החוק בישראל אוסר על עורכי דין לפרסם את עצמם באופן חופשי ולפי ראות עיניהם. החוק קובע כי הפרסומת תהיה לפי כללים שתתקין לשכת עורכי הדין. בהתאם לכך, התקינה הלשכה כללים המתירים פרסומת מסוימת כמו יצירת אתר באינטרנט, פירוט תחומי העיסוק של עורך הדין ועוד; אך פרסומת במובן המקובל כמו פרסום מחירים, דברי שבח עצמיים ושיווק מסחרי - אסורה על עורכי דין.
נראה לי שהאיסור על עורכי דין לפרסם את עצמם, הוא איסור ארכאי שאבד עליו הכלח. מאחורי האיסור עמד כלל אנגלי ישן הגורס שאין זה מכובד כי עורך דין יחפש לקוחות, אלא הם צריכים לחפש אותו. כלל זה מתעלם מהמציאות, שכן עורכי דין זכאים להתפרנס כמו כל אדם אחר, ולא ניתן להתפרנס ב
כבוד ללא פרסומת של ממש.
כיום, העיקרון הזה מוצא ביטוי בחוק יסוד:
חופש העיסוק. החוק קובע שזכותו של כל אזרח או תושב המדינה לעסוק במקצוע שבחר, ואין חולק כי זכות האזרח לפרסם את עיסוקו היא חלק מחופש העיסוק.
ספק גדול אם האיסור בחוק הלשכה הוא חוקתי. ס' 55 לחוק קובע שמותר ללשכה להתקין כללי פרסומת, ובלבד שהפרסומת לא תהיה מטעה ופוגעת בכבוד המקצוע. החוק אוסר באופן אבסולוטי על פגיעה בכבוד המקצוע.
גם אם יש בפרסומת מסחרית פגיעה מסוימת בכבוד המקצוע, יש להעדיף את הפרסומת. היא יותר חשובה מכבוד המקצוע. נראה לי שאיסור פרסומת הפוגעת בכבוד המקצוע, בלי קשר לחומרת הפגיעה, איננו חוקתי.
לדעתי, יש לבטל את האיסור ולהתיר לעורכי דין לפרסם את עצמם בצורה מסחרית, כמקובל במקצועות אחרים. ניתן למנות שתי סיבות עיקריות לכך:
- ראשית, האינטרס הלגיטימי להתפרנס בכבוד.
- שנית, הפרסומת מסייעת לציבור. הפרסומת מספקת נתונים על עורך הדין ומסייעת ללקוח לבחור בעורך הדין שמתאים לו. לדוגמה: פרסום מחירים. כאשר עו"ד מפרסם את תעריפי השירות שלו, ניתן להשוות בין עורכי הדין ולהחליט מי מהם הזול ביותר. פרסום מחירים גם מעודד תחרות והורדת מחירים, והנהנה מכך הוא הציבור.
המגבלה היחידה לדעתי, שיש לקבוע, היא שאסור לפרסומת להיות מטעה. למיטב ידיעתי, זהו החוק בארה"ב. פרסומת לעורכי דין מותרת מכוח
חופש הביטוי שקבוע בחוקה והמגבלה היחידה היא איסור הטעיה. זהו לדעתי האיזון הראוי בין טובת הציבור וכבוד המקצוע מצד אחד לזכויות האדם מצד שני.
אני קורא לשינוי יסודי של החוק ולהתרת פרסומת מסחרית לעורכי דין.
