עו"ד גיא גיסין, בעל תפקיד בפירוקה של חברת הנדל"ן דוראה, תובע 18.4 מיליון שקל מהבעלים בצלאל איגר ומנושאי המשרה בחברה. גיסין טוען, כי הם הפרו את חובות הזהירות וביצעו פעולות פסולות שגרמו לחברה נזקים בגובה התביעה.

דוראה החזיקה ב-42% ממניות חברת הבנייה אורתם וב-78% ממניות חברת הנדל"ן ליברטי, וכן בנכסי מקרקעין בישראל ובחו"ל. היא נכנסה להליכי חדלות פרעון בינואר 2012 ונותרה חייבת לנושיה 267 מיליון שקל (מתוכם 224 מיליון שקל למחזיקי האג"ח), מהם הצליחו המפרקים לפרוע 23 מיליון שקל בלבד. דהיינו, גם אם תביעתו של גיסין תתקבל במלואה - עדיין יעמוד שיעור התספורת על 85%.

גיסין מונה לחקור את נסיבות קריסתה של החברה, ובמסגרת זו הגיש (יום א', 10.3.19) את התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנתבע העיקרי הוא איגר, שהיה מנכ"ל דוראה ובעל השליטה בה (54%), ובמקביל שימש כדירקטור בבנק דיסקונט; בעבר היה מנהל בכיר בבנק לאומי. יתר הנתבעים הם מנהלת הכספים לשעבר, תמרה לב, ומי שהיו הדירקטורים הפנימיים והחיצוניים - יונה שוהם, אילנה קרבל, יונתן הולצר, עו"ד עירית בן-עמי ורו"ח משולם פרידמן.

גיסין טוען, כי הנתבעים אחראים לביצוע שורה של פעולות שדרדרו את מצבה של החברה, שהיה קשה ממילא מאז 2008, הרבה לפני שלדוחותיה הכספיים הוצמדה (במארס 2011) הערת עסק חי. לדבריו, במקום לנקוט בפעולות לייצוב החברה - הם הרעו אותו עוד יותר, בפעולות המתוארות בתביעה. עוד הוא מייחס להם את האחריות לקיומו של ממשל תאגידי פגום, אשר לטענתו אפשר את ביצוען של פעולות אלו.

עילות התביעה העיקריות הן: הימנעות מגידור בתחום המט"ח, למרות שמדובר היה בסיכון מרכזי, ואשר גרמה לנזק של 6.1 מיליון שקל; מכירת אג"ח לאיגר ולאחרים בשנת 2009 בהנחה של 30% ובנזק של 5.7 מיליון שקל; וחלוקת דיבידנד בסך 6.6 מיליון שקל בשנים 2007-2006, למרות שהחברה לא עמדה במבחן יכולת הפרעון.

מנהלי החברה והדירקטורים לא בדקו את מצגיו של איגר, הותירו בפועל את מלוא הניהול בידיו ולא פיקחו עליו, ובכך הטילו את הסיכון על כתפי הנושים - טוען גיסין. התביעה הוגשה גם באמצעות עוה"ד עידן דנינו, אורן שהרבני ונועם בר-אור, וטרם הוגשו כתבי הגנה.