|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
פחד מרופא שיניים: אסטרטגיות להתמודדות
קבוצת ירדן
לא רק קריאה בקלפים - 5 שימושים בקלפים

הלכת שרון נ' בנזימן

מאמר שמערבב בתוכו עמדות ועובדות - ייחשב - לצורך הגנה מפני תביעת דיבה, כמאמר דעה או כמאמר 'עובדתי'? הכל עניין של שיקולי מדיניות שיפוטית
22/08/2010  |   ענבל בר-און   |   מושגים   |   תגובות
מעל התחבושת ההירואית... אות הקין של מלחמת לבנון [צילום: AP]

הלכת אבנרי נ' שפירא
ענבל בר-און
האם ראוי שבית המשפט יתן צו מניעה כנגד פרסום המוציא את לשונו של הנפגע רעה? הכל תלוי באיזון בין הערכים המתנגשים - חופש הביטוי והזכות לשם טוב
לרשימה המלאה

הלכת אפל נ' חסון
ענבל בר-און
האם אמירה שייחסה הכתבת איילה חסון לדוד אפל "הוא יהיה משלנו" עולה כדי לשון הרע? תלוי כיצד האדם הסביר יפרש זאת * ותלוי במידת ההגנה שאישי ציבור זכאים לה מפני לשון הרע
לרשימה המלאה

הלכת חברת החשמל נ' הארץ
ענבל בר-און
במידה שלמאמר דעה משמיץ השתרבבו עובדות, האם זכאי הכותב לחסות בצל הגנת 'הבעת הדעה' * הזכות לשם טוב או חופש הביטוי - מה גובר? שאלות אלו נדונו בהלכת חברת החשמל נ' הארץ
לרשימה המלאה

לשון הרע ואישי ציבור
ענבל בר-און
ההלכה הפסוקה קבעה כי בבואו של ביהמ"ש לבחון את לשון הרע שהוצאה כלפי איש ציבור, יטול ביהמ"ש בחשבון את הנתון כי מדובר באיש ציבור, שחלק מהסיכונים הטבעיים של מעמדו הינם מתיחת ביקורת, אף גסה וחריפה * כלל זה יפה, אלא שיש ליישמו באופן מעודן, שלא לאמר ניואנסי, לאור התכליות אשר עומדות ביסוד חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, שמנסה לאזן בין הערך של חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב
לרשימה המלאה

הלכת שרון נ' בנזימן דנה בשתי סוגיות משפטיות עיקריות: האחת- בהבדל בין דעה לעובדה, והשנייה- ההבדל בין אמת היסטורית לבין אמת עובדתית.

פרסום לשון הרע יכול להיות מוגן בכמה נסיבות: או כאשר העובדות אשר צוינו בפרסום הן 'אמת' (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965), או כאשר הפרסום נעשה בתום לב (סעיף 15 לחוק), לדוגמה - הבעת דעה על אדם בתפקיד ציבורי (סעיף 15(4) לחוק).

כאשר בטקסט משורבבות להן יחדיו כאלומות, עובדות ודעות, על השופט להכריע אם הטקסט עובדתי או מהווה הבעת דעה: אם הטקסט עובדתי, יהא צורך לבחון את הטקסט לאור ההגנה שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע: "אמת דיברתי", ועל הנתבע (מפרסם לשון הרע) יוטל הנטל להוכיח כי הפרסום אמת הוא. אם הטקסט מהווה הבעת דעה, הנטל שיוטל על הנתבע יהא נמוך יותר: יהא עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב, ולא חרג מן הסביר באותן נסיבות.

באותה פרשה פרסם עוזי בנזימן מאמר שהתייחס למחלוקת הציבורית בדבר ידיעתו/אי-ידיעתו של בגין כי "שרון רימה אותו" בעניין 40 הקילומטרים של מלחמת לבנון הראשונה, שהייתה אמורה - כפי שסבר בגין, להיות "מבצע בן מספר ימים" ולא 'היתקעות בבוץ לבנוני' למשך מספר שנים. בנזימן כתב במאמרו ב'הארץ' כי:

  • "במלים אחרות, מנחם בגין אומנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה".


