מאבק משפטי שהחל לפני 18 שנה והסתיים לכאורה בבית המשפט עליון בסוף שנת 97', ובו מעורבים בנק לאומי, חברת הביטוח "כלל" וחברת "ראובן אסנין" בע"מ, חוזר לבית משפט השלום.

בית משפט השלום בעפולה נדרש להכריע האם התמלא התנאי שקבע בית המשפט העליון, לפיו מי שתובע החזר ריבית מופרזת חייב להוכיח תחילה כי הוא שילם למלווה את קרן ההלוואה בצירוף מלוא הפרשי ההצמדה והריבית החוקית.

בפני בית המשפט הובא הסכסוך הוותיק בין חברת ראובן אסנין בע"מ ובין חברת הביטוח כלל ובנק לאומי.

חוב בן 18 שנה של מאות אלפי שקלים

לפני 18 שנה הוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כספית של בנק לאומי נגד חברת ראובן אסנין בע"מ, בגין חוב בסך מאות אלפי שקלים שהצטבר בחשבונות החברה ובשלוש הלוואות שניתנו לה\ ולא הוחזר. בחודש דצמבר 1986 ניתן פסק דין, בו חויבה החברה לשלם לבנק את מלוא סכום התביעה. משלא שולם החוב, נפתחו הליכי הוצאה לפועל.

בשנת 1991 הגישה החברה לבית משפט השלום בעפולה תביעה בסך 336,000 ש"ח נגד חברת הביטוח איתן, אשר לימים מוזגה לחברת הביטוח כלל. חברת אסנין טענה להשבת "ריבית מופרזת" כביכול שגבתה ממנה חברת הביטוח, בשמשה כ"מתווכת" בין חברת אסנין לבין בנק לאומי, תיווך שהתבטא בהפניית חברת אסנין לסניף עפולה של בנק לאומי ובהעמדת האשראי (בדרך של הפקדת פקדונות בבנק) ששימש כמקור כספי להלוואות אשר בנק לאומי נתן לחברת אסנין.

חברת הביטוח טענה, באמצעות עו"ד אורי גולדקורן מחיפה, כי אין קשר בין עסקת הפקדונות לבין ההלוואות שנטלה חברה אסנין מבנק לאומי, וכי היתה זכאית לגבות "דמי שירות" מחברת אסנין.

בית משפט השלום בעפולה קיבל את התביעה, אולם בית המשפט המחוזי בנצרת, שדן בערעורה של חברת הביטוח, קבע פה-אחד כי דין התביעה להידחות וכי אין דופי בפעולותיה של חברת הביטוח. חברת אסנין לא הרפתה וביקשה רשות לערער לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון נענה לבקשת רשות הערעור, דן בה כאילו ניתנה הרשות לערער ושב והפך את פסיקת בית המשפט המחוזי על פניה. בפסק דין שניתן בחודש דצמבר 1997, השיב בית המשפט על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה. השופטים לוין, טירקל ואנגלרד, קבעו כי "סקירת הנתונים העובדתיים, שאינם שנויים במחלוקת בין בעלי הדין, מגלה שאין מדובר במקרה שלפנינו בעיסקת תיווך גרידא, אלא שהעסקה האמיתית בין בעלי הדין - 'המודל' שעליו דובר בפסקי הדין - מלמדת שבפועל מדובר בעסקה אחת של הלוואה שפוצלה באופן מלאכותי לעסקאות שונות".

עם זאת, הם קבעו כי על חברת הביטוח להשיב הכספים שקיבלה מחברת אסנין, בכפוף לכך שחברת אסנין תוכיח כי החזירה במלואן את ההלוואות שקיבלה מבנק לאומי.

אסנין מבקשת להצהיר כי פרעה את חובה לבנק

שנים רבות לא עשתה חברת אסנין ניסיון כלשהו, על-מנת להוכיח שעמדה בתנאי שנקבע על-ידי בית המשפט העליון, ושביסודו עומדת הגישה כי להחזר ריבית מופרזת זכאי רק מי ששילם את מלוא ההלוואה, בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית החוקית.

רק בחודש נובמבר 2003, בסמוך למועד חלוף ההתיישנות, עתרה חברת אסנין, באמצעות עו"ד גיא סיוון, לבית המשפט השלום בעפולה, וביקשה לתת פסק דין הצהרתי נגד חברת הביטוח ובנק לאומי, שיקבע כי היא פרעה את מלוא חובה לבנק לאומי.

הבנק, שיוצג על-ידי עו"ד יעקב ריבנוביץ, הציג ראיות לפיהן כבר בשנת 1996 הוא התקשר עם חברת פז, והמחה לה את חוב החברה כנגד 1.25 מיליון ש"ח, ובהתאם - חוב החברה לבנק כיום עולה על 2 מיליון ש"ח.

חברת הביטוח, שיוצגה אף בהליך זה על-ידי עו"ד גולדקורן, עתרה למחיקת התביעה נגדה, לאור עמדתו של בנק לאומי. פסק הדין בעתירה זו טרם ניתן ולא מן הנמנע כי פסק הדין, תהא קביעתו אשר תהא, יפתח פעם נוספת מסלול ערעורים שיוביל אל בית המשפט העליון, וכל זאת בגין פרשה שהחלה בין כותלי בית המשפט לפני קרוב ל-20 שנה.

ה.פ. 73/03