קריירה עסקית
לאחר שחרורו מצה"ל החל בלימודי מנהל עסקים ומשפטים באוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים החל לעבוד כתומך לקוחות בחברת תוכנה בשם – אשבל. בהמשך עבד כאיש מכירות בחברת טכנולוגיה עילית בשם I-Scrapr אותה הקים אחד מאחיו הגדולים.
בשנת 1999, בשנתו האחרונה כסטודנט, הקים עם מספר שותפים חברת הזנק בתחום אבטחת מידע בשם "סאיוטה". במסגרת עבודתו בחברה העתיק את מגוריו עם רעייתו לניו-יורק. שימש כמנכ"ל החברה בשנים 2005-2001, עד למכירתה לענקית התוכנה RSA בסכום של 145 מיליון דולר. עסקת האקזיט זיכתה את בנט ברווח של כמה מיליוני דולר.
במשך שנה לאחר מכירתה של סאיוטה הועסק בחברת RSA, לאחר מכן עסק בעבודות ייעוץ לחברות טכנולוגיה עילית שונות. בשנת 2009 מונה למנכ"ל חברת ההזנק "סולוטו" והחזיק בתפקיד זה כשלושה חודשים. בשנת 2013 נמכרה "סולוטו" בסכום של 100 מיליון דולר ובנט שקיבל מניות בחברה במסגרת העסקתו, העשיר את הונו בכמה מיליוני שקלים נוספים.
פעילות ציבורית וכניסה לעולם הפוליטי
במלחמת לבנון השנייה (2006) גויס לשירות מילואים והשתתף בלחימה. לאחר המלחמה החל בפעילות ציבורית במסגרת מחאת המילואימניקים. סביב פעילות זו נוצרה היכרות בינו ובין איילת שקד, באותה עת ראש לשכתו של יושב-ראש הליכוד וראש האופוזיציה
בנימין נתניהו. בעקבות ההיכרות בין השניים גויס בנט לפעילות פוליטית למען נתניהו, הוא הצטרף למפלגת הליכוד ומונה לתפקיד ראש מטה בלשכת נתניהו (תפקיד אותו מילא בהתנדבות).
כראש מטה עסק בין היתר בנייהול מסע הבחירות של נתניהו בבחירות המקדימות לראשות הליכוד בשנת 2007. בשנת 2008 פרשו שקד ובנט מתפקידיהם לשכת נתניהו. על-פי מספר פרסומים בעניין, הסיבה העיקרית לפרישת השניים הייתה סכסוך שהתגלע בינם ובין רעייתו של נתניהו - שרה נתניהו.
בינואר 2010 מונה לתפקיד מנכ"ל מועצת יש"ע כמחליפו של פנחס ולרשטיין. תפקיד בו אחז למשך שנתיים ובמסגרתו הוביל מאבק ציבורי נגד הקפאת הבנייה בשטחי יהודה ושומרון. במהלך 2010 חבר בנט בשנית לאיילת שקד והשניים הקימו תנועה בשם "ישראל שלי" (החלה כקבוצת פייסבוק) שעסקה בקמפיינים ציבוריים לקידום עמדות הימין ואוכלוסיית המתנחלים.
תפקודו של בנט כמנכ"ל מועצת יש"ע זכה לא פעם לביקורת מצד הנהגת המתנחלים, בין היתר נטען כי עשה שימוש בתפקיד ובמשאבי המועצה על-מנת לקדם את מעמדו הפוליטי. בשלהי 2011 פוטר מתפקידו על-ידי יושב-ראש המועצה דני דיין.
