|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
5 המקומות שחייב לבקר בהם בניו-יורק
כתיבת המומחים
איך מלבישים את הבית? טרנד עיצוב הקירות

זכויות הנאשם ניצחו את האינטרס החברתי וזכויות הקורבן

מהו דינו של נאשם בעבירות מין חמורות כלפי קטינים אשר מערים על הרשויות, בורח מהן, ושולח להן אצבע משולשת? - הגנה מן הצדק, כמובן!
17/01/2010  |   ענבל בר-און   |   מאמרים   |   זכויות אדם   |   תגובות
זכויות הנאשם נצחו, בשם עיקרון ההגנה מן הצדק

"מי שגורם להתיישנות בבריחתו אינו יכול להתלות בה"
ענבל בר-און
בית המשפט העליון הורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על הסגרת אברהם מנדרוביץ' לארצות הברית * בעוד שבית המשפט העליון קבע כי על העבירות שביצע לכאורה מנדרוביץ' חלה התיישנות, העדיף בית המשפט המחוזי לראות במנדרוביץ' האשם להתיישנות, בעצם הימלטותו מן הדין * להלן פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לרשימה המלאה

"הזכות להליך הוגן גוברת על אינטרס ההסגרה"
ענבל בר-און
כך קבעה השופטת פרוק'ציה בבקשתו של מונדרוביץ' שלא להיות מוסגר לארצות הברית * הרשויות לא נקטו פעולות לתיקון אמנת ההסגרה בזמן, תוך גרימת עינוי דין לנאשם
לרשימה המלאה

נאשם בעבירות מין כלפי קטינים לא יוסגר לארה"ב
ענבל בר-און
הנאשם טען לשיהוי, התיישנות, ולהתקיימות תנאים לטענת ההגנה מן הצדק * בית המשפט העליון קיבל את טענתו וביטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי להסגירו
לרשימה המלאה

"נגד אדם מוגש כתב אישום במדינה פלונית בשנת 1985 בגין ביצוע פשעים חמורים בשטחה. הוא נמלט לישראל, שבינה לבין המדינה הפלונית קיימת אמנת הסגרה. הליכי ההסגרה אינם מסתייעים במשך 22 שנים, בשל נוסח אמנת ההסגרה בין שתי המדינות, אשר אינו כולל בהגדרת 'עבירות הסגרה' המצויה בו את עבירות האישום כנגד מבוקש ההסגרה. הליכי ההסגרה אינם מתממשים עד לשנת 2007, שנה שבה נערך תיקון באמנה, המביא לשינוי הגדרת 'עבירות הסגרה', ולוכד במסגרתה גם את עבירות האישום נגד האדם. האם ניתן בנסיבות אלה להסגיר את הנאשם למדינה מבקשת ההסגרה לאחר חלוף 22 שנים ממועד הגשת כתב האישום, כאשר הוא נמצא כל העת בהישג ידן של רשויות אכיפת החוק בישראל לצורך הסגרתו?"

בשאלה זו מתחילה השופטת אילה פרוקצ'יה את פסק דינה. היא ממשיכה ושואלת:

"האם הליך הסגרה בנסיבות אלה אוצר כוח לעמוד כנגד הסייג להסגרה המפורט בחוק ההסגרה, אשר על-פיו אין להסגיר אדם למדינה המבקשת בשל עבירה שהתיישנה על-פי דיני מדינת ישראל?; האם הליך כזה אוצר כוח לעמוד כנגד הסייג להסגרה המפורט בחוק, שעניינו פגיעה ב'תקנת הציבור', המייבא אל תוכו, בין היתר, את עקרונות ה"הגנה מן הצדק" וזכות נאשם להליך הוגן ותקין, נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות והגשת כתב האישום ועד לפתיחת הליכי ההסגרה?; בין לבין, עולה גם השאלה האם התיקון לאמנה בדרך של שינוי הגדרת 'עבירות הסגרה' מהווה החלה רטרוספקטיבית פסולה, ככל שהוא מוחל על עבירות שבוצעו קודם לשינוי, או שמא מדובר בהחלה אקטיבית של הסדר הסכמי בין מדינות, המופעל כדין על אישומים בעבירות שבוצעו טרם התיקון לאמנה".

