העיתון ידיעות אחרונות איבד בתקופה האחרונה, עם סילוקו של אהוד אולמרט מראשות הממשלה, את אחד מיתרונותיו הגדולים: ראש הממשלה הנכנס, בנימין נתניהו, סגר את הברזים שדלפו, ואסר לפתוח בפני נציגי ידיעות אחרונות פרוטוקולים סודיים ותרשומות כמוסות. בכך הופסקה ההפקרות שחיבלה באינטרסים חיוניים של המדינה.

שמעון שיפר, כדוגמה, שהתרגל במשך שנים לעיין בתרשומות של שיחות מדינאים בכירים, כולל של אולמרט עם שועי עולם, או לקבל פרטים סודיים משיחות ולפרסמם בטורו בעיתון ידיעות אחרונות, כציטוט, מגשש עתה באפילה. עכשיו, אוי לבושה, נאלץ שיפר להמציא סיפורים ורשמים - הן כדי להרשים את קוראי ידיעות אחרונות; והן, וזה אולי העיקר, כדי לפגוע בנתניהו.

להתנהלות הבעייתית של ידיעות אחרונות שתי מטרות:

• לאחר כמה שנים של חיבור קרוב בין ארנון מוזס ואהוד אולמרט - אולמרט נהנה מהגנה ומחיפוי, והעיתון נהנה מזרימה חופשית של מידע ומשיתוף פעולה עסקי הטעון כשלעצמו חקירה משטרתית - משים עצמו עיתון ידיעות אחרונות, בעיני הקוראים, כאופוזיציונר-עיתונאי-ביקורתי כלפי הממשלה בכלל וכלפי נתניהו בפרט;

• להכות חזק בנתניהו, על שאינו מספק את הסחורה, ואינו משכנע את שלדון אדלסון להפסיק את הוצאתו לאור של העיתון ישראל היום, או לפחות להימנע מהוצאת מגזין שבועי במסגרת עיתון זה. על-כך כתבנו בהרחבה ברשימה קודמת [תעמולנים מחמת הפוזיציה, 10.10.09].

לו היו מקפידים בידיעות אחרונות לפרסם פרטים נכונים ומדויקים - גם אם ביקורתיים כלפי נתניהו - ניחא. לדידי, מניע או שיקול זר אינם אמורים להוות מחסום או לחייב גניזה, ובלבד שהמידע אמיתי ונכון ויש בו עניין ציבורי. אלא שלא זה המצב.

מי שמעיין מזמן לזמן בעיתון ידיעות אחרונות יכול להבחין בבירור, כי העיתון של המדינה, שמתנהג כשקרן של המדינה, מפרסם בדותות במסווה של עובדות; מפרסם השערות משל מדובר בדברים מוכחים; ופועל משיקולים זרים ועסקיים. ידיעות אחרונות מתנהל באופן בלתי דמוקרטי ומנצל לרעה את חופש הביטוי. בכירי עיתון זה, ובהם נחום ברנע, משמשים כלי בידי המו"ל ארנון מוזס, כדי לפגוע במי שסומנו כיריבי העיתון ולשרת את אלה המשמשים כמשתפי פעולה לטובת עסקי העיתון.

כך נהגו העיתון וכתבו, שמעון שיפר ("לחנך את נתניהו", 11.11.09), כאשר דיווחו, כביכול, על פגישת נשיא ארה"ב ברק אובמה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. להלן כמה דוגמאות להבלים שפרסמו מתוך אותה ישיבה, כביכול, בארבע עיניים, שקיימו אובמה-נתניהו:

• שיפר א', כזבוב על הקיר - נשיא ארצות הברית אובמה הבהיר לראש הממשלה נתניהו שאם הוא רוצה לבנות איתו יחסי אמון - כדאי מאוד שמה שנאמר בפגישה בארבע עיניים יישאר ביניהם;

• שיפר ב', המתיימר לייצג ערכים נעלים - הנשיא האמריקני ניסה לחנך את נתניהו, והבהיר לו היטב שתרבות ה"לרוץ ולספר לחבר'ה" הישראלית לא מקובלת עליו. אובמה נתן לנתניהו להבין שאם הוא מעוניין לבנות יחסי אמון כדאי לו מאוד לשמור על דיסקרטיות, ולא לייצר כותרות שעיקרן "באתי, כבשתי, ניצחתי";

• שיפר ג', הניזון כביכול מ'גרון עמוק' - על-פי מקורות בוושינגטון, אובמה ביקש לנקות את השולחן מאמירות בעייתיות שיוחסו לנתניהו, והגיעו לאוזניו;

• שיפר ד', מעלה השערות במקום עובדות - קרוב לוודאי שאובמה הציע לנתניהו להפסיק להלך עליו אימים, ולהשמיע באוזני ישראלים ואמריקנים את ההערכה ש"ארצות הברית היא לא רק הבית הלבן, וכי לישראל יש מנופי כוח שמסוגלים לכופף גם את מי שיושב בבית הלבן".

לא צריך להיות בעל ניסיון עיתונאי-מקצועי רב-שנים כדי להבין: שיפר פרסם שטויות כדי להשמיץ ולעשות דה-לגיטימציה לנתניהו. הוא עשה מניפולציות בשברי דברים ("קרוב לוודאי"), במטרה להבאיש את ריחו של נתניהו. ההכחשות הנכונות מצד הבית הלבן ומצד נתניהו מדברות בעדן.

הבעיה של כולנו היא: ההשמצות והכזבים שפורסמו על-ידי ידיעות אחרונות, משיקולים זרים, עלולים לפגוע בראש ממשלת ישראל, ולשרת דווקא את יריבי ואויבי המדינה. אין זו הפעם הראשונה, וסביר שתופעה חמורה זו תימשך, אם לא יושם מחסום. לכן בהחלט צריך לפעול, ומהר, כעצתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כדי לרסן עיתונות מופקרת ומושחתת כמו זו שמייצגים מוזס-שיפר.

טוב יעשו שאר כלי התקשורת - ברדיו, בטלוויזיה, באתרי האינטרנט ובעיתונות המודפסת - אם יקחו בערבון מוגבל את מה שמלעיט ידיעות אחרונות את קוראיו, ולא יתייחסו לכל אות שם כאילו ניתנה מפי הגבורה. כאשר עומדת בפני כלי תקשורת הברירה לכתוב או לומר "אין לנו מושג מה היה בפגישה" לבין לצטט ביודעין את פרי מוחם הקודח של כותבים שמנסים למשוך את המדינה באפה, ברור באיזו דרך יש לבחור.