יובל דרור כתב
מאמר ביקורתי ב"עין השביעית" נגד תוכניתו של יורם שפטל ב"רדיו ללא הפסקה", ובו הזמין אותי במפורש לשפוט את ביקורתו. וכך הוא כתב: "...הנה רק כמה דוגמאות קצרות מתוכה, וכל קורא מוזמן להחליט אם המלל הזה ראוי או שהוא משקף שילוב של גזענות והסתה נגד אנשי שמאל, התקשורת הישראלית ואנשי אקדמיה, ספרות ותיאטרון".
כאדם שאוהב מאוד אתגרים כאלה, התיישבתי בשקיקה מול המחשב לבחון מילה במילה את דברי עו"ד שפטל. לא בכל יום מזמינים אותי לשפוט ולהחליט החלטות הרות-גורל שכאלה. להלן אצטט את הציטוטים של עו"ד שפטל ומיד לאחר כל ציטוט - החלטה.
ציטוט א':
על הפלסטינים: "תנועה לאומית שזהו מייסדה, זהו מנהיגה, ויורשיו הם חלאת המין האנושי, ערפאת והשרץ הניאו-נאצי הדוקטור להכחשת השואה, אבו-אדולף-מאזן, אין פלא שתנועה לאומית כזו הביאה לעולם את הטרור המזוהם, הבזוי והשפל לו מדינת ישראל היתה קורבן עקב פשע אוסלו, שהוא כידוע מיזם משותף רבין-ערפאת-פרס".
- החלטה: אני מוחה על המונח "תנועה לאומית". זו כנופייה רצחנית עלובה שאינה בוחלת בשום אמצעי לחמוס ולרצוח בדם קר את מי ומה שנקרה בדרכה הנפשעת. לבד מזה, המילים כדרבנות ונכונות כנכון היום ואני קובע נחרצות כי הסכם אוסלו אכן היה פשע נפשע שעוד נשלם עליו בדם.
ציטוט ב':
על התקשורת: "מאחר וגלן בק הוא פרו-ישראלי, אז ערוץ 2, שהוא חממה של מחבלים תקשורתיים, יאמר את מה שאמרת [שהיו פחות אנשים בהפגנה שהתקיימה בוושינגטון ממה שהיו בה בפועל] [...] הקשר בין המספר לאמת אף פעם לא עניין את מרעילי הבארות שלנו".
- החלטה: אינני מבין את האבחנה הניבטת מבין הדברים בין ערוץ 2 לבין יתר אמצעי התקשורת הפועלים בישראל. מדוע רק ערוץ 2 הוא "חממה של מחבלים תקשורתיים"? מה עם "העין השביעית"? התקשורת הישראלית, רובה ככולה, מגויסת בשם חופש הביטוי שהיה להפקרות מרושעת, לחבל באמצעים תקשורתיים בכל זיז של הצדקה לקיומה של מדינת-היהודים על האדמה הזאת. המילה "נבלות" יכולה היתה להגדיר את מעמדם של אנשי התקשורת הישראלית באופן הולם יותר. לתשומת ליבו של עו"ד שפטל בהתייחסויותיו להבא.
ציטוט ג':
על השמאל: "השמאל והשקר ירדו כרוכים יחדיו אל העולם".
- החלטה: "שפתיים ישק משיב דברים נכוחים" [משלי כד].
ציטוט ד':
על התיאטראות בישראל: "יום אחד אני מגיע להצגה בתיאטרון הקאמרי, של שייקספיר, 'הלילה ה-12'. ומה עשו השמאלנים המתועבים של הקאמרי משייקספיר? כל השחקנים היו לבושים כמו פלסטינים וכל המחזה דיבר על הכיבוש. מאותו הרגע כף רגלי לא דרכה יותר בתיאטרון המתועב הזה, הנאלח הזה. אחר-כך התיאטרון הלאומי הבימה, הסתבר שהוא מעסיק או העסיק עד לפני לא יותר מדי זמן את אדון בכרי, זה שעשה את הסרט 'ג'נין ג'נין', זה שמשפחת מחבלים קרובי משפחה שלו שפוטים למאסרי עולם על מעשי רצח מתועבים, והתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל משלם לו משכורת מהכסף שלי ושלך. מאז גם כף רגלי לא דרכה בהבימה. וזו באמת הזדמנות לקרוא לעם ישראל לבטל לחלוטין כל מנוי, כל מנוי, בתיאטרון הבימה ובתיאטרון הקאמרי, ובתיאטרון בית ליסין [...] פשוט תחרימו את עדת המנוולים הזו".
