ארגון בצלם פרסם (8.4.10) הודעה רשמית שכותרתה "המסמכים שפרסם אורי בלאו מעוררים חשד כבד כי הצבא מבצע התנקשויות בניגוד לחוק".
בצלם מאשים: "ישראל בחרה להתעלם מהחשדות החמורים" בהודעת ארגון בצלם נאמר כדלהלן:
"עם הסרת צו איסור הפרסום על פרשת ענת קם, מבקש בצלם להזכיר שפרשה זו עוסקת במסמכים שמהם עולה חשד כבד כי הצבא ביצע בגדה המערבית התנקשויות במסווה של מבצעי מעצר, בניגוד להצהרות רשמיות של ישראל ותוך הפרה של פסיקת בג"צ.
"ההתנקשות המוצהרת האחרונה שביצעה ישראל בגדה המערבית הייתה בחודש אוגוסט 2006. מאז הצהירה ישראל כי כאשר קיימת האפשרות, כוחות הצבא יעצרו פלשתינים שהוגדרו על ידיהם כמבוקשים. על-אף זאת, תחקירי בצלם חשפו כי במקרים רבים פועלים חיילים בשטחים כאילו הם נמצאים במשימות התנקשות ולא במשימות מעצר. חשיפת העיתונאי אורי בלאו מאששת את טענות בצלם בנושא זה.
עם פרסום הכתבה, מיהרו הרשויות לחקור את הדלפת המסמכים ובחרו להתעלם מהחשדות החמורים להפרות החוק הבוטות שתוארו בה. "כזכור בלאו חשף מסמכים שמהם עולה כי קצינים בכירים בצבא אישרו מראש את הריגתם של פלשתינים שהוגדרו כמבוקשים. בין היתר, הצבא אישר תוכניות התנקשות בגדה גם כשניתן היה לכאורה לעצור את הפלשתינים, וכי ניתן אישור מראש ובכתב לפגיעה נלווית בחפים מפשע במהלך פעולות אלה".
להודעה צורפו קישורים למסמכים הבאים: כתבתו של אורי בלאו, הארץ, 28.11.08, תחקיר בצלם על הריגת מבוקשים במהלך "מבצע מעצר" בשכם בחודש דצמבר 2009 ודוח בצלם "לא לוקחים שבויים".
ארגון בצלם מאשים אפוא את הרשויות בהאשמה חמורה של התעלמות מכוונת מהחשדות שנחשפו על הפרת הוראות בג"צ, כמובא לעיל בהודעת בצלם: "עם פרסום הכתבה, מיהרו הרשויות לחקור את הדלפת המסמכים ובחרו להתעלם מהחשדות החמורים להפרות החוק הבוטות שתוארו בה".
הודעת דובר צה"ל מפריכה את טענת בצלם האומנם הטענה של ארגון בצלם מבוססת ונכונה? כבר בכתבה של אורי בלאו (28.11.08) נמסרה הודעת דובר צה"ל, המובאת להלן:
"צה"ל ויתר זרועות הביטחון פועלים במשותף במשימת המאבק בגורמי הטרור הפועלים באכזריות נגד מדינת ישראל ואזרחיה. פעילות זו מתבצעת בהתאם לצורכי הביטחון ולדירקטיווה של ממשלת ישראל ובתוך מערכת אישורים סדירה צבאית, ביטחונית ומדינית הכפופה להוראות החוק ולפסיקות בג"צ.
