אופרטוניזם במסווה של "מר ביטחון"

הויכוח סביב שאלת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה, ועקירת למעלה מ-5,000 תושבים מבתיהם, הולך ומתלהט אט אט.

רבות דובר על הקשר בין הסתבכותו הפלילית של ראש הממשלה, לבין רצונו העז, כמעט הבלתי נתפס, לברוח מרצועת עזה כמה שיותר מהר, חד-צדדית כמובן. ואכן, קשר זה בין התגברות החקירות המשטרתיות לניסיונו המוזר של ראש הממשלה לזרז את תהליך הנסיגה החד-צדדית, תוך התעלמות מוחלטת מהאלימות שמתרחשת בשטח, משל היה יוסי ביילין, הוא קשר ברור, המזדקר לעין ונראה כי גם ימין וגם שמאל אינם חלוקים עליו.

קשה להאמין כי שרון הקשוח והבלתי מתפשר, שסירב בתחילת הקדנציה לנהל כל מו"מ עם ערפאת ואנשיו עד שלא יהיו לפחות שבעה ימים של שקט, שסירב לוותר ולו על מילימטר אחד בלי לקבל תמורה כלשהי מהפלשתינים, מוכן כעת לתת לערפאת וחבריו שוחרי השלום את כל רצועת עזה, נקייה מיהודים - Judenrein כפי שנהגו לומר בגרמנית, כל זאת ללא כל תמורה, אפילו זעומה, סמלית, מצד הפלשתינים. כלום, אפס, סתם.

שרון החליט להעניק לערפאת מתנה. מה בוער לו? לאן הוא רץ? ככה מוותרים באמצע המלחמה בטרור על אחד הנכסים שלך? מה קרה לאיש הזה? - לא ברור, אולם כאמור לא מן הנמנע שהביטוי "כעומק החקירה כעומק העקירה", משקף היטב את המגמה.

אחד התומכים הבולטים והמפתיעים בתוכנית הנסיגה החד-צדדית של שרון מעזה הוא שאול מופז, שר הביטחון. מופז, הממונה על אותה מערכת ביטחון אשר רבים מראשיה מעריכים, כי בדומה לנסיגה מלבנון, הנסיגה מעזה תביא רק להתגברות הטרור, וליצירת עיר מקלט, 10 קילומטרים מאשקלון, אותו מופז הניצי שהציע לגרש ואולי אף להרוג את ערפאת בהיותו רמטכ"ל, אותו מופז שהתנגד בכל מאודו לבריחה החד-צדדית מלבנון, ניצב היום יחד עם אהוד אולמרט (נחקר נוסף, להזכיר) בראש התומכים באותה מתנה שמעוניין להעניק שרון לערפאת באופן חד-צדדי.

ואני שואל: מה קרה כאן? כיצד מופז הנץ הגדול, מר ביטחון, שידע להתריע כל כך יפה שהנסיגה החד-צדדית מלבנון תתפוצץ לנו בפרצוף בהמשך, הן בלבנון והן ביהודה שומרון ועזה, ניצב לפתע בראש התומכים לסגת מעזה ולנקות אותה מיהודים?

כיצד זה שמופז הדעתן הצטרף ל"מנזר השתקנים", ולא מצייץ אפילו במעט כאשר בכירי אמ"ן מתריעים תחת כל עץ רענן כי נסיגה שכזאת תפיח רוח חדשה במפרשי הטרור שדעך, ותעניק לטרור הפלשתיני את גדול הישגיו עד היום: עקירת 5,000 בני אדם מבתיהם - ככה סתם באמצע היום, כי לראש הממשלה שרון התחשק, כי הוא התעייף.

ומופז שותק. גרוע מכך, מופז תומך. מופז, גם לא פצה פה כאשר הוחלט להחזיר את בית לחם חזרה לשליטת הרשות הפלשתינית ללא כל סיבה נראית לעין, כן כן, אותה בית לחם שמגזרתה יצאו שני המחבלים המתאבדים האחרונים שהתפוצצו בירושלים. אותה בית לחם שגורמי ביטחון בכירים אמרו השבוע - שהפכה להיות מחדש עיר מקלט למחבלים, ושהמשטרה הפלשתינית בה מגייסת לשורותיה מחבלים כדי לחמש אותם. אולם מדוע צה"ל יצא ממנה מלכתחילה והחזיר בה את השליטה לרשות הפלשתינית. מדוע העניק לערפאת את המתנה הזו? - שוב מתנות, שוב ללא תמורה. והתוצאה עשרות הרוגים בשני פיגועים ואיום בלתי פוסק על בירת ישראל.

האחריות כמובן על המחדל, נופלת על כתפי שר הביטחון. הוא האיש שאישר את הנסיגה מבית לחם. הוא, לפיכך, האיש שנושא באחריות למרבצי המחבלים המתאבדים שצמחו שם כפטריות אחרי הגשם. עכשיו תארו לכם מה יתרחש ברצועת עזה לאחר נסיגה חד-צדדית ממנה, ותחשבו לעצמכם איזה תסריט סביר יותר - שמקום מושבם של רנטיסי, יאסין ג'באלי ודחלאן, יהפוך להיות מקום שוחר שלום ואוהב אדם עם דגש על אהבת העם היהודי, או שהמקום שיהפוך להיות בסיס ההסתה והתקיפה הגדול ביותר שהיה לפלשתינים מאז ומעולם?

אם אני הייתי יושב באחד האזורים הסמוכים לרצועה ולא בת"א, הייתי מתחיל להיות מאוד מודאג. הולך להיות "שמח" אצלכם, חברים, ואתם עדיין לא מדמיינים לעצמכם אפילו עד כמה. מה שקורה בבית לחם זה משחק ילדים לעומת מה שיקרה אצל השכנים שלכם. רנטיסי, דחלאן וחבריהם כבר ידאגו לכך.

אבל מופז, הרמטכ"ל המרדן שהתנגד לנסיגה מלבנון, שבה להזכיר לא היו 5,000 בני אדם שצריך לסלק מהשטח; מופז, שידע לדקלם כל כך יפה את הסכנות שבנסיגה החד-צדדית, שמא נאמר הבריחה החד-צדדית, אותו מופז בדיוק, תומך במהלך, תומך ללא סייג.

באופורטוניזם פוליטי שאינו יודע גבולות, מופז הולך אחרי הפטרון הפוליטי שלו, מקווה שלא להרגיז אותו חלילה, שלא לעצבן את הבוס, שמא ינשל אותו מהירושה המקווה. ומה עם המצב הביטחוני שיתדרדר לתהומות שלא היכרנו? מה עם העקרונות של מופז עצמו? מה עם דעותיו המוצקות מתמול-שלשום שהשתנו באחת, והתיישרו עם דעתו של הבוס, בוס שמבלה בימינו יותר בשיחות עם עורכי דינו ועם תנ"צ יוחנן דנינו וחבריו, מאשר עם כל אחד אחר.

למופז הפתרונים.