לשאלות אלו, נדרש בשנת 2008, בית המשפט המחוזי אשר הורה על הסגרתו של הנאשם ואשר דחה את ערעורו, בהסתמכו על עיקרון ההשתק. בית המשפט המחוזי (השופטת נאוה בן אור) קבע כי אדם אינו יכול לטעון להתיישנות של הליכים פליליים בעניינו, כל עוד הוא, בבריחתו, גרם להתיישנות זו בבריחתו. את הכרעתה מבססת השופטת בן-אור על דיני המניעות הכלליים אשר הינם חלק מדיני תום הלב הכלליים שבשיטת המשפט שלנו. דיני תום הלב חולשים על כל תחומי המשפט ומחייבים אדם לפעול בתום לב בכל פעולה משפטית וזאת מכוח שילוב סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 עם סעיף 61(ב) לחוק זה - אשר מחיל את החובה לפעול בתום לב "על כל פעולה משפטית אשר אינה נובעת מחוזה".

עיקרון המניעות/השתק הינו נגזרת של עיקרון תום הלב. מכוח עיקרון זה, אין אדם יכול לטעון להתקיימותו של גורם אשר מונע ממנו לפעול, כאשר הוא זה אשר בהתנהגותו, הוביל להתקיימותו של גורם מונע זה. כך לדוגמה, אדם אינו יכול להסתמך על 'תנאי מפסק' בחוזה כאשר הוא זה שגרם להתקיימותו של התנאי המפסק (סעיף 28 לחוק החוזים).

בפסיקתה - ולפיה נאשם אשר נמלט לישראל למשך למעלה מעשרים שנה ובכך מונע מן הרשויות להעמידו לדין, מנוע מלטעון 'התיישנות' כלפי אותן רשויות שברח מהן - מגלמת השופטת בן-אור את עיקרון המניעות, שהוא נגזרת של עיקרון תום הלב, הלקוח מן המשפט הכללי, ומגולם אל תוך דיני העונשין. היא קובעת שהנאשם הינו בר-הסגרה.

האם המדינה חייבת לפעול לפי הסטופר של העבריין שנמלט ממנה?

גישה זו מעלה סוגיות בעייתיות – לא פעם, כאשר עותרים דרשו מבג"צ להורות למדינה לנהוג כך או אחרת, בתחום יחסי החוץ שלה, קבע בית המשפט העליון כי העניין לא שפיט, משום שיחסי החוץ של ישראל מורכבים משיקולים משיקולים שונים, והם אינם יכולים להיות מוכתבים על-ידי האינטרס הצר של עותר ספציפי (ראה לדוגמה בג"צ 5128/94 נועם פדרמן נ' שר המשטרה, משה שחל ואח', תק-על 95(1), 266).

בפרשת לוי (B>ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' דני לוי ו-3 אח', פ"ד מח(3), 45) נפסק כי מקום בו המפקח על הביטוח כשל מלהתריע בציבור כי חברת ביטוח פלונית עומדת לקרוס, ובכך גרם לכך שמשפחת לוי תוותר בלא ביטוח לאחר תאונה קשה, הוא חסין מתביעה בנזיקין, שכן לרשות שיקולים משיקולים שונים, ושיקוליה של משפחת לוי הינם אך ורק אחד מאותם שיקולים, וכי חיוב נזיקי כלפי הרשות אשר נוגע לאופן הפעלת שיקול דעתה של הרשות יצר את יכולת הרשות להפעיל שיקול דעת. באותה פרשה נפסק כי המפקח על הביטוח שקל שיקולים הקשורים במניעת התמוטטות מוחלטת של חברת ביטוח זו ועל כן, לא פרסם הודעה בציבור על קריסתה הקרבה.

