56 מושבים טוענים, כי רשות מקרקעי ישראל גבתה מהם שלא כדין דמי חכירה בגין "קרקע נוספת", וזאת בניגוד להחלטה 476 של מועצת מקרקעי ישראל.
המושבים מחזיקים בחוזים עם רמ"י, המתחדשים מדי שלוש או חמש שנים. בתביעה, שהוגשה (21.2.19) לבית המשפט המחוזי מרכז, נאמר כי כי מספר הנחלות במושבים מאושר על-ידי מינהל התכנון החקלאי במשרד החקלאות, ומכפלת מספר הנחלות בשטח הקרקע לנחלה היא מכסת הקרקע במושב.
החלטה 476 קובעת, כי במושבים בהם ישנה קרקע ראויה לעיבוד בשטח העולה על מכסת הקרקע, אך אינה עולה על סכום נחלות לפי שלושה דונמים על-פי תקן שאושר למושב, תיכלל הקרקע בחוזה החכירה שייחתם עם המושב, ויראו אותה לצורך תשלום דמי החכירה כחלק ממכסת הקרקע. עוד נקבע בה, כי תשלום בגין הקרקע הוספת ייכלל בדמי החכירה המשולמים לרשות בגין משבצת הנחלות, והרשות לא תדרוש עבורה כל שלום נוסף.
לדברי התובעים, מדיניותה של הרשות היא להתייחס בצורה זהה למושבים שבידיהם חוזים מתחדשים ולמושבים שבידיהם חוזי חכירה, וכך אמור להיות גם בנוגע להחלטה 476. אלא שבפועל, הרשות אינה מחילה החלטה זו על המושבים התובעים, בנימוק שהיא חלה רק על
בעלי חוזי חכירה לדורות, ולפיכך גבתה מהם דמי חכירה עבור "הקרקע הנוספת".
באוקטובר שעבר אכן קבעה מועצת מקרקעי ישראל, כי גם במושבים המחזיקים בחוזה מתחדש, תשלום בגין הקרקע הנוספת ייכלל בדמי החכירה המשולמים לרשות בגין משבצת הנחלות, והרשות לא תדרוש עבורה תשלום נוסף. לכן מבקשים התובעים לקבוע, שכך היה על רמ"י לנהוג גם בין אישור החלטה 476 בשנת 1990 לבין אישור ההחלטה החדשה (שמספרה 1546). התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד
אביתר קנולר ויניב בירנבאום, וטרם הוגש כתב הגנה.
