מדליה מהדיקן

לכל אחד ואחת מנכדיי מגיע היום שבו הם משתעשעים במגירת הסתרים והפלאים שלי. אני עושה להם היכרות קרובה עם החפצים הקטנים שאוצרים את חיי: האולר השווייצרי ששרד איתי בכל מלחמותיי; סכין ההרכבה שאינה מחלידה, שבעזרתה הרכבתי את עצי הבוסתן האהובים שלי; מאובן-הצור הנדיר, שהתאבנה בו צדפה, בתוך גוש שחור וחד של צור ולא של גיר רך; הדיסקיות שליוו אותי ללבנון, לסוריה, למצרים וחזרה; וספר תהילים זעיר, שניתן לי במתנה מבחור חרדי לפני היציאה ממטולה. כל חיי כאילו מוטלים במגירה, דחוסים, דוממים. ומצפים לשעת החייאתם בידיהם הרכות של נכדיי.

וביניהם מוטלת גם מדליית ארד, בתוך עריסת העץ שלה. זוהי המדליה שקיבלתי מידו של הדיקן של אוניברסיטת בר-אילן. לא זכיתי בחיי לקבל הרבה פרסים מידיהם של דיקנים חמורי-סבר. אבל המדליה הזו היא אחת מהמעטות. עשויה ברונזה-ארד, כבדה, מגולפת ומוטבעת בגסות, סמל בר-אילן טבוע בה: המיקרוסקופ הגלול בספר תורה, שצריך יותר מדמיון סטודנטיאלי מצוי, כדי לזהות בלוגו החרות את שמה של האוניברסיטה.

הנכדים גילו את סודה: היא מסתובבת על צירה כמעט שתי דקות! מדדנו! ובדקה האחרונה היא מועדת נופלת חגה ומתיישרת! כאילו הייתה סביבון אמיתי של חנוכה, ולא מתנת דיקן חגיגית, לסופר עברי זוטר.

נקראתי באותו היום הרחוק, כמעט עשרים שנה חלפו מאז, לכבד בנוכחותי את הפרופסורית שכתבה ספר חשוב בתורת הספרות, על "ז'אנר הראשומון" בספרות העברית. היא טרחה והקדישה כמה עשרות עמודים, פרק שלם, לאמנות הראשומון בכתיבתי. הייתי שמח אבל גם מבולבל. מעולם לא חשבתי, שסיפור רכילות מקומי עסיסי, שהתגלגל בחצר הקיבוץ, יהפוך בידה האלכימאית של חוקרת הספרות לז'אנר הראשומון השלם! אבל כך התגלגלו הדברים. ואני הוזמנתי, בין שאר מכובדים, להשתתף ביום העיון לכבוד ספרה. קיבלנו הרבה כבוד באותו היום. סעודת בוקר קלה לפני הכל, פגישה עם הדיקן והרצאה קצרה אך מבריקה שלו, בזכות המצוינות. ולסיום - ארוחת-צהריים כבדה וחגיגית, בשרית למהדרין כמובן, אך ללא קינוח חלבי וללא כיפה, ולאחריה מפגש המוני עם כמאתיים סטודנטים באודיטוריום.

הדיקן העניק לנו מדליה כבדה, מגילונת של ברכות, וכוס יין גדושה. התלבטתי היכן לטמון את המדליה, שלא תמשוך למטה את מכנסיי... וכך, נאבק בכפתורי מכנסיי ובחגורה הנשמטת - הסעודה הייתה עצומה, נדיבה וכיד התורמים פותחי-הלב של אוניברסיטת בר-אילן - דידיתי עם המכובדים, להתייצב אל מול נחשול הנעורים הסוחף של הסטודנטים הנלהבים. תפסתי את מקומי בפאנל, הכנתי לפניי נייר ועט, והתארגנתי להתקפתם המוחצת. אפילו ויתרתי כבר בליבי על השלאף שטונדה הקדושה שלי. והנה, ממש לא ייאמן, המדליה התגלגלה מכיסי אל קדמת הבמה... אפשר שנרדמתי לשנייה ונטיתי אל צידי, ואפשר שמרוב מבוכה שיחקתי בידיי בתוך כיסיי. כך או כך, המדליה הסתובבה מעט סביב צירה, סיבוב יפה ואלגנטי, ונמרחה לה מרחק של כלום מרגליי הפשוטות.

אבל "שומר פתאים אדוני", אפילו בין כתלי אוניברסיטת בר-אילן! פרופסור אחד היה מומחה בעסקי יפן, ומשרק פתח את פיו, ראיתי מיד לאן נושבת הרוח: שום ספרות עברית לא עניינה את הסטודנטים! אף פרק מפרקי הראשומון העברי לא הזיז להם! אם היו יכולים ויודעים, כך הרגשתי, היו מנהלים את כל המפגש ביפנית! הם התנפלו על הפרופסור היפנולוג באמת בנחשול נעורים. אבל מה זה נחשול, ללא רגע של מנוחה. הכל עניין אותם: איך נוסעים ליפן ואיך חוזרים ממנה. איך מפתים גיישות ואיך שותים תה. איך שותלים דובדבן ואיך עולים לפסגת הפוג'ימה. הכל! כולל היכן רוכשים כרטיסי טיסה ליפן ובאיזה מחיר. רגליי הבחינו בכך עוד לפניי, וגיששו דרכן אל המדליה, למשכה בעדינות אל מתחת לשולחן, ולהניחה שוב כמשקולת בכיס המכנסיים. ומששבה המדליה לכיסי, "שבה נפשי למנוחייכי", ויכולתי להתמסר לשלאף שטונדה שלי באין מפריע. ניחשתי ששום שאלה לא תופנה אליי, ושום קושייה לא תתהה על ז'אנר הראשומון בסיפוריי.

עד היום, כשנכדיי הקטנים מגלים בתורם את המדליה הסביבונית, אני נשען לאחור ומספר להם בנחת של קשיש: המדליה הזו, פרס על מצוינותי, שהוענקה לי בידי הדיקן של אוניברסיטת בר-אילן בשנה הרחוקה ההיא, היא לא רק סביבון מצוין, אלא גם סגולה לשינה ערבה לאחר סעודת מלכים. יבורך הפרופסור היפנולוג ההוא, ויבורכו הסטודנטים הסקרנים של מדעי הרוח, ויבורך הטבח של מסעדת הסגל הכשרה, באוניברסיטת בר-אילן. ויבורך יותר מכולם ז'אנר הראשומון בספרות העברית, שבזכותו הפכה רכילות מקומית נדושה, ליום מופלא בלשכת הדיקן!

תגובתו של אליהו הכהן, גדול חוקרי הזמר העברי:

• אלישע ידידי,
  צחקתי במלוא פה למקרא פרשת המדליה שלך.
  הרשימה שלך - כפתור ופרח.
  ניחנת בכשרון כתיבה מבורך. כנראה שה' גמל עליכי.
  גם הפקתי ממנה לקחים:
  
  מאחר שפרופ' קוה, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, התקשר איתי לפני זמן קצר והודיע לי שהתקבלה אצלם החלטה להעניק לי בחודש יוני הקרוב אות הוקרה "על מפעל חיים", אני ממהר לתפור לי כיסים רחבים עם סיבי פלדה וחגורה הדוקה כדי להתכונן למשא.
  
  בברכה
  אליהו

הכיתוב על המדליה הצד העברי:

אוניברסיטת בר-אילן
מסורת של מצוינות

ראשית חכמה - קנה חכמה

הכיתוב האנגלי:

The beginning of wisdom is:
Gain wisdom