יו"ר הבית היהודי
בשנת 2012 פרש בנט ממפלגת הליכוד והקים מפלגה חדשה בשם "הישראלים" בשותפות עם הרב אביחי רונצקי ואיילת שקד. זמן קצר לאחר מכן נטמעה המפלגה החדשה במפלגת "
הבית היהודי" (גלגול מאוחר של המפד"ל). בנובמבר 2012 התמודד בנט בבחירות הפנימיות לראשות "הבית היהודי". במהלך הקמפיין שניהל הציג בנט גישה פוליטית חדשה המבקשת לבנות את "הבית היהודי" כמפלגת ימין מתונה המייצגת ציבור רחב ככל הניתן ושואפת להגיע להנהגת המדינה, זאת אל מול הגישה שהייתה מקובלת עד אז ויוצגה על-ידי יריבו העיקרי זבולון אורלב (ממנהיגי המפד"ל), גישה על פיה ה"הבית היהודי" היא מפלגה המורכבת מאנשי הציבור הדתי-לאומי בלבד. בבחירות ניצח בנט כאשר זכה ל-67% מקולות המצביעים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 (2013) הצטרפה לרשימת "הבית היהודי" מפלגת "האיחוד הלאומי-תקומה", אשר ייצגה עמדות ימניות נציות יותר. בבחירות עצמן רשמה "הבית היהודי" הישג מרשים - 12 מושבים בכנסת, הישג אשר ביסס את מעמדו של בנט כמנהיג המפלגה וחיזק את כוחו הפוליטי.
שר הכלכלה וחבר קבינט
במהלך המשא-ומתן הקואליציוני מול מפלגת הליכוד, חבר בנט ליושב-ראש סיעת "יש עתיד" יאיר לפיד במהלך שזכה לכינוי "ברית האחים". על-פי ההערכה המקובלת, איחוד הכוחות בין שתי המפלגות היה גורם מרכזי בהכנעת התנגדותו של יושב-ראש הליכוד בנימין נתניהו (ככל שהייתה התנגדות שכזו) לכניסתו של בנט לממשלה.
עם הרכבת הממשלה ה-33 בראשות נתניהו מונה בנט לשר הכלכלה, לשר לשירותי דת ולשר לירושלים והתפוצות. כמו-כן מונה ליושב-ראש "קבינט יוקר המחיה", ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
בתפקידו כשר כלכלה הוביל בנט מספר רפורמות ארגוניות ומהלכי הפרטה ביחידות המשרד שנועדו להגביר את התחרות במשק בראי ערכי השוק החופשי וכך להביא להורדת יוקר המחיה. בין היתר קידם את הקמת הרשות לחדשנות טכנולוגית (במקום יחידת המדען הראשי), הפריט את מערך הסיוע לעסקים קטנים, שינה את אופן פעולתה של הרשות להגבלים עסקיים ועוד. כמו-כן עסק במימוש הבטחת המדינה להעניק להורים מעונות יום לפעוטות בתשלום מסובסד (הבטחה שמקורה במחאה החברתית ב-2011) וקידם את הפעלתן של מאות כיתות מעון מפוקחות ומסובסדות ברחבי הארץ.
כחבר בקבינט המדיני-ביטחוני היה שותף לקבלת ההחלטות במהלך מבצע צוק איתן (2014). לפני המבצע ובמהלכו דרש בישיבות הקבינט להתייחס לאיום המנהרות מרצועת עזה, אך רוב דרישותיו נדחו. על פי דוח מבקר המדינה, בנט צדק כאשר העלה את הסוגיה, וצדק גם מאוחר יותר כאשר טען שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מנע למעשה קיום דיון בבעיית המנהרות.
שר החינוך
לקראת הבחירות לכנסת ה-20 (2015) שב בנט וניצח בבחירות הפנימיות לראשות "הבית היהודי". מעמדו המבוסס כמנהיג המפלגה אפשר לו לקדם שינויים בחוקת "הבית היהודי" אשר הקנו לו סמכויות רבות יותר, בין היתר בקביעת חברי רשימת המפלגה לכנסת. במהלך קמפיין הבחירות עשה בנט בסמכויותיו, ושיבץ ברשימת המפלגה את איש התקשורת ינון מגל וכן את כדורגלן העבר והמאמן אלי אוחנה. סביב שיבוצו של אוחנה ברשימה ספג בנט ביקורת ציבורית עזה מצד אנשי המפלגה ותומכיה, שמחו נגד שיבוץ חילוני מחלל שבת בפרהסיה במפלגה דתית באופיה. המחאה הובילה לבסוף את אוחנה לוותר על מקומו ברשימה.