"יעדי המבצע שביצעו כוחות הביטחון ב-20.6.07 היו מחבלים מבכירי ארגון הטרור הג'יהאד האיסלאמי באזור ג'נין, שעסקו בהוצאת פיגועים. לאור האמור, ובשל הסיכון הביטחוני החמור שנשקף מהם, הוגדרו יעדי המבצע, כמקובל, כיעדים מאושרים ל"סיכול ממוקד". במהלך תכנון המבצע נקבע על-ידי כלל הדרגים כי אם ישנה אפשרות למעצר היעדים יש להעדיף חלופה זו. עם זאת, הובהר במהלך התכנון כי מעצרם של המבוקשים עלול להיות בלתי ישים בנסיבות מסוימות ומוגדרות של סיכון כוחותינו, ולפיכך תוכננה גם חלופה של פגיעה במבוקשים במטרה להרגם. חלק זה של המבצע תוכנן כפעילות "סיכול ממוקד" לכל דבר ועניין, בהתאם למגבלות ולתנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון. התכנון אף לווה בייעוץ משפטי, בדומה לפעולות "סיכול ממוקד" אחרות.
"הפעולה עלתה בקנה אחד עם חובותיה המשפטיות של ישראל, בכלל זה החובות המשפטיות הנוגעות לביצוע "סיכול ממוקד". גם במקרה זה, נבחנה האפשרות לעצור את יעדי הפעולה, ורק כשהתברר שאפשרות זו אינה ישימה, הוחלט לפגוע בהם.
"הטענה בדבר וידוא הריגה במהלך המבצע, אינה מוכרת לצה"ל. אם תתקבל תלונה מבוססת בעניין זה, היא תיבדק לגופה.
"החלטות לגבי עיתוי של פעולות ביטחוניות מתקבלות בשל מגוון שיקולים, ביטחוניים ומדיניים, המחייבים לעתים גם דחייה של פעולות לעיתוי הולם ומתאים יותר. אין בכך כדי לגרוע מדחיפות הפעולה או נחיצותה.
"כל פעולות הסיכול הממוקד שבוצעו לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון יובאו בפני ועדת בדיקה עצמאית, כפי שנקבע בפסק הדין. הקמת הוועדה מצויה באחריות הדרג המדיני, וצה"ל ישתף פעולה עם ועדה זו באופן מלא.
"באשר לאירוע מ-13.12.06, המבוקש מוחמד רמאחה, שהיה מעורב בייצור מטענים ובהוצאת פיגועים, אכן אושר בסוף ספטמבר 06' כיעד לסיכול ממוקד, בהתאם להתוויה של בג"צ, וזאת בשים לב לכך שבאותו מועד לא הייתה היתכנות לביצוע מעצר. עם זאת, מספר חודשים לאחר מכן, השתנו התנאים המבצעיים ונוצרה היתכנות למעצר המבוקש, ולפיכך נערך מבצע בשכם למעצרו ולא לסיכולו.
"במסגרת דיון לאישור תוכנית מבצע המעצר אצל מפקד פיקוד מרכז דאז, האלוף יאיר נוה, הדגיש האלוף כי המשימה היא לעצור את המבוקש ולפתוח באש על-מנת לפגוע רק אם נשקפת סכנת חיים. עוד הדגיש האלוף את החובה להימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים, ואם ישנו חשש לפגיעה בנשים וילדים להימנע מביצוע המבצע. לפיכך אין בסיס לטענה כי לא הוצגה בפני הכוחות המבצעים האפשרות לנסות ולעצור את המבוקש.
"בליל 7.11.06, במהלך פעילות צה"ל נגד תשתיות הטרור באל-יאמון, התפתחו חילופי אש בין חיילי צה"ל לכעשרה מבוקשים חמושים, חברי תשתית הטרור של התנזים. בחילופי האש נהרגו חמישה מחבלים ובמהלך הפעילות עצרו כוחות צה"ל שלושה מחבלים מבוקשים, שהיו מעורבים בביצוע פיגועי ירי לעבר כוחות צה"ל, ונתפסו מספר כלי נשק. לאחר האירוע ביצע צה"ל מספר תחקירים וכלל הממצאים אף הועברו לעיון הפרקליט הצבאי הראשי. לאחר שבחן את הדברים סבר הפצ"ר כי לא נפל פגם באופן שבו פעל הכוח הצבאי, וכי הירי בוצע על בסיס חשש סביר ומבוסס של חיילי הכוח הצבאי כי נשקפת להם סכנת חיים".
