאית ואכיפת חוק כדי לבנות את החומה", נאמר בתביעה.
בית הנבחרים שבשליטה דמוקרטית צפוי לנקוט צעדים משלו נגד ההכרזה: חקיקה שתבטל אותה והגשת תביעה. החקיקה זקוקה לאישור הסנאט שבשליטת רפובליקנית, וגם אם תעבור - טראמפ יטיל עליה וטו; ספק רב אם בשני הבתים יימצא רוב של שני שלישים לביטול הווטו. מסלול החקיקה אומנם מהיר יותר, אך נראה שמבחינת מתנגדי ההכרזה - המסלול המשפטי מציאותי יותר. ההכרעה תיפול בסופו של דבר בבית המשפט העליון, בו יש אומנם רוב לשופטים שמרנים, אך הנשיא ג'ון רוברטס מצביע לעיתים עם הליברלים.
את התביעה הגישו קליפורניה, קולורדו, דלאוור, אילינוי, מיין, מרילנד, מינסוטה, נבאדה, ניו-יורק, ניו-ג'רזי, ניו-מקסיקו, וירג'יניה, הוואי ואורגון. בכולן למעט מרילנד מכהנים מושלים דמוקרטיים; במרילנד התובע הכללי (הנבחר בנפרד מן המושל) הוא דמוקרטי; ברוב המדינות נשלט בית המחוקקים בידי הדמוקרטים. עובדה זו תאפשר לבית הלבן לטעון, כי מדובר בהתנגדות פוליטית ולא בהתנגדות עניינית.
לבתי המשפט כבר הוגשו שתי תביעות נגד ההכרזה: אחת של ארגון המייצג בעלי קרקעות בטקסס הטוענים שאדמותיהם יופקעו לבניית החומה, ושנייה של שלושה ארגונים הטוענים שבניית החומה תפגע בבעלי חיים. בהמשך השבוע צפויה הגשתן של לפחות שתי תביעות נוספות: האחת של הארגון להגנת זכויות אדם, והשנייה של שני ארגונים בשמו של מחוז אל-פאסו הסמוך לגבול.
ניו-יורק טיימס אומר, כי משרד המשפטים צפוי לבקש מבתי המשפט שלא לבחון את פרטי החלטתו של טראמפ, אלא רק את סמכותו לקבל אותה. בתי המשפט בארה"ב נוטים שלא להתערב בהחלטות נשיאותיות בתחום הביטחון. הממשל גם יוכל לטעון, כי בחוק - שנקבע בידי הקונגרס - אין כללים המגדירים מהו מצב חרום, ולכן מדובר בסמכות בלעדית של הנשיא.
עוד לפני הדיון בתביעות לגופן, יצטרכו כל התובעים להוכיח את זכות העמידה שלהם - שהם עצמם נפגעים במישרין מן ההכרזה. זהו מכשול לא-פשוט בפני המדינות התובעות, במיוחד אלו שאינן שוכנות על הגבול עם מקסיקו. מאחר שמדובר בתקציבים פדרליים, יתקשו המדינות להראות שהסטתם ממטרה אחת למטרה אחרת, מהווה פגיעה ישירה בהן או בתושביהן.
מסלול הוכחה אפשרי הוא להראות, שמניעת תקציב מסוים - למשל למאבק בסמים - יחייב את המדינות להוציא סכומים חילופיים מקופותיהן-שלהן. בסרה טוען, כי זכות העמידה של המדינות נובעת מכך שההכרזה פוגעת בעקרון היסוד החוקתי של הפרדת הרשויות. עוד יוכלו המדינות לטעון, כי הן מייצגות את תושביהן, אשר בכספי המיסים שלהם נעשה שימוש בלתי ראוי, תוך עקיפת הקונגרס המופקד כאמור על התקציב.
