דרשת השבת - פרשת וארא

הַכַּוָּנָה וְהַתּוֹצָאָה
הַכַּוָנָה טוֹבָה הַתּוֹצָאָה רָעָה
כַֹעֲצַת דֹב שֶׁבַּאדוֹנָיו פּגְעַה
זֶה שֶׁיַעֲצוּ חַרְטֻמֵּי פַּרְעֹה לֹו
וּבְכַךְ גָזְרוּ הֵם גּוֹרָלָם וְגוֹרָלוֹ

בְּרַם גַּם מֹשֶׁה בָּא בִּטְרוּנִיָּא
לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? יָהּ
הָעָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וָּמָה צֹרֶךְ
שֶׁיִּתְנַקֵּם בּו וְיַעְבִידוֹ בְּפָרֶךְ

דִּבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּנָקְשׁוּת
לָעָם הַזֶּה נָתַתִּי הַיּוֹם פְּדוּת
אַל תִּירָא עַבְדִּי כִּי יוֹשִׁעוֹ יָהּ
גַּם בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה


קיום ההבטחות ויחוס של ממלא השליחות

בעוד משה בא בטרוניא אל הקב"ה: לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הֶזֶּה למה זה שלחתני ?(שמות ה/כב) ואלהים עונה לו בנקשות במדת הדין, ואומר לו הבטחתי לאבותיך להוציאם ממצרים לחיי חרות, ואביאם אל ארץ כנען, אקיים את דברי בעצמי לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף, כל אשר עליך לעשות להכין את העם ליציאה ממצרים ולתבוע מפרעה לשלחם, בין ברצון ובין על אפו ועל חמתו, זאת אני אומר לך משה כי אני ה' . אני ה' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני ולא לחנם שלחתיך , כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים וזה ענין מנוי וגמור. ומוסיף הקב"ה לאמרלמשה: דע לך משה בחרתי בך להביא את הבשורה לחרות לעם ישראל ואת הבשורה הרעה לפרעה כי הוא עתיד לשלם על השעבוד ששעבד אותם אף על-פי שהוא ישלח אותם על כרחו. והקב"ה מוסיף ואומר למשה: שמע משה בחרתי בך ולך אני נודעתי בעוד לאבות שהבטחתים הבטחות ובכללן אמרתי להם רק: אני אל שדי , ושמי ה' לא נודעתי להם. ( ו/ג) ואילו לך אני נראיתי בסנה ואתה יודע כי אני ה' , כי שמתי אותך משה ואת אחיך אהרן שליחי בפני פרעה. את מעמדו של משה לא נודע לבני ישראל ולכן לא שעו לדבריו, לכן שואל משה : ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים ( ו/יב) מכאן ואילך הפרשה עוברת לפרק שכל כלו נועד להביא לידיעת העם את יחוסו של משה ושל אהרן אחיו. אלה ראשי בית אבותם ומתחיל ביחוס של בני ישראל תחלה בראובן הבכור ובשמעון הבא אחריו וממשיך בלוי השלישי וכאן נכנס לפירוט שלא כמו בראובן ושמעון. ומגיע לעמרם אביהם של אהרן ומשה ומרים ומוסיף: ויקח עמרם את יוכבד דֹּדָתוֹ לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה , הנה כאן כבר הכתוב מגלה לנו מתי נולדו אהרן ומרים , כאשר בפרשת שמות לא נזכר הדבר, שם נאמר: וילך איש מבית לוי (עמרם) ויקח את בת לוי (יוכבד) ותהר האשה ותלד בן (משה) (שמות ב/א) לא נאמר שם שום דבר על לידת אהרן ומרים על-ידי אותה אשה (יוכבד) ואותו אב (עמרם) . היחוס של משה חשוב לעם לא לאלהים. אף על-פי שהיחוס המשפחתי לא צריך שתהיה לו השפעה על מעמדו של המנהיג כדי לכבד אותו, כי חשובים מעשיו ואישיותו. באה התורה ונותנת חשיבות ליחוס של ממלאי השליחות של אהרן ומשה.

בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת

לעתים דרוש דרש כדי להבין את כַּוָּנַת הכתוב שנראה לעתים סתום, או אפילו איננו מתישב עם הגיונו של האדם. רש"י התמקד בעניין זה בדברי אלהים למשה: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. (ו/ב) באמירה אני ה' אמר רש"י: מצינו את המאמר אני ה' נדרש בהוראה שונה בכמה מקומות: פעם אני ה' משמעו "נאמן להפרע" , כלומר לשלם גמול. ופעם שתי מלים אלו לצורך ענישה כגון: וחללת את שם אלהיך אני ה' (ויקרא יט/יב) ופעם אחרת "נאמן לתת שכר" כאשר נאמרות בקיום מצוות ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני ה'(ויקרא כב/לא) לכן בא לעזרתנו הדרש והכלים של הדרש שהם המדות שבהן התורה נדרשת. כאשר משה אומר להשם: אם העם לא שומע לי ואיך ישמעני פרעה (ו/יב) רש"י אומר: זה אֶחָד מעשרה, (הכונה לאותן מדות ) בכך שלומדים על החמור מתוך הקל, כאילו אומר מִקַל וָחֹמֶר ומה אם בדבר הקל (שעמי לא שומע לי) העניינים כך, הרי בדבר החמור (כשמדובר בפרעה) על אחת כמה וכמה. חכמינו ז"ל הפכו בה והפכו בה עד שמצאו את הדרך אליה. בעזרת פרשנות זו נוצרה תורה שלמה בעל פה שמקורה בפרשנות של התורה שבכתב. שני מקורות אלה הם מקור החוק והמשפט לכלל ישראל. גובשו גם תרי"ג מצוות (613) המתחלקים ל-248 =רמ"ח אברים שבגוף האדם,- מצוות עשה ול-365 ==גידים שבגוף האדם - מצוות לא תעשה. אשרי האדם שיכול לקיים את תרי"ג המצוות, למשל אלה החיים מחוץ לארץ ישראל, יהיו הם חכמים צדיקים ושומרי תורה, אשר יהיו,נראה כי יקשה עליהם לקיים את המצוות הקשורות בארץ ישראל, בעיקר מצוות עשה. עם ישראל מתיחס לתורה שבעל פה כמו לתורה שבכתב וחכמינו אמרו שיש לראות את התורה שבעל פה כתורה שנתנה אף היא מסיני. כי תורה זו קימת בתוך התורה שבכתב, וכפי שאמרנו היא באה לעולם בעזרת שלוש עשרה מדות שהתורה בהן נדרשת. כגון: מקל וחומר. 2. מגזרה שוה. 3 מבנין אב וכתוב אחד ומבנין אב ושני כתובים. 4 מכלל ופרט. 5. ומפרט וכלל וכך הלאה, שהם כלים לבאת התורה שבעל פה לעולם. מכאן חיב כל אדם ללמוד את התורה ולבאר אותה כמו לצלול למעמקי באר, כדי לדלות ממנה את המצוות, כפי שעשו חכמינו ז"ל. והתורה שבעל פה היא כבר כתובה. גם בחוקי המדינה קים המושג של תורה שבעל פה. האנגלים קוראים לתורתם שבעל פה הקומן לוא (Common Law The) , כלומר פסיקה המשמשת תקדים שיש ללכת לפיו. גם כאן יוצרי הקומן לוא (Common Law The), הם שופטי בית המשפט העליון, או בית הלורדים כשיושב כבית משפט. ההבדל ביניהם שההלכות שלנו, ושל ה-(Common Law The), ניתן לשינוי בפסיקה אחרת ואילו ההלכה העברית לא ניתנת לשינוי.

