1. פליטת גזי חממה לאטמוספרה היא תופעה כלל-עולמית שגורמת, בין היתר, להתחממות כדור הארץ. כדי לצמצם את פליטתם ולגבש מדיניות בינלאומית החלו מדינות העולם להתארגן כבר בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
ממשלת ישראל החלה אף היא להיערך להפחתת פליטת גזי החממה. ב-1996 אשררה הממשלה את אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בדבר שינויי האקלים שנחתמה ב-1992, אשר מטרתה הייתה לייצב את כמות גזי החממה באטמוספרה ברמה שאינה מסכנת את מערכת האקלים, וב-2004 אשררה את אמנת קיוטו שהטילה על המדינות המפותחות מכסות להפחתת פליטתם בשנים 2008-2012. מדינת ישראל לא חויבה עד כה בעמידה ביעדי הפחתה.
לפי גורמים העוסקים בתחום איכות הסביבה, תהיה המאה ה-21 "המאה הירוקה". מדינה אשר תקדם את ההיערכות להפחתת גזי חממה תיהנה מפיתוח כלכלי ומהתקדמות טכנולוגית. מדינה שלא תיערך לכך עלולה להיפגע מבחינת מעמדה הבינלאומי עד כדי הטלת מגבלות וסנקציות עליה. על כן הפחתת הפליטה של גזי החממה צריכה להיבחן לא רק מהזווית של מענה למחויבות פורמלית לעשות כן, אלא גם מבחינת התועלת החברתית והכלכלית ארוכת הטווח הגלומה בה.
2. בדצמבר 2009 תתקיים בקופנהגן, דנמרק, הוועידה ה-15 של האו"ם לשינוי אקלים, ובה אמורים להיקבע יעדי ההפחתה של פליטת גזי החממה לתקופה שלאחר שנת 2012. לקראת כינוסה יזם ארגון EUROSAI (The European Organisation of Supreme Audit Institutions) ביקורת משותפת על הטיפול בפליטת גזי חממה בכמה מדינות. את הביקורת ריכז משרד מבקר המדינה של פולין ונטלו בה חלק עשר מדינות. משרד מבקר המדינה השתתף לראשונה בפרויקט כזה; השתתפותו התאפשרה לאחר קבלת ישראל כחברה בארגון בספטמבר 2007.
