|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
איך רוכשים ביטוח נסיעות לחול הכי זול ?
קבוצת ירדן
הבית נשרף? זה מה שמגיע לכם מהביטוח

כשאניני הטעם לא אוהבים את "מסיבת התה"

התקשורת האמריקנית, שהפגינה זעזוע לנוכח קריאות של מפגינים לאובמה "לחזור לקניה", לא בדיוק הזדעזעה כשמפגינים אחרים קראו לבוש "חזור לטקסס" מתברר כי גם "אלימות מילולית" היא עניין פוליטי
03/10/2009  |     |   מאמרים   |   מראה   |   תגובות
למה לאנטי-בושניקים מותר, ולהם אסור? [צילום: AP]

האזרחים "הפשוטים", המייצגים לתפיסתם את אמריקה האותנטית, מאותתים לאליטה התקשורתית והפוליטית, שהכוונה לגזול מהם את ערכיה המסורתיים של ארה"ב לא תצלח. הם לא אוהבים את הגב שהפנה אובמה לגופי הביטחון, ובעיקר את מה שנתפס כ"הלשנה" של הבית הלבן על הסי-איי-אי

   רשימות קודמות
  ללמוד מהמומחים בתחומם
  "דיון לגופו של עניין"

במאמרי "ללמוד מהמומחים בתחומם" טענתי, כי הטחת העלבון "וירוס" בתנועות השמאל הקיצוני וב"אליטות" על-ידי משה (בוגי) יעלון הייתה משגה, ולו רק משום שבכך מנע דיון מהותי במסרים השונים שביקש לקדם. ואכן, החברה הישראלית, וביתר שאת מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין, מפגינה רגישות רבה מאוד לביטויי אלימות מילולית, ותופסת אותם כעידוד או כמתן הכשר לאלימות פיזית. דומה כי הכל מסכימים כי "מילים הורגות", וכי "אלימות מילולית מובילה לאלימות פיזית".

גם בארה"ב עולה מעל פני השטח בעת האחרונה שיח דומה, התולה בימין השמרני את חטא "האלימות המילולית". לאחרונה, כידוע, נערכה בוושינגטון הפגנה המונית תחת השם הסמלי "מסיבת התה", הקורץ לאותו מפגן משנת 1773, שסימן את תחילת השתחררותן של המושבות הבריטיות בצפון-אמריקה מהשלטון האנגלי. המפגינים התכנסו בבירה האמריקנית, כדי למחות על תוכניתו של אובמה לרפורמה במערכת הבריאות ולהביע את ביקורתם על הממשל החדש.

ההפגנה התנהלה באווירה נוחה: הונפו כרזות, פוזרו מנשרים, חולקו סטיקרים. בעוד שמרבית המפגינים הביעו את מחאתם התקיפה באופן מוסבר ומנומק, שקול ומתון, מיעוט בלתי מאורגן בתוכם, נקט לשון חריפה ובוטה. התקשורת מצידה בחרה להתמקד דווקא במיעוט זה, ובכך תייגה את ההתקהלות כולה כמפגן של הסתה אלימה.

בחלק מטורי העיתונות בארה"ב, בבלוגים שונים ובסרטונים רבים המופצים ברשת, הוצגה ההפגנה ההמונית שנערכה בשבת, ה-12 בספטמבר, כהתפרצות פרועה של אלימות מילולית גזענית וחשוכה. תשומת לב יתרה הופנתה לאותם שלטים, שבהם נראה הנשיא אובמה עטור בשפם בנוסח היטלר, ולאותן כרזות הקוראות קריאות כגון: "אובמה חזור לקניה", "מקומו של הממשל בגוונטאנמו" או "אובמה = אוסמה". אלו אכן ביטויים מרושעים הראויים לכל גינוי, אולם אין בהם כל חדש.

"בוש ובלייר קצבים"
... את המערכת.. [AP]

אלה המזדעזעים מן האלימות המילולית המופנית כלפי אובמה, כנראה שכחו את זו שאיפיינה את ההפגנות הרבות כנגד הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש. הפגנות אלה זכו אומנם לכיסוי תקשורתי נרחב ותוארו כ"סוערות", אולם לא רבים הביעו חשש מרמת האלימות המילולית שבה נקטו רבים ממתנגדי מדיניותו של הנשיא הקודם.

להבדיל מן ההפגנה האחרונה נגד אובמה, לוו ההפגנות נגד ממשל בוש גם באקטים של אלימות סמלית, שכללו הבערת דגלים וריסוס כתובות גרפיטי על מבני ציבור.