כאשר לא מועילה ההתראה יבוא הָעֹנֶשׁ

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך נְבִיאֶךָ .(ז/א) הביטוי אלהים כאן -הוראתו : שופט ורודה , לרדותו (את פרעה) במכות ויסורין, והביטוי נְבִיאֶךָ הוראתו נִיב שׂפָתֶךָ . כי הנבואה היא כשאדם משמיע קולו לעם בדברי תוכחה והביטוי הוא מגזרת "ניב שְׂפָתָיִם" (ישעיהו מ/יט) או ינוב חכמה כפי שזה נאמר במשלי (לא). אלהים אמר למשה אתה תתרה בפרעה פעם אחת ואהרן יתן לדבריך הפרוש. הכונה והמשמעות. כי ידוע שפרעה לא יאות לשלח את ישראל, ולא ישעה להתראה, ואז יבוא כדי שיבא הָעֹנֶשׁ. כי ידוע שאין נחת רוח בָּאֻמּוֹת, מטבעם להתריס ולהרשיע כנגד ה' ועמו, לכן ראויים לענישה על כן בא כאן הָעֹנֶשׁ שראוי לפרעה על מעלליו. מן הכתוב ברור כי הקב"ה גמר אומר לקיים את מאמרו: וגם את הגוי אשר תעבודו דן אנכי , לשלם לפרעה ולעמו כגמולם. יחד עם זה רצה הקב"ה להראות לישראל את כוחו ואת גבורתו ואת אותותיו כדי שיכירו את האלהים אשר משה משמש שליחו ומדבר בשמו, בני ישראל יראו וְיִרָאוּ שנאמר: הִכְרַתִּי גּוֹיִם נָשַׁמּוּ - פִּנּוֹתָם .. אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג, ו- ז') כאן חשובה ההתגלות של הקב"ה לישראל בהראותו להם את ידו החזקה וזרועו הנטויה מאשר הָעֹנֶשׁ במכות מצרים. חשוב שהמנהיג ידע כי העם עומד אחריו ולא חותר נגדו. בכך כוחו גובר ועמידתו מול האויב איתנה יותר. כדי שפרעה יאות לדרישת משה לשלח את ישראל , נתבקש משה בעזרת אהרן להראות לפרעה ולחרטומיו מופת. השליך מטהו שהפך לְתַנִּין, חרטומי מצרים הצליחו לעשות זאת, אף על-פי שתנין אהרן בלע את תניני חרטומי פרעה, פרעה הקשיח את לבו ודחה את דרישת משה. מכאן ואילך רצה הקב"ה להשפיל את פרעה בעיני עמו . הרי פרעה מוצג בפני עמו כאלילם, לכן אמר אלהים צריך להראות לַמִּצְרִיִּים כי פרעה בהסתר מרוקן מימיו ככל אדם ביאור, ואמור לו כי את כל מימי מצרים כולל מי היאור אתה הופכם לדם, גם כאן חרטומי מצרים, הצליחו לעשות זאת אך לא יכלו לסלק את הדם מן המים ולהחזיר אותו למים רגילים , לכן לא היו להם מים לשתות. אחרי שבאה מכת הדם על סיומה , שוב הכהו הקב"ה במכת הצפרדעים , שגם דבר זה עשו חרטומי מצרים לעשות, אך לא יכלו לסלקם. פרעה הסכים לשחרר את ישראל , אך מיד לאחר שהצפרדעים נסתלקו, אך לא יכלו לסלקם. פרעה הסכים לשחרר את ישראל ולשלחם, אך שוב חזר מהסכמתו זו. כל עשה פרעה שבע פעמים כמספר המכות שעד כה קבל פרעה ועמו הו: דם, צפרדע, כנים, ערוב , דבר, שחין, ברד. שלוש המכות הנותרות יובאו בפרשת בא.

כֹּחַ הַמַּנְהִיג אֵיתָן כְּשֶׁעַמּוֹ אַחֲרָיו
הוֹלִיכָם שׁוֹלָל יְהֵא עֲַמָלוֹ לַשַּׁוְא
כִּי הַמַּנְהִיג הוּא אָדָם מִן הַסְתָּם
בַּל יָשִׂים עַצְמוֹ אָדָם מוּרַם מֵעַם

עִּנְיָנֶנוּ בְּנִבְחָר לְמוֹפֶת צֵא וּרְאֶה
לֹא מֶלֶך וְלֹא מַלְאָךְ הוּא רַק רוֹעֶה
בִּרְאוֹתוֹ עַוְלָה לֹא שׁוֹתֵק וּמַחְשֶׁה
חַשׁ לְעֶזְרָה כִּמְבַקֵּשׁ צֶדֶק מֹשֶׁה

נִשְלַח אֶל אֲנָשִׁים שְׁפוּפֵי קוֹמָה
רָאָה סִבְלָם אַךְ לֹא בִּקֵּשׁ נְקָמָה
בִּקֵּש רַק שֶׁפַרְעֹה יְשַׁלְחַם כְּעַם
לַעֲבוֹד הָאֱלֹהִים בַּמִּדְבַּר אֵי-שָׁם

אַךְ פַּרְעֹה הוֹסִיף לְהַמְרוֹת
עַד שֶׁשִּׁלֵּם עַל כַּךְ בַּבְּכוֹרוֹת