- החלטה: עו"ד שפטל מציג כאן את התבונה במיטבה ובעקבותיה תושייה מתבקשת. התיאטרון הישראלי אינו רק מתועב ונאלח - הוא גם דילטנטי ומטופש. עניין מוחמד בכרי הוא עובדה ידועה, ואכן, ראוי שכל ישראלי המכבד את עצמו ידיר את רגליו ממחוזות הטומאה של הבורדלים המטונפים האלה המתחזים לתיאטרון אמנותי.
ציטוט ה':
על אבו-מאזן והתקשורת והרב עובדיה יוסף: "הואיל ואבו-אדולף-מאזן הוא מכחיש שואה, הוא ניאו-נאצי, הוא כתב עבודת דוקטורט שכל כולה לא רק הכחשת השואה, אלא ייחוס השואה לתנועה הציונית בשיתוף עם הנאצים, הואיל והוא כתב את כל זה, הוא יקירו של השמאל היודו-פלביוסי שלנו. אצל השמאל, השרץ הניא ו-נאצי הבזוי, חלאת המין האנושי, אבו-מאזן, הוא יקיר, ואילו רב גדול בישראל כמו עובדיה יוסף הוא אובייקט לחרפות וגידופים [...] ודרך אגב, אני מצטער שהם [דברי הרב] היו מתונים מדי. הרב עובדיה לא נזקק לכך שאבו-מאזן הוא שרץ ניאו-נאצי, דוקטור להכחשת השואה, זה למרבה הצער הרב עובדיה לא אמר בדבריו, מאוד מצער שאם הוא כבר מתייחס לאבו-מאזן הוא לא הבליט את הדבר הזה, הכי חשוב באישיות הטמאה שלו".
- החלטה: חבל שלא אני הוא שאמר את הדברים האלה שאין נכוחים מהם. אפשר כמובן להוסיף כהנה וכהנה כמו למשל שאבו-אדולף-מאזן הוא אבי אבות הטומאה ולא רק "אישיות טמאה", אבל גם כך הדברים משקפים נכונה את יחסה המעוות של התקשורת אל אשפה אנושית מצחינה מול ענק הדור שלנו.
ציטוט ו':
על פרופ' זאב שטרנהל: "כמובן שמיד הזדרזו אנשים מתועבים כמו זאב שטרנהל, הלא הוא היועץ לענייני רצח ויחסי-ציבור של החמאס, שאומר לחמאס, אתם תרצחו רק תושבי אריאל ודומיהם, ורק תעשו את זה מעבר לקו הירוק, ואז תהיה יותר אהדה למאבק שלכם בקרב הציבור הישראלי. איפה הוא אומר את זה? כמובן באל-ארד ['הארץ']".
- החלטה: הדברים נכונים כאור בצהריים. הוכחה לכך היא שהפרופסור הטיפש הזה אינו מגיש תביעת דיבה ושתיקתו נוכח הביקורת הנוקבת נגדו מהווה הסכמה מפורשת לדברי עו"ד שפטל. בהזדמנות זאת אזכיר קטע מתמליל של הפרופסור הלז שפורסם בהארץ ביום 25.12.09 תחת הכותרת "יש סרבנות ויש סרבנות": "בין התקוממות מוסרית, המעוגנת בדבקות בנורמות אוניברסליות, בעלת אופי אישי לחלוטין ומלווה בנכונות לשלם את מלוא מחירה, לבין המרד האלים והמאורגן, הפוליטי במהותו, המתרחש היום בהתנחלויות, אין ולא כלום?" כלומר, רצה הכותב להבדיל ונמצא משווה. המילים - "אין ולא כלום" מצביעות במפורש על כך שאין הבדל בין זה לזה. אפילו עברית הוא לא יודע...
הנה כי כן קראתי והבאתי את הציטוטים של עו"ד שפטל ומצאתי בהם מה שלא מצא מר יובל דרור ולא מצאתי את שהוא מצא. הדברים מוכיחים שאנחנו חיים באותו מקום ועל פלנטות נפרדות ומנוגדות והשאלה הנכבדה הטעונה עדיין הוכחה היא - מי משנינו חי בעולם התוהו.