פסקה זו שבתוך המאמר הובילה את שרון להגיש ביום 4.7.1993 תביעת דיבה. בית המשפט המחוזי קבע כי הדברים הנ"ל נאמרו בתום לב, וכי הדברים מהווים אמת בפרסום, בכפוף לאזהרה כי מדובר באמת משפטית ולא באמת היסטורית (לשיטת בית המשפט המחוזי, הליך אדברסרי אינו מקום מתאים לשפוט את ההיסטוריה).

בית המשפט העליון חוזר על קביעה זו וקובע כי "אין להכריע בפרשה זו לאור 'האמת ההיסטורית', אשר הינה עניין להיסטוריונים ולא לביהמ"ש לענות בו. גם אם ביהמ"ש נאלץ להכריע בממצא בעל אופי היסטורי עליו לסייג את מסקנתו ככזו אשר נובעת מן הראיות שהובאו בפניו ולהמנע מלהתחיימר ולקבוע אמת היסטורית.

השופט מצא בבית המשפט העליון קבע כי הקביעה באם פרסום מהווה דעה (מה שיקל על הנתבע להתגונן) או עובדה (מה שיקשה על הנתבע להתגונן) תהא נתונה לשיקולי מדיניות שיפוטית, וכי במקרה הנדון לאורם של שיקולי מדיניות שיפוטית, יש לקבוע כי הדברים שנאמרו הינם בגדר דעה ולא עובדה, ועל כן מוגנים בהגנת תום הלב - שכן עוזי בנזימן ביקר את פעילותו הציבורית של איש ציבור בתום לב - ואין צורך להדרש לשאלה אם דבריו של בנזימן היו אמת אם לאו. בהקשר זה יש לציין כי כותרת ספרו של עוזי בנזימן "אמת דיברתי" אשר עסק בפרשה, הינה כותרת מטעה: מן הכותרת עלול הקורא התמים לסבור כי בית המשפט קבע כי הדברים שכתב בנזימן בכתבתו היו אמת ולא כך היא: בית המשפט לא נדרש לשאלת אמיתות דבריו, שכן קבע כי עומדת לו ההגנה שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. כאמור, פסק הדין נכתב בידי השופט מצא והשופטים ריבלין וטירקל הצטרפו לעמדתו.

הגנת 'תום הלב' לעומת הגנת 'אמת דיברתי'

הגנת תום הלב מקלה על הנתבע ביחס להגנת 'אמת דיברתי'. בעוד שהגנת 'אמת דיברתי' מטילה נטל על הנתבע להוכיח כי דיבר אמת, הרי שהגנת תום הלב דורשת מן הנתבע להוכיח כי הפרסום נעשה על-ידו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפרסום לא חורג מן הסביר באותן נסיבות, כדרישת סעיף 16(א) לחוק. אין ספק אומנם שהבחירה במסלול "הגנת תום הלב" מובילה לפגיעה בשם הטוב פעמים מסוימות, אך הפגיעה הינה לתכלית ראויה, ובהיותה מוגבלת לתחום צר של מקרים הרי היא גם מידתית, מה גם שלנפגע קמה דרך במסגרת אחת משלוש חלופותיו של סעיף 16(ב) לחוק, להקים חזקה הפוכה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב. במסגרת זו רשאי הוא, כמובן, להביא ראיות גם להפרת תוכנו של הפרסום. יש לציין כי איש ציבור אשר בוחר בקריירה פוליטית נוטל ביודעין את הסיכון לפגיעה אפשרית בשמו הטוב מחד-גיסא, ומאידך-גיסא נגישותו הרבה יותר לכלי התקשורת מאפשרת לו כלים רבים יותר להציב לציבור את עמדתו ולהתמודד עם לשון הרע.

