מכון ויצמן מבקש מבית המשפט המחוזי מרכז לבטל את דרישת עיריית רחובות לשלם לה היטל שטחים ציבוריים בסך 34 מיליון שקל, אותה שלחה לו בנובמבר 2015.
בעתירתו טוען המכון (3.4.19), כי העירייה לא פעלה כפי שהורה לה בית המשפט לפני שלושה חודשים - לאחד את מדיניות הגבייה בכל העיר, כך שהמועד לחיוב בעלי הנכסים הוותיקים בהיטל שטחים ציבוריים פתוחים יהיה מיידי. עוד הוא אומר, כי בית המשפט הורה לעירייה לבטל את הדרישה - והיא לא עשתה זאת.
בעתירה נאמר, כי גם לאחר פסק הדין העירייה אינה מחייבת את כל הנכסים בהיטל ביצוע עבודות שטחים ציבוריים (עילת החיוב של המכון), וכי במועצת העיר אף הוצהר מפורשות על העדר כוונה לחייב כך. לכן, האפליה ממנה נדרשה העירייה לחדול בפסק הדין, עומדת בעינה.
לדברי המכון, דרישת התשלום התייחסה לשטחי הקרקע ולמבנים ותיקים שהוקמו לפני כניסתו לתוקף של חוק העזר לרחובות (שטחים ציבוריים פתוחים). בספטמבר 2016 עתר המכון נגד חוקיות הדרישה, הוכיח שמדובר בחיוב סלקטיבי ובית המשפט קבע שמדובר באפליה. לדברי בית המשפט, בעוד שלבעלי נכסים בעלי כיס עמוק שולחת העירייה דרישה לתשלום ההיטל באופן יזום כאשר קמה עילת חיוב, הרי שלבעלי נכסי מגורים היא אינה שולחת דרישה כזו, והם נדרשים לשלם את ההיטל רק אם הם נזקקים לתעודה לרשם המקרקעין בדבר העדר חובות. לפיכך הורה בית המשפט לעירייה להחליט על מדיניות חיוב אחידה כלפי כל בעלי הנכסים.
לדברי המכון, בית המשפט העניק לעירייה הזדמנות לשנות את מדיניותה ולקבוע מדיניות חיוב אחידה. ברם, משבחרה העירייה להמשיך בקו הקיים, דהיינו לחייב את המכון במועד הנגזר מביצוע העבודות אך לא לחייב את בתי המגורים לפי אותו המועד, יש לאכוף על העירייה לקיים את פסק הדין ולבטל את דרישת התשלום. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד
רון צין, רוית ברעם-מזור ויובל שרמן, וטרם הוגשה תגובת העירייה.
