מגלומן עם קבלות

כשהצהיר, לפני כשבועיים, כי יתמודד על הנהגת מפלגת העבודה, כינתה התקשורת את ברוורמן "מגלומן-לכאורה". מדוע לכאורה? כי אין לה הוכחות שהוא באמת כזה, למרות הרושם מהצהרותיו הנבובות. וזה מוביל אותי לסיפור הבא, שכנראה עוד אצטער עליו ואתחרט, אבל יש בי דחף לפרסם אותו:

לפני מספר שנים זכיתי לטלפון מדובר אב"ג ב-15 השנים האחרונות, אמיר רוזנבליט. אמיר ביקש לפגוש אותי על כוס קפה. אקדים ואומר רק, כי אני ואמיר כתבנו יחד בעיתון "דבר" הזכור לרע ואף שימשתי עורך מקומון שאמיר נמנה עם כתביו. נפגשתי עם אמיר. לאחר "סמול טוק" הושיט לי אמיר מעטפת ניילון ובה קורות החיים שלו. לאחר שעיינתי בהם, שאלתי אותו לסיבה שהעביר לי אותם. "מצא לי עבודה דחוף", התחנן אמיר. "אל תשתגע", אמרתי לו. "הרי את החוזה שלך עם אב"ג ערכו לך שניים מן הכלכלנים החשובים ביותר, שלום גרניט ואפי חרמוני. מה, אתה הולך לוותר על בוחטה כזאת לטובת איזה תפקיד של מנהל אגף או מחלקה?!", תמהתי. "אין לי בעיה עם זה", הוא השיב, "ברוורמן משגע אותי, יורד לי לחיים, מעליב ומשפיל אותי. גם כשהוא בחוץ-לארץ הוא דואג שיעבירו לו את מקומוני באר שבע, וכשהוא לא מוצא בהם ידיעה כזו או אחרת שעוסקת בו, הוא מתקשר אלי ומכסח לי את הצורה. אני כבר לא יכול יותר, אני עובד עם מגלומן".

לשמחתו של אמיר, שנתיים לאחר אותה שיחה עימי, ברוורמן נפרד ממנו.

ברוורמן הוא מגלומן ללא מרכאות ובלי לכאורה. ברוורמן הוא נהנתן, שחרש את כל העולם במסווה של גיוס תרומות, כאשר המטרה הייתה בעצם פלז'ר. ברוורמן הוא איש קשה, חסר עמוד-שדרה, פופוליסט, בכיר אבל לא בחיר. אם למפלגת העבודה יש כיום שלושה-עשר מנדטים והסקרים מנבאים לה ירידה לשישה מנדטים, אזי עם ברוורמן היא יכולה לנהל קמפיין עם הסלוגן "מפלגת הגמלאים נעלמה, אבל אותנו תבלע האדמה". כי ברוורמן הוא עוד אפיזודה עלובה בפוליטיקה שלנו. ואם מפלגת העבודה חפצת-חיים היא, אזי ייטב לה להעמיד בראשה דמויות כמו שלי יחימוביץ' או יובל אלבשן ומשה קריף, ולא תואמי אהוד ברק. ויפה מערכת בחירות אחת קודם.

ברוורמן, למי ששכח, היה נגד הצטרפות לממשלת נתניהו, אבל כשהתפנה כיסא הוא אץ-רץ כדי להתיישב עליו. ומה הוא עושה שם, בממשלה שנקעה נפשו ממנה? מטפל במיעוטים, שזה בעצם כמו לתת אקמול לחולה סופני. זאת ועוד, ברוורמן לועג כיום לשר יצחק הרצוג, שהצהיר רשמית כי יתמודד מול ברק על תפקיד יו"ר המפלגה, אבל מסרב להתפטר מתפקידו כשר הרווחה. ומה עושה ברוורמן במקביל להצהרתו "אתמודד על התפקיד, אנצח, אביא 25 מנדטים ואהיה ראש הממשלה הבא"? ממשיך לנסוע בוולוו הממשלתית מכפר ערבי לכפר בדואי, לאכול כנאפה ובקלאווה ולזרוק הצהרות חסרות כיסוי כאילו העולם הזה נחלק לשניים בלבד - פרופסורים ומטומטמים.

ברוורמן הציג עצמו בכל הזדמנות כאיש-נגב, ודאג תמיד לדבר על בן-גוריון וחזונו. דרכי נשקה לא אחת לזו של ברוורמן. ותמיד זה נגמר באכזבה ממנו. כך, למשל, בתחילת העשור נמניתי עם מובילי המאבק על חוקי הנגב. המאבק הסתיים בעשרים אחוז הטבות מס לעיר דימונה (הייתי אז דובר העירייה ומנהל אגף ההסברה) ועשרה אחוז לבאר שבע. לימים החליטה הממשלה לקחת מבאר שבע את אותם עשרה אחוזים. בהצבעה בכנסת על החזרת ההטבה לבאר שבע ברוורמן נמנה עם המתנגדים, למרות ששבוע לפני כן, בכינוס של ראשי רשויות בנגב, הוא הצהיר כי יצביע בעד השבת ההטבה (אגב, גם השר יעקב מרגי איש הנגב הצביע נגד...).

דוגמה נוספת: בקדנציה הקודמת שימש רוביק דנילוביץ' כממלא-מקום ראש עיריית באר שבע ומחזיק תיק החינוך. בבחירות האחרונות לעיריית באר שבע תמך ברוורמן בדנילוביץ' נגד יעקב טרנר. באחד הכינוסים של דנילוביץ' באולמי הינומה בעיר, הילל ברוורמן ושיבח את דנילוביץ' על מהפכת החינוך שחולל בעיר ושתענוג להיות חלק ממנה. אני שימשתי אז דוברו של טרנר. למחרת הכינוס קיבלתי טלפון אנונימי שסיפר לי כי בניגוד להצהרותיו על מערכת חינוך נפלאה, ילדיו של ברוורמן לומדים דווקא בבית-ספר בקיבוץ חצרים ולא בבאר שבע...