הוא הדין לעניין שכאן – האם כאשר ארצות הברית וישראל מתקשרות ביניהן באמנות הסגרה, עליהן להיות כבולות בשיקול של אדון מונדבוריץ', שעל-פי החשד והאישום הוא עבריין מין הבוחר דווקא קטינים כקורבנותיו? האם אין לרשויות עוד שיקולים לשקול, למעט שיקולו של אברהם מונדרוביץ', שהוא עבריין מין בחשד ובאישום, אשר הערים על רשויות אלו? האם בבואן של שתי מדינות לתקן אמנות הסגרה ביניהן, עליהן להיות כפופות לסטופר שמציב עבורן מונדרוביץ', בבחינת "אם לא תספיקו לתקן את האמנה בתוך תקופת ההתיישנות שלי, אמלט מן הדין ותעמוד לי טענת ההגנה מן הצדק, ההתישנות והשיהוי?" קצת מוזר. למיטב הבנתי, יחסי החוץ של ישראל הם מורכבים (בייחוד בעידן של שרי חוץ שלמעט לדחוף את ראש השגרירים של המדינות שהם לא אוהבים לאסלה, עושים הכל), ותיקון של אמנות אינו יכול להיות נתון ל... ומוכתב על-ידי הסטופר של עבריין נמלט.

בפסק דינה ביטאה השופטת פרוקצ'יה גישה ולפיה בעוד על המדינה לעשות הכל, ובמהירות, בכדי להעמיד בזמן עבריין, גם את מי שנמלט ומהתל ברשויות, על העבריין לשבת 'רגל פה, רגל שם' על הגדר, לראות את ה"נערים משחקים לפניו" וליהנות מן האופן שבו החוקים משחקים לטובתו.

אם על העבירות שביצע חלה התיישנות במדינת ישראל, ואם במדינת ישראל לא ניתן להעמידו לדין משום שהעבירות התבצעו בארה"ב, ואמנת ההסגרה בין ישראל לארה"ב אינה מאפשרת (עדיין) הסגרה בעבירות שכאלו, אז יאללה... בלאגן. העבריין ייהנה מן ההפקר.

זוהי גישה ולפיה לא זו בלבד שרק על הרשות מוטל הנטל לפעול בהגינות כלפי נאשם, גם כזה שההגינות ממנו והלאה, הנאשם עצמו אינו חייב דבר למדינה – הוא יכול להימלט מן הדין שלה, ליהנות מפירצה בדין, ולהניף לעברה אצבע משולשת. גישת 'האזרח לא חייב דבר למדינה' בוטאה על-ידי השופט מישאל חשין בפרשת קונטרם (בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ ואח', פ"ד נב(1) 289):

מעבר לאותן חובות מפורשות של לא-תעשה ושל עשה, אין היחיד חב כל חובה משפטית לשלטון, ולדעתי אין זה ראוי כי נחוב אותו בחובות נוספות. עומדת לו ליחיד זכותו לעשות כחפצו, והרי בשלו הוא עושה. וזכותו זו של היחיד, זכות מן המעלה הנעלה ביותר היא: זכות החופש וההיתר שמעלתה מעלת-חוק היא (או מעלת חוק-יסוד). ראו והשוו: בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485. היחיד נולד בן-חורין במשפט, בן-חורין הוא במשפט כל ימי-חייו, והכל עד אם ייקבע כי חייב הוא בחובה כלשהי. המונע עצמו ממעשים אסורים והמקיים מיצוות עשה שהוטלו עליו במפורש, יצא ידי חובתו במשפט. אין הוא חב דבר, לא לאדם ולא לשלטון. הוא אינו חסיד. הוא אינו צדיק. הוא עושה את שנדרש ממנו. הוא אזרח מן-השורה.

האמנם יש ליטול את הגישה הליבטנית הזו, למותחה עד לקצה, ולקבוע כי גם כאשר נאשם היתל ברשויות ונמלט מן הדין, עדיין אותן רשויות חבות כלפיו בכל אותן חובות שחבה רשות המעמידה אדם לדין פלילי כלפי הפרט?

האין לסייג חבות זו של הרשות כלפי האזרח, גם זה הנאשם או הנחקר, בנקיון כפיו של הנאשם? המבקרים של גישה זו גורסים כי הקצנת יתר במתן זכויות לנאשם מפוררת את ערכי הסולידריות החברתית, שכן היא מתווה גישה ולפיה המדינה חייבת לפרט הכל, אך הפרט אינו חייב לה מאום: הוא יכול להימלט מן הדין, לנפנף באצבע משולשת לרשויות, ועדיין הן תחובנה חובה כלפיו לפעול לפי מרב הדקדוקים של סדר הדין הפלילי ודיני העונשין, בצורה הכי דווקנית.

