המחזה של רובי פורת-שובל "כתם לידה" מטלטל בעוצמתו ובהעזה לחשוף את מומי החברה החרדית - הכפייתיות, ההכחשה וההסתרה - שגורמות להולדת ילדים בעלי מום ומפגרים.
בתקופה בה ניצבת החברה הישראלית מול קוטביות כה עזה בין חרדים וחילוניים, כשהחרדים מתבצרים בעמדתם המיושנת שאבד עליה הכלח, ומגיעים לכדי ביריונות ומלחמת אחים - עולה המחזה החדש של רובי פורת שובל ברלוונטיות מירבית.
החיבור של פורת שובל עם הבימאי משה קפטן היה זיווג משמיים. הסוציולוגית במקורה, עם החוזר בשאלה, מצליחים להביא את הקהל למחוזות שרק החרדים יודעים עליהם. תחום שהציבור החילוני לא מודע לו כלל, והפרטים הקטנים והאינטימיים שנחשפים בהצגה אינם בגדר מציצנות, אלא הארה לחילוניים, שפוקחת את עיניהם.
ההצגה נפתחת בטקס "התנאים", שכרוכים באירוסי הזוג הצעיר (אברי ארבל המצוין - כחתן יעקב - שגם מפליא בשירתו את התפילה, ויפית אסולין המקסימה כארוסתו שרה. מכאן ואילך נפתחת (הודות לרופאה החילונית, חברתה של אם הכלה - טטיאנה קנליס אוליאר הנפלאה) תיבת פנדורה של כל דוויי החברה החרדית. כל התנהלותם של ההורים, שמניעיהם כספיים בלבד (החתן ילמד על חשבון הורי הכלה, והכלה תלמד בסמינר כדי לכלכל את המשפחה), הפרזיטיות המנווטת מצד ההורים את החיים לעתיד של ילדיהם, מבלי לערוך בדיקות דם ואחרות לגילוי האפשרות שייוצרו ילדים בעלי מום - כל זה ממש מחליא.
הגילוי של הרופאה על בעיית הבריאות של הזוג המאורס - עובדה שיכולה לגרום לבסוף לגירושיהם - מהגילוי הזה מתעלמים הורי הכלה. האב (
אלכס אנסקי שתענוג לשמוע את דיבורו הרהוט והצלול) הרב המכובד, מסרב בתוקף לבדיקת דם. למה? מה הוא מנסה להסתיר? ולמה הסתירו הורי החתן את הבן הבכור רפה השכל במוסד לחוסים הרחק מהבית, כדי שלא יקלקל את השידוך? ומה מתגלה כשהבן הבכור ובתיה (אם הכלה) נפגשים?
ההצגה גורמת בהתפתחות הדרמטית לדופק הלב להיעצר. הקטעים של מדריכת הכלות והשדכנית אורנה רוטברג, ומדריך החתן לחיי הנישואים, שמוליק כהן המצוינים, מהווים אתנחתא קומית, גם אם החומר המפורט לגבי ההדרכה המינית ריאליסטי מאד.
מי שהכי מרגש בהצגה ונוגע ללב במשחקו האמין וחודר הלבבות הוא ניר שיבר כאח המפגר. רגישות כזו, ויכולת לגרום לקהל לאמפטיה כזו - מביאה את הקהל להתרגשות. יכולותיו הדרמטיות, מעבר לאחרות שנחשפו בהצגות קודמות שהופיע בהבימה וב"בית צבי", הן סגולות שהתיאטרון הלאומי יכול להתגאות בהן כשסיפח את שיבר לקבוצת צעירי הבימה.
בימויו של משה קפטן במעברים מהירים מסצינה לסצינה, תוך מעברים בזמן ובמקום, מעניקים להצגה קצביות ומעצימים את ההתפתחות הדרמטית. כל זאת, בתפאורה הסוריאליסטית ובתלבושות האותנטיות של פרידה קלפהולץ-אברהמי, עם המוזיקה של אבי בללי (נקמת הטרקטור), ו"משמרת הצניעות", המוציאים לפועל של החרדים - עמרי גילאון ואלי פרי המצוינים - כל אלה עושים הצגה מרתקת, מרגשת ומעולה. שאפו!