עובדה או דעה? הכל תלוי בכללי מדיניות שיפוטית

השופט אליהו מצא מציין כי תחולת סעיף 15(4) על הפרסום מותנית בכך שמדובר בהבעת דעה ולא בעובדה. השאלה אם קטעי כתבה שונים מהווים תיאור עובדתי או שיש בהם משום הבעת דעתו גרידא של הכותב, אינה פשוטה, והינה סוגייה עובדתית-משפטית מעורבת, המבחן העיקרי הוא מבחן "הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר". ככלל, על-מנת לקבוע את משמעותו של פרסום בעיני האדם הסביר, יש להביא גם את ההקשר הענייני שבו נכתבו, או נאמרו, הדברים מעוררי המחלוקת. כאשר קם ספק בסיווג אמירה כ"עובדה" או כ"דעה" יש להשתמש לצורך קביעת הסיווג בכללים של מדיניות משפטית.

מההקשר הכולל של הכתבה ניתן ללמוד כי מדובר בהבעת דעה, וזאת משום שחלקה הראשון של הכתבה הביע עמדה, והחלק השני החל במילים: "במילים אחרות", ומכאן שהקורא הסביר יבין כי החלק השני הוא החלק השנוי במחלוקת, מהווה הבעת אותה עמדה "במילים אחרות". ניתוח כולל של הטקסט משבץ את הדברים "בגין ידע ששרון רימה אותו" כסברת הכותב ולא כעובדה, וזאת בעיני הקורא הסביר.

ככלל, יכול פרסום להיחשב כהבעת דעה אם דברי המפרסם נוסחו כהבעת דעה, אם צוינו על ידו עובדות האמת שעליהן סמך את דעתו, אם הקפיד להבחין בין העובדות לבין דעתו, ואם קיימת זיקה סבירה בין עובדות האמת לבין הדעה שגיבש על יסודן. בנזימן לא סייג דבריו, כי האמירה "בגין ידע כי שרון רימה אותו" מהווה הבעת דעה, וברם, אך ורק קריאה יסודית בטקסט מגלה כי מדובר בעמדה ולא בקביעת עובדה.

אולם מאידך-גיסא, היות שברי כי לכותב (בנזימן) אין נגישות לעובדות (ברור כי בגין לא סיפר לו זאת), ניתן לסווג אמירה שכזו כדעה.

מקום בו ישנן עובדות לפה ולפה, התומכות הן בסברה כי זו "דעה" והן בסברה כי זו "עובדה", יש להפעיל שיקולי מדיניות שיפוטית: א) העובדה כי מדובר במאמר פובליציסטי אשר מתייחס למידת אמינותו של שר מכהן, תוך כדי שהדברים השנויים במחלוקת מהווים אמירת אגב, אשר נועדו לתמוך בסברה כי שרון אינו ראוי לאמון. ב) העובדה שמדובר בפרשה היסטורית, אשר על בית המשפט להימנע ככל האפשר מלנסות ולהכריע בה, וזאת משיקולים אשר הובאו לעיל. כל אחד משני השיקולים האלו תומך בהעדפת הפרשנות ולפיה תסווג הטענה נשוא הדיון כהבעת דעה. הנימוק להפעלת השיקול הראשון: כאשר מדובר באיש ציבור, פרשנות ביקורת שהושמעה כלפיו בהקשר של פעילותו הציבורית, תפורש לאור הגנת תום הלב שבסעיף 15(ר) לחוק איסור לשון הרע, לאור עיקרון חופש הביטוי, יותר מאשר לאור העיקרון של הזכות לשם טוב. במקרים מתאימים, בהם הפרסום נוגע לדמות ציבורית בקשר לעניין ציבורי, ובנסיבות בהן התועלת הציבורית מהפרסום היא משמעותית וחשובה, יש ליתן משקל מיוחד ונכבד (אף כי לא בהכרח מכריע) לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת, וזאת במסגרת פרשנות ההגנות בחוק ויישומן.