הדין הפלילי, הדין האזרחי, ומה שביניהם

אך אליה וקוץ בה. בבית המשפט העליון מתהפכות היוצרות, ונקבע כי לא ניתן להקיש את דיני המניעות מן הדין הכללי, על הדין הפלילי, וזאת משום שעל הדין הפלילי חולש עיקרון החוקיות, ולפיו "אין עבירה ואין עונש אלא לפי חוק או על פיו". בניגוד לדין האזרחי, אשר מטיל חובות על פרטים בחברה מכוחם של עקרונות כלליים (לדוגמא, בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים קבעו בתי המשפט כי בעל חייב ליתן לאשתו את מחצית הרכוש המשותף שנצבר על ידם, בעת הגירושין וזאת מכוח עקרונות כלליים של יושר, צדק והגינות), הדין הפלילי מטיל חבות פלילית על הפרטים בחברה אך ורק מכוח עקרונות דווקניים, מצומצמים, המעוגנים הן בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 והן בחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 ושאר הדינים העוסקים בפליליים (דיני המעצרים, דינים פליליים לבר-חוק העונשין). זוהי תמצית עיקרון החוקיות על רגל אחת. כל עוד לא נאסר דבר על אדם בחוק, הוא בן-חורין לעשותו. מכוח עיקרון זה, קבע השופט חיים כהן בדעת מיעוט בהלכת ירדור, כי חרף סלידתו מארגון 'אל ארד', אין לו עוגן בחוק שמכוחו הוא יכול לשלול את התאגדותה של המפלגה, שכן מדינה דמוקרטית אינה שוללת זכויות אלא על-פי חוק. הגם שדעתו באותו מקרה הייתה דעת מיעוט, שכן השופטים האחרים מצאו את ההנמקה המשפטית שמכוחה ישללו את זכות ההתאגדות של ארגון 'אל-ארד', גישה זו של השופט חיים כהן מבטאת עיקרון-על בדין הפלילי – כל עוד אין הוראה חוקית מכוחה ניתן להטיל סנקציה פלילית על אדם, סנקציה זו לא תוטל. גם את ההוראות החוקיות אשר מאפשרות הטלת סנקציה פלילית על אדם, יש לפרש לטובת הנאשם, ובצמצום רב.

גישה זו הנחתה את בית המשפט העליון (השופטים אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין ומרים נאור) בבואו לבטל את הסגרתו של הנאשם, וזאת בהיעדר עילה בדין, וכאשר עומדת לנאשם עילת ההתיישנות. נכון, קבעה פרוקצ'יה, הנאשם ברח לישראל, אולם במהלך עשרת השנים שחלפו עד לתום תקופת ההתיישנות ממעשיו – קרי בין השנים 1985 עד 1995, היו הרשויות בישראל ובארה"ב יכולות להסדיר את האמנה ביניהן, כך שתאפשר הסגרת נאשמים אשר נאשמים במעשי סדום (עד לשנת 2007 הסכמי ההסגרה בין ארצות הברית לישראל איפשרו הסגרת נאשמים בעבירות אינוס, אך לא הסגרת נאשמים במעשה סדום).

בכך מצהירה השופטת פרוק'ציה כי במדינה דמוקרטית האזרח אינו חייב הגינות לרשות – הוא יכול לברוח למדינה שבה אין מסגירים אנשים בגין פשע כגון זה שביצע, תוך שהוא נסמך על פרוצדורות וחוקים אשר אינם מאפשרים לעצור אותו. אם המדינה אינה מזדרזת ומתקנת את האמנה – זב"שה.