כמו אובמה, גם בוש הוּשווה תדיר לטרוריסט, ובעיקר לאוסמה בן-לאדן. אחד הדימויים הנפוצים ביותר שהודבקו לו, אשר הודפס על אינספור מדבקות, שלטים וחולצות, היה "הטרוריסט מספר 1 בעולם – ג'ורג' בוש". מפגינים קראו בקול את הסיסמה "אוסמה בן-בוש", ובכרזות רבות נראו דמויותיהם של הטרוריסט אוסמה בן-לאדן והנשיא ג'ורג' בוש, וביניהן סימן השוואה.

בדומה לאובמה, גם ג'ורג' בוש הושווה בקביעות להיטלר. אקטיביסטים מהתנועה נגד הגלובליזציה יצרו כרזות, שבהן נראה בוש מצדיע במועל יד, ותחתיו הכיתוב המפורסם: "יחד אנו ניצבים למען המולדת". בדימויים אחרים בלט השם בוש, כשצלב הקרס מחליף את האות S בשמו, ובמקרים רבים אחרים פשוט הוצמד לפניו שפם קטן. כשבידיהם שאריות חרוכות מן הדגל השרוף של ארה"ב, צעדו המפגינים ובפיהם הקריאה "Fuck Bush", שהייתה שגרתית כמעט כמו "בוקר טוב". סיסמאות נפוצות נוספות היו "בוש ובלייר קצבים", "טובח הילדים", "רוצח סדרתי" ו"פושע מבוקש".

וכפי שלאובמה קוראים "לחזור לקניה", כך גם קראו לבוש "חזור לטקסס", או "הלאה הטרוריסט הטקסני". וכשם שקניה אינה רק מיקום גיאוגרפי עבור מפגיני הימין, כך גם לטקסס יש מעמד משלה ברטוריקה האנטי-בושית: בית הגידול של גבריות אמריקנית אלימה ופרימיטיבית.

מדוע האלימות המילולית מצד השמאל הרדיקלי אינה מעוררת אותה מידה של הסתייגות? לתופעה זו סיבות היסטוריות. בשנות ה-60' וה-70' של המאה הקודמת שלט בארה"ב השיח הפוליטי הרדיקלי: התנועה לזכויות האזרח, תנועות השחורים, תנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם והתארגנויות הסטודנטים למען רפורמות חברתיות וחינוכיות בחרו כולן לפנות לאלימות מילולית וסמלית. מעולם לא רווחו כל כך בשיח הציבורי באמריקה ביטויים כמו "חזיר פשיסטי", "קפיטליסט מזוין", "פוליטיקאים בני זונות", "הבחירות הן חרא", "דפקו את המערכת", "כסחו את הממזרים"; ואלה לוו במפגני ענק, שבהם נכבשו והושחתו מבני ציבור, רוססו כתובות נאצה, והובערו בפרהסיה סמלי הלאום – לרבות דגל ארה"ב וצווי גיוס.

הציבור האמריקני והממסד בכללותו עמדו חסרי אונים לנוכח תופעות אלה, שנתפסו כחמורות מבחינה חינוכית ואזרחית וכהרסניות לעצם התנהלותה התקינה של הדמוקרטיה האמריקנית. במקרים רבים, הובאו "מסיתים", "פורעי חוק" ו"מפֵרי סדר" בפני שופט, והורשעו בגין "פגיעה בסדר הציבורי" או "העלבת הציבור".

גם בשיח המשפטי והאתי שהתעורר בעקבותיהן, הן תויגו כחילול קודשי האומה וכפגיעה חמורה ברגשות הציבור. אולם לצד גינויים אלה, החל להתפתח דיון אחר, שביקש להציג את הפנייה לאלימות המילולית כאמצעי ביטוי לגיטימי. אומנם חלק ממצדיקי האלימות המילולית של השמאל הרדיקלי באו משורותיו, דוגמת ההוגה הרברט מרקוזה, שטען כי העלבונות שמטיחים המפגינים במנהיגים ובסמלי הלאום מבטאים תסכול ומשקפים את אי-הלגיטימיות של הסדר החברתי במצב של כאוס ומשבר; אולם גם אישים מתונים יותר, שאינם חשודים בהזדהות עם מטרות התנועה הרדיקלית בתקופה הסוערת שלה, הצביעו על הנסיבות המיוחדות שהובילו לפרץ האלימות. הטענה המרכזית "לזכותם" של המפגינים הייתה, כי באקלים הפוליטי של אותה עת, לא עומד לרשות הנוער התוסס כל אמצעי ביטוי אחר, וכי לולא השתמשו בשפה נלוזה, כלל לא היה מגיע דבר מחאתם לידיעת הציבור.