במקרה דנן מדובר במאמר ביקורת אקטואלי, אשר עוסק באמינותו של שר בכיר בממשלה. סיווגה של אמירת בנזימן "בגין ידע כי שרון רימה אותו", אם כן, לאור שיקולי מדיניות משפטית, צריך להיות מסווג כעובדה ולא כ"קביעה עובדתית", אם כי סיווג זה הינו לצרכים משפטיים בלבד, ואינו סיווג עובדתי.

שיקולים של מדיניות משפטית, חשוב להטעים, עשויים להיות מופעלים רק כאשר ההבחנה הנדרשת לעניין סיווגה של אמירה כהבעת דעה או כקביעה עובדתית, אינה חד-משמעית.

קיומו של תום לב הלכה למעשה

האמירה הייתה הבעת דעה על התנהגותו של שרון בתפקיד רשמי או ציבורי, וזאת מכוח סעיף 15(4). האם האמירה נאמרה בת"ל כמצוות סעיף 15 רישא לחוק? כן, בנזימן האמין בתום לב באמיתות דבריו. זאת ועוד: בנזימן הוכיח את התנאים הנדרשים לביסוס חזרת תום הלב העומדת לו לפי סעיף 16(א) לחוק, דהיינו - כי בנסיבות בהן נעשה לא חרג הפרסום מתחום הסביר, וזאת משום שמדובר במאמר פובליציסטי, שנועד לבקר את שרון על-רקע אירועים שלציבור יש עניין בהם וכן על-רקע ההקשר הענייני בו הובאה במאמר האמירה נשוא התביעה, וכן על-רקע החשיבות שיש לייחס בהקשר זה לעיקרון חופש הביטוי. מאידך-גיסא עולה כי באי-כוחו של שרון לא הצליחו להוכיח התקיימותה של אחת משלוש החלופות שבסעיף 16(ב) לחוק, שבכוחן להביא להקמת חזקה הפוכה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב. הם לא הצליחו להוכיח אף אחת מן החלופות הבאות: א) שהפרסום לא היה אמת, ושבנזימן לא האמין באמיתותו. ב) שהנתבע לא נקט טרם הפרסום אמצעים סבירים לבירור אמיתות הפרסום. בית המשפט קמא קבע כי בנזימן עשה מאמצים "מעבר לסבירים" להוכיח שפרסומו הוא אמת. ג) שהנתבע התכוון על-ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.

לאור כל זאת, ערעורו של שרון נדחה.

ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן, פ"ד נו(3) 245 (1995).
תאריך:  22/08/2010   |   עודכן:  22/08/2010
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"זכויות האדם במשפט הפרטי" הינה דוקטרינה משפטית מבית מדרשו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. לשיטתו, זכויות האדם הינן 'טוב' טבעי אשר דינן לחול גם בין פרטים מובהקים, ולא רק מצד השלטון כלפי הפרט. הרציונל הוא שיש וגוף פרטי מחזיק בכוח כלפי הפרט שהוא רב ועצום כלפי אותו פרט, מאשר הכוח שהשלטון מחזיק כלפי הפרט.
03/08/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
הלכת און נ' בורסת היהלומים (עא 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים בע"מ, פ"ד מט(3) 196 (1995) ) היא הלכה מרכזית בתחום הדואליות הנורמטיבית. הלכה זו מהווה ציון דרך מרכזי בהתפתחות דוקטרינת הגופים הדו-מהותיים.
02/08/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
דואליות נורמטיבית פירושה תחולה דואלית, מקבילה, הן של דיני המשפט הפרטי והן של דיני המשפט הציבורי על מקרה משפטי אחד, או על גוף משפטי אחד, אשר ניכרים בו סממנים פרטיים וציבוריים כאחד. על הדואליות הנורמטיבית דיבר השופט זמיר בפרשת און:
01/08/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
הלכת קסטנבאום (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"מ מו(2) 464 (1992)) רלוונטית לשורה של סוגיות משפטיות (כגון: סוגיית החוזה האחיד והתניה המקפחת שבו, סוגיית בטלות חוזה הסותר את תקנת הציבור, וכו'), אך בעיקר, חשיבותה של הלכה זו נודעה בשל הדיון התורתי-משפטי שהתקיים בה במספר דוקטרינות משפטיות חשובות.
01/08/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
דיני המשפט המנהלי הינם מערכת של כללים, אשר פותחה בפסיקה בתהליך של פיתוח המשפט המקובל נוסח ישראל, קרי, ממקרה למקרה, ואשר נועדה להתוות את הכללים אשר חלים על רשות שלטונית במגעיה עם ה'אזרח הקטן'. הצורך בכללי משפט מנהלי נולד עקב כוחה העודף של הרשות השלטונית ביחס לפרט. בעוד שבמאה ה- 19 נחשבה המדינה כ"שומרת לילה", והסתפקה בביצוע תפקידים בסיסיים ביותר, החל מסוף המאה ה- 19, וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השניה, התפתחה מדינת הרווחה, והמדינה החלה לדאוג לאזרח בשורה ארוכה של תחומים. ההסדרה של תחומים רבים בחיי האזרח בידי המדינה הובילה להעצמת כוחה, כוח אשר יכול להיות מנוצל לרעה ואשר תואר באופן אפוקלפטי בספריו של ג'ורג' אורוול ופרנץ קפקא, אשר תיאר בספריו, כגון המשפט, סיטואציות מתסכלות עד אבסורד של אזרח אשר עומד אל מול פקידי שלטון אטומים. כוח היתר שצברה המדינה על מול האזרח, כוח שתואר גם בכתביו של הסוציולוג ובר, הצריך פיתוח דוקטרינות משפטיות אשר ירסנו את כוחו הבלתי מוגבל של השלטון אל מול האזרח, וכך התפתחו כללי המשפט המנהלי.
31/07/2010  |  ענבל בר-און  |   מושגים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בלפור חקק
בלפור חקק
הזמנתי את ההורים לשיחה. סיפרתי להם שהמצב בכיתה נואש, המורה פרישטיק אדם עדין מאוד, ואינו יכול ללַמד כאשר בנם בכיתה    הם נראו מתוחים, התייעצו ביניהם והיו במבוכה
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
הסבר אפשרי למחדל המבצעי של ה-7 באוקטובר; הניצחון האמריקני במלחמת העצמאות בקרב יורקטאון שבווירג'יניה בשנת 1781; כיבוש גשר הדנובה ליד וינה בשנת 1805; כשלון נפוליאון ברוסיה בשנת 1812;...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
מהמאה ה- 10 לפנה"ס עד חורבנה של ירושלים בידי הבבלים ב-587 לפנה"ס הייתה ירושלים עיר יהודית    היא חזרה להיות עיר יהודית ב-538 לפנה"ס בעקבות הצהרת כורש והייתה עיר יהודית עד לחורבנה של...
יעקב אחימאיר
יעקב אחימאיר
הסנאטור צ'אק שומר יצא בקריאה להביא לסיום כהונתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל    דבריו משרתים את המפלגה הרפובליקנית בשנת בחירות    יו"ר בית הנבחרים, ג'ונסון, הוא בין השוללים לחלוטין את ...
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
מהרגע בו הכריז גדעון סער על החלטתו להיפרד מ"המחנה הממלכתי" הוסרו כל ההגנות, שוחררו כל החסמים, הותרו כל הרצועות, תיבת האתרוג נפרצה והאתרוג השמור היה למשל ולשנינה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il