אני מתנצל מראש שאכנה כאן את ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, לשם הקיצור בלבד בכינויו "ביבי", ללא כל כוונה לגרוע בכך משרידי כבודו או מיוקרתו.

בימי שפוט הסוקרים, מרבים בשמחת פקפוקים. מי סקר? כמה סקר? מי מימן? מי מיין? מי פרסם? באיזה יום הגיח לעולם? האם הוא מנבא או האם הוא רק רוצה? הכל עוקבים. דנים. מנתחים. מה טוב - מאמינים. מה פחות - דוחים. נערכים על פיהם לסקרים הבאים, תוך אמונה ברה כי שוב לא יהיו אלא או אכזבה במניפולציה או הצלחה בהטיה. מכונים טוחנים נתונים ותחנות רוח משדרות בשורות, עתים טובות, עתים חלילה בשורות איוב. יש נשבעים 'אני לא מאמין', מפני שהם חרדים ומאמינים. יש אומרים 'אני מאמין', ובליבם הם יודעים כי לא אמרו כן אלא כדי לייאש את הרואים בסקרים מיצג שווא. אנשי מכתמים, אשפי קריאטיב, ממלאים את השטח. 'סקרים כמו בושם - להריח לא לבלוע'. פרס. 'מדבר סקר תרחק'. יוסף בורג. 'סקרים זה טמפרטורה של אותו יום, תקוע בחלל של אותה שעה'. 'זה מדע בדיוני'. 'זה תקשורת לעננים'. 'גם לעניים'. 'זה אורים אבל לא תומים'. ועוד.

שכנוע באמצעות דמגוגיה נפוץ בכל תחומי החיים, ולא רק בפוליטיקה. הגיע העת לפוצץ את התיזה ש"רק הליכוד יכול" וגם לחשוף את האמת: "המלך עירום". אין זו משימה של מה בכך, לעמוד מול השימוש במניפולציה של הפחדה, ניצול הזיכרון הקצר של הציבור, "שתילת" מוסכמות מופרכות ושימוש בהן כדי להוכיח שיש רק אדם אחד נעלה מעל כולם בכישוריו שיודע לטפל בביטחון, במדיניות החוץ ובכלכלה של ישראל.

המפלגות מרצ, חד"ש-תע"ל והעבודה פנו (יום ג', 5.3.19) במכתב למארגני הפאנלים הפוליטיים בבתי הספר וביקשו שלא להזמין את אנשי מפלגת "עוצמה יהודית", ואף הודיעו כי יסרבו לקחת חלק בפאנלים אליהם אנשי המפלגה יוזמנו.

השר לשעבר גדעון סער, הצפוי לשוב אל הכנסת בבחירות הקרובות, אמר הבוקר (יום ג', 5.3.19) כי לחיצת היד בינו לבין יו"ר הליכוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול באירוע השקת קמפיין המפלגה מעידה על כך שהדרך המשותפת גדולה יותר משניהם.