גם המפגינים עצמם היו מודעים לחסרונותיה של נקיטת האלימות המילולית והפיזית, ולתרומתה להסתייגות של אזרחים רבים ממסרי התנועה החברתית. אולם הם היו מוכנים לשלם את המחיר של מיתוגם בציבור כמסיתים פרועים וגסי רוח. הם ביטאו שביעות רצון מכך שהפרובוקציה שמעורר סגנונם הבוטה מעוררת את תשומת הלב הציבורית לסוגיות הבוערות. הם טענו כי בחלוף הזעזוע ממראות הדגל השרוף וכתובות הגרפיטי, ייפתח דיון ציבורי ענייני בנושאים הכאובים העומדים על סדר היום. הם אימצו את אימרתו של הרפורמטור איש תנועת שחרור העבדים במאה ה-19, וונדל פיליפס: "מובילי רפורמות ידועים בסגנונם הרע ובחוסר המשמעת שלהם. מילא! לעבודות מחוספסות צריך כלים מחוספסים".

באגפים מסוימים של חקר התרבות הפוליטית בארה"ב החלה רווחת הדעה, כי השימוש באלימות מילולית על-ידי מפגינים ואקטיביסטים דומה במהותו לשימוש בשפה גסה בטורים ידועים לשמצה בעיתונות, שבהם שופך עיתונאי או סטיריקן את חמתו על הסביבה ונוקט ביטויים אלימים כדי "לשפד" את המערכת. התנועה החברתית נתפסה כ"מופע ראווה", כמעין מפגן ממוסד ומבוקר של אלימות סמלית, שבדומה לקומדיה היוונית הקדומה, מציג בפני הקהל את המציאות "כפי שהיא", ללא מסיכות, באופן הישיר והבוטה ביותר, במטרה להמם ולפגוע היישר בבטן הרכה.

נראה אפוא כי לאלימות מילולית מצד השמאל הרדיקלי ניתן למצוא הסברים מלומדים ואף לגלות כלפיה מידה מסוימת של אמפתיה. זו אולי הסיבה לכך שההפגנות הסוערות נגד בוש לוו בדיון ענייני במסרים האנטי-מלחמתיים, והרבה פחות מכך בעיסוק בשפתם האלימה של המפגינים. ואולי זו גם הסיבה לכך שהשלכת הנעליים על-ידי עיתונאי עירקי לעבר הנשיא האמריקני התקבלה כקוריוז משעשע, ולא כפגיעה אלימה במנהיג העולם המערבי.

"בעטו בי! אני אזרח!
והתחל את המהפכה! [AP]

והנה מתייצבת אזרחית אמריקנית, ולמול ממסד שנדמה כי מבקש להוציא אל מחוץ לגדר כל ביטוי ישיר של ביקורת כלפי הנשיא – עומדת זקופה ועל שלטה מתנוסס הכיתוב: "אומר זאת ולא אתנצל: אובמה, אתה משקר!". זוהי תגובת הנגד להשתלטותו של שיח תקין-פוליטית, המונע דיון ביקורתי במדיניות הנשיא ואף מתייג את מבקריו כגזענים.

המפגינים נגד אובמה בוושינגטון אינם זוכים ליחס דומה. אין מדובר רק בטון המתנשא, שבו דווח בתחילה על כמה אלפי מפגינים, למרות שבפועל נכחו באירוע רבבות אזרחים (ויש אומרים אף מאות אלפים ויותר). במוקד הדיון עומדת עתה "האלימות המילולית של הימין השמרני", ורק עיתונים ספורים בארה"ב דנים במסרים הפוליטיים עצמם.

