ליברמן: "האופציה הקיימת היא להצטרף לנתניהו או להישאר באופוזיציה"

1. כאשר מת יוזף סטאלין והגיע לגיהנום, קידם את פניו הצאר ניקולאי השני וביקש לשמוע מה קורה ברוסיה. עד מהרה התברר, שאין חדש: ההמונים עדיין רעבים, המשטרה החשאית עדיין מדכאת את התושבים ומתנגדי המשטר עדיין נשלחים לסיביר. אבל הוודקה בגן העדן של הפועלים היא בחוזק של 48%, ולא 46% כפי שהיה בימי המשטר הריאקציונרי הרקוב. "תגיד לי, חבר סטאלין", תהה ניקולאי, "בשביל שני האחוזים האלה היה שווה לעשות את כל המהפכה?"

בבוקר של אחרי הבחירות, מתעוררים ראשי המפלגות המפסידות ומנסים שלמור על אופטימיות. יו"ר הימין החדש, השר נפתלי בנט הביע תקווה שקולות החיילים הם יאפשרו למפלגתו לעבור את אחוז החסימה.

הרצון לשינוי, מביא בכל מערכת בחירות לעליית גוף או כוכב על, שהציבור בוחר בתקווה שיממש את התקוות שלא ניתן להגשים, או שלא הוגשמו במלואם, או נאחזים בספיחי תקווה שאולי הממשלה החדשה תעשה זאת אחרת.

דמיינו לכם את אילן גילאון ממר"צ אומר את המילים הבאות: "גיליתי מערכת שחיתות במפלגתי, ראשת המפלגה אינה מתפקדת לפי הנהלים, ולכן החלטתי לנטוש את מר"צ ולחבור למפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן. לו מר"צ של היום תחזור להיות מר"צ של 2009 אשוב אליה". נשמע לכם הגיוני? אין מצב!!