תאריך:  17/01/2010   |   עודכן:  17/01/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
זכויות הנאשם ניצחו את האינטרס החברתי וזכויות הקורבן
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ישמעאל
17/01/10 11:38
2
ע.ג2
17/01/10 14:05
3
לייבלה
18/01/10 04:11
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לכאורה, שמה של מיקה קרני עשוי להתקבל כהפתעת המופע לציון 15 שנה לפטירת ר' שלמה קרליבך, שייערך במוצ"ש הקרוב בהאנגר 11 בנמל תל אביב. מה לנערת הטבע הנצחית מאמירים ולר' שלוימה? - יהיו שיתמהו. אכן, שאלה מצוינת, שהמענה המלא עליה טומן בחובו הפתעה גדולה.
16/01/2010  |  יעקב בר-און  |   מאמרים
לא מעשה בכל יום הוא שישיבת הממשלה נפתחת בעניין הלשון העברית. דבר זה קרה לא מכבר, והציבור התבשר על החלטת הממשלה לציין את שנת הלשון העברית ולחזק את לימוד העברית בבתי הספר.
16/01/2010  |  עמוס גורן  |   מאמרים
בפיצוץ עז שהחריד את טהרן נהרג מדען גרעין אירני, מסעוד מוחמדי, כאשר יצא מביתו. אופנוע עמוס חומרי נפץ התפוצץ מטרים אחדים ממנו בהפעלה מרחוק, ולא הותיר לו סיכוי. ברור, כי מי שהכין את המטען ארב למדען ועקב אחרי תנועותיו כאיש מקצוע מיומן, היודע פרק בהלכות מטענים והפעלתם, כמו גם פרק בהסתרה ובפעילות חשאית. רק ארגון מסודר ומאורגן יכול לבצע פעולה כזו מבלי שאנשיו ייתפסו.
16/01/2010  |  מרדכי קידר  |   מאמרים
באחד המאמרים הקודמים סופר על נגיד הבנק המרכזי של זימבבואה, ד"ר גדעון גונו הרברבן, שכתב בדוחות הבנק לשנת 2008: "הרשויות המוניטריות (בנקים מרכזיים) בעולם, כולל אלה של ארה"ב ובריטניה, לא רק מדברות, אלא גם מיישמות תוכניות גמישות ופרגמטיות, שבהן הן רואות הכרח לאינטרס הלאומי שלהן. זהו בדיוק המסלול שבו התחלנו לפני למעלה מארבע שנים, מתוך ראיית האינטרס הלאומי שלנו ולמרות אי-ההבנה והדמוניזציה שעימן התמודדנו...
16/01/2010  |  בועז ארד  |   מאמרים
תוכנית "האח הגדול" נחשבת, שלא בצדק, לקיטש, וזאת על-אף שהמקבילות הספרותיות והקולנועיות והמחקריות שלה, אשר מייצרות מעבדה לבני אדם ובודקות, בזמן אמת, כיצד בני אדם מתנהלים כאשר הם מושמים יחדיו בסיר לחץ, נחשבות ליצירת מופת.
16/01/2010  |  ענבל בר-און  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   זכויות אדם  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   יומני בר-און  /  מי ומי  
"הפושעת המסוכנת" של המשטרה הצבאית  /  מחלקה ראשונה
אלפים השתתפו בצעדת זכויות האדם  /  עופר וולפסון
אתר אינטרנט חדש לרגל יום זכויות האזרח  /  שמרית בן ארי
מערך הכליאה בצה"ל  /  מיכה לינדנשטראוס
גחמה מטופשת של פקידונים מגלומנים  /  ענבל בר-און
שנאת חינם לחינם  /  פרופ' עמיהוד אמיר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
ישראל הותקפה ב-7.10 וחיסול כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס הוא תנאי להישרדותה של ישראל    אם ישראל לא תחסל את החמאס הוא יחסל אותה - זאת מלחמת הישרדות
צבי גיל
צבי גיל
מה יש ברפיח שלא היה בג'בליה, בעיר עזה ובחאן יוניס? רפיח היא הקצה הדרומי של הרצועה שגובל עם מצרים וצה"ל לא יכול לרדת דרומה למגינת ליבם של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ'
עידן יוסף
עידן יוסף  |  
נוהל חדש של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית קובע הנחיות לבקרים בתחבורה ציבורית, אך פוטר אותם מאכיפת תקנות רבות בנוגע לזכויות וחובות נוסעים ונהגים    הנוהל מחייב התנהגות ראויה ומכבדת מצ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il