אולם ההפגנה בוושינגטון מספרת גם סיפור אחר. בטורה האישי ב"קפה דה-מארקר" – "אמריקנו-כפול", מציגה שליחת הארץ בארה"ב, נטשה מוזגוביה, מצגת מרהיבה של תמונות מ"המצעד על וושינגטון". כמה מן התמונות מלמדות על קבוצה גדולה בקרב הציבור האמריקני החשה אי-נחת מהפוליטיקה של אובמה, בדומה לתחושות ההדרה והשוליות שהביע דור המהפכה של שנות ה-60' של המאה ה-20. באחת התמונות נראה גבר בגיל הפרישה, המחזיק שלט ועליו כתוב "אני פה כי התקשורת לא עושה את עבודתה". בכך הוא מביע את זעמם של רבים כלפי מה שנדמה כבגידתם של כלי התקשורת האמריקנים, המקמצים בביקורת על אובמה, מעניקים לו כיסוי תקשורתי אוהד וחד-צדדי ואינם נותנים ביטוי הולם לדעות מנוגדות. בתמונה אחרת נראית אשה בגיל העמידה, הנושאת את הכרזה "ג'ו ווילסון הוא הגיבור שלי". ווילסון הוא ציר רפובליקני בבית הנבחרים, שעורר סערה כאשר קרא לעבר הנשיא אובמה "אתה משקר", בעת שזה נאם בנושא הרפורמה במערכת הבריאות. התקשורת זעמה על ווילסון על שהעז להחציף פנים לנשיא, והנשיא לשעבר, ג'ימי קרטר, אף האשימו בגזענות. והנה מתייצבת אזרחית אמריקנית, ולמול ממסד שנדמה כי מבקש להוציא אל מחוץ לגדר כל ביטוי ישיר של ביקורת כלפי הנשיא – עומדת זקופה ועל שלטה מתנוסס הכיתוב: "אומר זאת ולא אתנצל: אובמה, אתה משקר!". זוהי תגובת הנגד להשתלטותו של שיח תקין-פוליטית, המונע דיון ביקורתי במדיניות הנשיא ואף מתייג את מבקריו כגזענים.

בתמונה אחרת, נראה גבר שעל גבו סטיקר הנושא את הכיתוב "בעטו בי! אני אזרח", ואילו אחר נושא כרזה קטנה ועליה, בעיצוב קלאסי המזכיר מסמך היסטורי, המשפט "אנחנו העם – חזרנו". ביטויים אלה משקפים את תביעתם של האזרחים "הפשוטים", המייצגים לתפיסתם את אמריקה האותנטית, לבעלות על הזירה הפוליטית. הם מאותתים לאליטה התקשורתית והפוליטית, שהכוונה לגזול מהם את ערכיה המסורתיים של ארה"ב לא תצלח. הם לא אוהבים את הגב שהפנה אובמה לגופי הביטחון, ובעיקר את מה שנתפס כ"הלשנה" של הבית הלבן על הסי-איי-אי, אבן מאבני היסוד של הממסד ה"ישן". בהפגנה נישאו שלטים חריפים בגנותם של פוליטיקאים דמוקרטיים נוספים, שהביעו ביקורת פומבית על שירות המודיעין, אשר השיבו לאותם פוליטיקאים בקריאה "אנחנו אוהבים את הסי-איי-אי". בתמונה נוספת, נראה גבר לבן, הלבוש בבגדי צ'יף אינדיאני, ובידו השלט הצהוב "השליכו את הפוליטיקאים המושחתים לנמל בוסטון!". היש פנייה ברורה מזו להיסטוריה ולמורשת האמריקנית?

מבלי להצדיק את האלימות המילולית הבוטה, האם לא ראוי להעניק למפגיני הימין האמריקני לפחות את אותו יחס שקיבלו מפגיני השמאל הרדיקלי בשנות ה-60' או מתנגדיו של ג'ורג' בוש? בפרפרזה על הרברט מרקוזה, גם על ההפגנה האחרונה ניתן לומר שהיא משקפת אקלים תקשורתי היוצר מצב, שבו זרמים מרכזיים בהוויה האמריקנית מרגישים קיפוח של ממש, הדרה תקשורתית ובוז מצד האליטה העיתונאית והאינטלקטואלית. אם מלכתחילה לא התכוונה התקשורת לכסות ברצינות את הפגנתם, האם ניתן היה לצפות כי מישהו יטרח לדווח עליה, לולא היו יוצרים פה ושם פרובוקציות חריפות? אלימות מילולית אינה דבר רצוי, אבל אסור שהיא תמנע דיון ענייני במסר הפוליטי שמבקשים המוחים להעביר – לטוב ולרע.

הלקח החשוב שראוי כי יילמד מאופי הסיקור התקשורתי של ההפגנה בוושינגטון, אשר תויגה כ"הסתה פרועה", נוגע אפוא גם לציבור הרחב, שאופן הבנתו את תכניה של מחאה ציבורית מעוצב על-ידי כלי התקשורת, וגם למובילי המחאות השונות, התלויים בכלי התקשורת להעברת מסריהם לציבור הרחב. בהקשר זה כדאי מאוד לעיין במחקרו האחרון של ד"ר צוריאל ראשי, שנערך במסגרת המכון לאסטרטגיה ציונית. מחקר חשוב זה בוחן באופן שיטתי את דפוסי הסיקור התקשורתי של כמה מאבקים והפגנות שנערכו בישראל, ומלמד רבות על הטיה תקשורתית, על תפיסת המחאה בישראל ועל הדרך הארוכה והפתלתלה שעושים מסרים פוליטיים, מן ההפגנה בכיכר העיר אל הסלון הביתי שלנו.