משרד המשפטים מפריך טענת בצלם במשרד המשפטים דחו את ההאשמות, לפיהן הטענות שהעלה בזמנו אורי בלאו בכתבה בעיתון הארץ אינן נכונות, והציגו מכתב שנשלח כבר בינואר 2009, ובו
תשובה מפורטת מלשכת היועץ המשפטי לממשלה,
מני מזוז, שנמסרה לעורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד.
מן התשובה שנמסרה אז, ונכתבה בידי עוזרו הבכיר של היועמ"ש, עו"ד רז נזרי, עולה כי אין כל בסיס לטענה כי כוחות צה"ל פעלו בניגוד לחוק או בניגוד לפסיקת בג"צ, וממילא לא נמצא מקום לפתוח בחקירה פלילית ביחס לאירועים שהוצגו בכתבתו של בלאו.
תשובת היועמ"ש מתייחסת לשלושה אירועים, כפי שאלה התבררו יחד עם הפרקליט הצבאי הראשי תא"ל
אביחי מנדלבליט, ודוחה את הטענות בגינם אחת לאחת:
הפעולה בג'נין (20.7.06) - הפעולה כוונה נגד מבוקשים בכירים שעמלו להוצאת פיגועי התאבדות. בתכנון המבצע הודגש על-ידי השב"כ, כי המבצע נועד למעצרם של המבוקשים ורק בהיעדר יכולת מעצר, יש אישור לפגוע במבוקשים בנוהל "סיכול ממוקד" העונה על התנאים שנקבעו בבג"צ.
הפעולה בשכם (13.12.06) - מחבל שייצר חגורות נפץ ובעבר היה יעד ל"סיכול ממוקד". גם כאן הייתה מטרת המבצע לעוצרו, אך הוא פרץ מחסום של כוחות הביטחון, תוך כדי פתיחה באש לעברם. במהלך חילופי הירי, נהרגו המבוקש והסייען שהיה עימו.
הפעולה בכפר אל-יאמון (8.11.06) - בעקבות התראה מודיעינית להוציא פיגוע מן הכפר פעלו כוחות צבא בכפר, ובהיתקלות עם כעשרה מחבלים חמושים, התפתחו חילופי אש שבמהלכם נהרגו 5 מחבלים חמושים, ו-3 נעצרו. טענות לווידוא הריגה כביכול נבדקו ונשללו. גם במקרה זה אין תימוכין לטענות כי כוחות צה"ל ביצעו פעולת "חיסול", או כי פעלו בניגוד להנחיות בג"צ.
סיכום: מהימנות ארגון בצלם מפוקפקת ארגון בצלם אינו מדייק בתיאור תמונת המצב. צה"ל בדק את הטענות שהעלה אורי בלאו כבר מהרגע הראשון שהובאו לידיעתו הדברים ושלח את תגובתו הרשמית לעיתון הארץ, וזו אכן פורסמה במלואה. בדיקה נוספת בוצעה על-ידי משרד המשפטים והיא סוכמה במכתב התשובה הרשמי שהועבר בינואר 2009 לעורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד. חשיפתה של ענת קם הייתה חודשים רבים לאחר מכן.
השאלה שנותרת פתוחה הינה מדוע ארגון בצלם בחר לפרסם הודעה רשמית כה מוטה שאינה מתארת לאשורן את העובדות ואשר תכליתה להוציא את דיבתו של צה"ל ורשויות מדינת ישראל רעה? מדוע ארגון בצלם נמנע מלתקן את הודעתו לאחר פרסום הודעת משרד המשפטים ולהביאה במלואה?
גישתו של ארגון בצלם, אשר אין זו לו הפעם הראשונה שהוא מפרסם האשמות פלשתינים נגד גורמי הביטחון ללא תגובתם, עשויה להעיד על המניעים העומדים מאחורי פעילותו של הארגון ובעיקר, היא שוחקת פעם נוספת את מהימנותו כמי שמתיימר להיות ארגון זכויות אדם נטול משוא פנים.