בבחירות לכנסת ה-20 זכתה "הבית היהודי" ב-8 מנדטים בלבד ושוב הצטרפה לקואליציה בראשות בנימין נתניהו. בממשלה ה-34 מונה בנט לשר החינוך ולשר התפוצות.
בתפקידו כשר חינוך יזם וקידם תוכנית ארצית להעלאת מספר התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות בחמש יחידות מתמטיקה, כמו-כן פעל למימוש רפורמת ה"כיתה הקטנה", שכוונה להביא לצמצום מספר התלמידים הממוצע בכיתות הלימודים (כתגובה למחאת הורים שזכתה לכינוי "מחאת הסרדינים"), וכן קידם את "רפורמת הסייעת השנייה", במסגרתה נוספו 4,600 סייעות לעבודה בגני הילדים בגילים 4-3, זאת כתגובה למחאת הגננות על הקושי בהפעלת הגנים בכוח האדם הנוכחי.
במהלך כהונתו בתפקיד, מספר לא מבוטל של החלטות שקיבל הולידו דיון ציבורי עז, בעיקר בכל הנוגע לסוגיות דת, חופש ביטוי ועמדות פוליטיות. בין החלטות אלו: הגיבוי שנתן להוצאת ספרה של הסופרת דורית רביניאן מתוכנית הלימודים בשל תכניו, הוראה שהוציא למנוע מנציגי ארגון "שוברים שתיקה" להיכנס לבתי ספר, החלטתו לשנות את מדיניות תוכנית "סל תרבות" בבתי הספר וכן מינוי ועדה (ועדת ביטון) שבחנה את תוכנית הלימודים ביחס לייצוג מורשת קהילות היהודים בארצות ערב.
מוקד נוסף לדיון ציבורי סביב מדיניותו של בנט כשר חינוך היה טענה שהושמעה מצד ארגונים חילוניים כי בהנהגתו מוביל משרד החינוך תהליך הדתה בתוכניות הלימודים במוסדות החינוך הממלכתי.
מפלגת ימינה
ב-2018 לקראת הבחירות לכנסת ה-21 פרשו הוא ושותפתו הפוליטית איילת שקד ממפלגת הבית היהודי והקימו את מפלגת הימין החדש. בבחירות לכנסת ה-21 (2019) לא עברה מפלגת הימין החדש את אחוז החסימה.
בבחירות לכנסת ה-22 פינה את מקומו בהנהגת מפלגת הימין החדש לאיילת שקד ושובץ במקום הרביעי ברשימת ימינה (רשימה משותפת למפלגות: הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי). לאחר הבחירות שב לכהן בכנסת ולאחר התפצלות רשימת ימינה מונה ליושב-ראש סיעת הימין החדש.
בנובמבר 2019 מונה לשר הביטחון בממשלת המעבר בראשות בנימין נתניהו. בבחירות לכנסת ה-23 שב להוביל את מפלגת הימין החדש ואת רשימת ימינה. בבחירות זכתה המפלגה ל-6 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-24 זכתה רשימת ימינה ב-7 מנדטים.
ביוני 2021 לאחר שהצליח לגבש קואליציה יוצאת דופן של מפלגות ימין, מפלגות שמאל ומפלגה ערבית, השובע כראש הממשלה ה-36. על פי ההסכם הקואליציוני שנחתם אמורה כהונתו להימשך שנתיים ולאחר מכן ימונה לתפקיד יאיר לפיד, מנהיג מפלגת יש עתיד.