לאתר מגזין מראה
הכותב הוא דוקטורנט בחוג לצרפתית באוניברסיטת תל אביב
תאריך:  03/10/2009   |   עודכן:  03/10/2009
איתן אורקיבי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
כשאניני הטעם לא אוהבים את "מסיבת התה"
תגובות  [ 4 ] מוצגות   [ 4 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
גיזמו בון
3/10/09 17:34
2
טרוצקי
3/10/09 18:52
3
יצחק_1
3/10/09 22:04
4
עזרא 3
4/10/09 01:25
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
היסטוריונים שיבחנו את התנהגותם ודבריהם של ראשי מדינת ישראל בעשרות השנים שלאחר מלחמת ששת הימים, יגלו כי אלה התעלמו בעקביות ובהתנשאות מכל התבטאות ערבית להסדר. לאחרונה ראינו זאת בהתעלמות מיוזמת השלום הערבית (שנולדה אצל יורש העצר הסעודי), ואף בהתעלמות מהרמזים שבאו מראשי החמאס כי עשיית שלום היא בהישג יד. עוד ימצאו ההיסטוריונים כי בסירובם לכל עשייה למען חיים בשיתוף עם האוכלוסיה הפלשתינית, נעזרו ראשי ישראל בדעות קדומות ובדברי הבלים, שבמבט לאחור - ברור כי היו דמגוגיים לחלוטין.
03/10/2009  |  דן בבלי  |   מאמרים
בשבוע שעבר הכריז צה"ל על אזור הכפרים הפלשתינים בדרום הר חברון כ"שטח צבאי סגור", במטרה למנוע כניסת שיירת מים שארגנו תנועות שלום ישראליות שונות. למרות זאת, הצליחו הפעילים הישראלים להעביר את השיירה כפי שתכננו.
03/10/2009  |  אדם קלר  |   מאמרים
חברת בנייה אשר עסקה בבניית דירות ובמכירתן, נותרה ללא נכסים והפסיקה לפעול בתחום הבנייה כשנה לפני מכירת הדירה האחרונה. הפסקת פעילות החברה באה לידי ביטוי ב הסרת כל השעבודים, תשלום כל החובות לבנק, וחלוקת דיבידנד לבעלי המניות. לאמור, מדובר בהפסקת פעילות מסודרת-לכאורה, מרצון.
03/10/2009  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
כמי שעוקבת אחר השיח הציבורי בנושא הרפורמה, קשה לי להשתחרר מהתחושה שגורמים שונים בעלי אג'נדות שונות ומנימוקים שונים, נחושים בדעתם שלא לתת לעובדות להפריע להם; לא לתת לעושים במלאכה להפריע לתזה שהם מובילים בביקורת נגד הרפורמה - ביקורת שעיקרה בהתנגדות למה שאין ברפורמה. בעיני, הרפורמה רחוקה מלהיות מהפכה ולהוות גורם להורדת מחירי הדירות, לפחות בטווח הקצר. היא גם אינה, וטוב שכך, הפרטה מסיבית וסיטונאית של מקרקעי ישראל שאמורה להעביר את השליטה בקרקע לידי קרטלים או לידי מעטים, וגם אין בה כדי לפגוע בשטחים הפתוחים ולגרום נזקים סביבתיים.
03/10/2009  |  רחל זכאי  |   מאמרים
פרסום דוח גולדסטון והבעיות הקשות שהציב פרסומו בפני ישראל, שבים ומוכיח את האופן הכושל שבו ניהלה ממשלת אולמרט את מבצע 'עופרת יצוקה' ואת הדוקטרינה השגויה שהיא כפתה על צה"ל בניהול הקרבות ברצועת עזה.
03/10/2009  |  יוני בן-מנחם  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
יעקב הוא עיתונאי אשר לא היו לו שאיפות אחרות מלבד תקשורת, עיתונאות, יצירת סיפור, הגשה, הבאת חדשה, כתיבה, הבאת מידע על נושאים מנושאים שונים
יואב יצחק
יואב יצחק
חברת אלביט מערכות, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בתל אביב ובוול סטריט, היא אחת החברות הגדולות בישראל    שוויה על-פי מחירי הבורסה מגיע ל-32.7 מיליארד ש"ח    מידע שהגיע ל-News1 מלמד על ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il