כל אלה ועוד רק הרחיבו, בלשון המעטה, את האגו של הנשיא דאז, פרופסור אבישי ברוורמן. ומזה, תודה לאל, לא היה חסר לו. אלא מה, בבאר שבע באותם ימים עמד ראש עיר, שהאגו שלו לא היה קטן יותר; אדרבה, ליצחק (איז'ו) רגר המנוח היה אכבר אגו, כזה שבשביל להגן עליו הוא היה מוכן לוותר על הטאקט ועל הפוליטיקלי קורקט שכל-כך אפיינו אותו. וכך קרה אפוא, שבאחת מפגישותיי עמו, כאשר חש כי המקומונים בבאר שבע הפכו את פרופ' ברוורמן ל"אזרח מספר אחת" של העיר, אמר לי רגר ז"ל בכעס: "ראית את הקעקר הזה, בזמן שאני מסתובב בעולם ומגייס לו מיליונים הוא משחק אותה אבו עלי, כאילו הוא זה שאחראי להתפתחותה של האוניברסיטה".

איז'ו רגר - ואין אלו דברים שנאמרים בדיעבד או בבחינת "אחרי מות - קדושים אמור" - היה הטוב שבראשי העיר באר שבע. לזכותו - כל מה שאנחנו רואים כיום מבחינת פיתוח ותשתיות; למזלו - הוא כיהן בתקופה של גל עלייה מחבר העמים, מה שאילץ את הממשלות להקצות משאבים ותקציבים לעיר שקלטה כ-100 תושבים חדשים. ורגר ידע בדיוק לנצל את משק כנפי ההיסטוריה הן לטובת העיר והן לטובת האדרת שמו. אבל ברוורמן היה תקוע לו כמו קוץ, ממש "גנב לו את הגלורי" כדברי דוד לוי בזמנו.

המאבק הסמוי בין ברוורמן לרגר חשף את הראשון לבדיקות מעמיקות יותר מצד התקשורת המקומית. וזו מצידה עשתה הכל כדי לגלות הכל. ממש הכל. אחד מגילוייה היה העובדה שמי שבעצם ניהל את אב"ג ואחראי להתפתחותה המטאורית, היה לא אחר מאשר המנכ"ל אל"מ (במיל.) אלי קדר. ושברוורמן הוא בסך-הכל נשיא ייצוגי, רפרזנטטיבי. עובדה זו הכעיסה את ברוורמן, וזמן לא רב אחר-כך נפרדו דרכיהם של אב"ג וקדר. מדוע? מעולם לא פורסם, למרות שאני יודע לפחות שתי סיבות...

כל נשיאי אב"ג, לפחות עד למינויו של ברוורמן, מונו לקדנציה אחת בת חמש שנים עם אופציה לקדנציה שנייה. ברוורמן, למיטב זכרוני, נכנס לתפקידו ב-1990. בתום קדנציה ראשונה הוענקה לו גם השנייה. ב-1999, שנה לפני סיום הקדנציה השנייה והאחרונה שלו, ביקש ברוורמן להשתלב ברשימת מפלגת המרכז (בראשות איציק מרדכי) ולהתמנות לשר מטעמה. מרדכי (הייתי אז דובר המפלגה בדרום) היה מוכן אז לשלב את הפרופסור המתוקשר בעשירייה הראשונה, אך בשום פנים ואופן לא להתחייב למנותו לשר, בטח לא לשר האוצר.

העובדה שהוא לא השתלב באף מפלגה, גרמה לברוורמן לפעול לשינוי התקנון לבחירת נשיאי אב"ג ובכך להביא לבחירתו לנשיא בפעם השלישית. ואכן, הוענקה לו קדנציה שלישית.

הפופולריות של ברוורמן לא נעלמה מעיני פעילי מפלגת העבודה בעיר, ועל-אף שלאיש היו מלחמות קשות עם תושבי שכונת ד' מזרח בעיר, הם החליטו להריץ אותו, ב-2003, בבחירות לראשות עיריית באר שבע נגד יעקב טרנר. החליטו, אבל לא יישמו את ההחלטה הלכה למעשה. הסיבה: מקבץ של סקרים הראה להם כי ברוורמן "לא עובר בציבור", כפי שאמר בזמנו יושב-ראש תנועת צל"ש (צעירים למען שכונות) בבאר שבע ופעיל מפלגת העבודה, יהודה אלוש. כן, האיש פשוט משדר אליטיסטיות, סנוביזם, מה שלא אהוב על תושבי עירו של אברהם אבינו.

בשנת 2005, לאחר שנקבע מועד לבחירות לכנסת, הבין ברוורמן כי הוא בשלהי נשיאותו הארוכה ולא יזכה לקבל קדנציה רביעית. או אז הוא פנה למספר מקורבים של עמיר פרץ (אחד מהם אני מכיר אישית), כדי שיעשו לו נפשות אצל "האיש עם השפם". ואלה אכן פעלו למענו, למרות שבזמנו החיבור בין השניים הוצג כהשתדלות מצד פרץ כלפי ברוורמן. ולמען האמת, פרץ לא "ספר" אז את ברוורמן, אלא נתן משקל לעובדה שהאיש הוא אשכנזי, פרופסור ועומד בראש אחת האוניברסיטות הכי מצליחות בארץ. לא מעבר לכך, כי אם כן, אזי הוא היה דואג למנותו לשר מטעמו בממשלת אולמרט.