יזמת הנדל"ן מיכל קליינמן הורשעה (יום ב', 25.3.19) בשורה של מעשי מרמה וזיוף בהיקף כולל של 21.6 מיליון שקל. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, ארז יקואל, הרשיע את קליינמן ברוב האישומים שיוחסו לה.

קליינמן רכשה מספר נכסי מקרקעין שאת חלקם הפכה לנכסים מניבים, ובהמשך רכשה מספר מגרשים, בנתה עליהם בניינים ומכרה אותם. היא יצרה לעצמה תדמית של יזמית נדל"ן מצליחה והציעה לבני משפחה, ידידים ומקורבים להשקיע בפרויקטים שכביכול יזמה, תוך שהיא מקבלת מהם מיליוני שקלים לצורך השקעות כאלו. קליינמן השתמשה במסמכים מזויפים, גם כדי להוציא במרמה מיליוני שקלים מבנקים.

המחלוקת העיקרית בין התביעה לבין ההגנה הייתה בנוגע למצגי השווא הנטענים של קליינמן, ועל הקשר הסיבתי בין מצגיה לבין ההחלטות להפקיד בידיה מיליוני שקלים לצורך השקעות. קליינמן טענה, כי מצגיה היו אמת וכי התכוונה להשקיע את הכספים ולהשיב אותם בתוספת תשואה נאה בזכות פעילות הנדל"ן שלה.

יקואל מצא, כי ברוב המכריע של המקרים הוכח שקליינמן אכן הוליכה שולל את קורבנותיה, תוך שימוש במסמכים מזויפים וניצול יחסי הקרבה ששררו לעיתים קרובות בינה לבין הקורבנות. לדבריו, גם אם קליינמן התכוונה להחזיר את הכסף בסופו של דבר - היא ידעה היטב שמצגיה כוזבים ודי בכך כדי להרשיע אותה. הוא דחה גם את טענותיה כאילו הייתה נתונה לאיומים על חייה וחיי ילדיה, הוכתה ואף נאנסה - שכן מדובר היה בטענה כוללנית שלא הוכחה, היא לא הצדיקה את ההיקף הנרחב של מעשיה, ומכל מקום היא אינה מספיקה לזיכוי.

המקרים בהם הרשיע יקואל את קליינמן, בכל העבירות או בחלקן: 3.1 מיליון שקל מחברתה איילת אנטוניר; 4 מיליון שקל מבן-זוגה דאז, יוסי סידי; 3.5 מיליון שקל מבן-ציון ג'אן, מנהל סניף הבנק בו התנהל חשבונה; 1.8 מיליון שקל מעו"ד רפאל יצחק, מכר של קליינמן; 1.7 מיליון שקל מאחיה, עמיקם גרשונוביץ; 700,000 שקל מג'ורג' ימין; 1.2 מיליון שקל מידי שי ברנס; 400,000 שקל ממכריה אורלי ורונן בן-ארוש; הלוואות של 6.3 מיליון שקל מבנקים שונים. יקואל גם הרשיע את קליינמן בעבירות מס והלבנת הון בשל מעשי המרמה והזיוף. הוא זיכה אותה, מחמת הספק, משני אישומים וממספר עבירות באישומים בהם הורשעה.