בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מה משותף לסעודיה, אפגניסטן, עירק, מולדבה ואריתריאה? מדובר במועדון של מדינות שאינן אמונות על שמירת זכויות האדם, האזרח ועקרונות הדמוקרטיה המצמצמים את חופש הפעולה של ארגוני אזרחים ● לאחרונה נראה כי ישראל עומדת להצטרף למועדון המפוקפק
|
הפגנת השמאל נגד ועדת החקירה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מה משותף לסעודיה, אפגניסטן, עירק, מולדבה ואריתריאה? בכולן קיים איסור על ארגונים חברתיים או פוליטיים מקבלת מימון ממקורות זרים. במדינות רוסיה, מצרים, ירדן, אלג'יריה, סוריה וסודן יש צורך בקבלת אישור ממשלתי מראש לארגון חברתי על-מנת לקבל תרומה ממקור מחוץ למדינה. במדינות סין פרו וטורקמניסטן לעומת זאת, יש צורך ברישיון מיוחד שמנפיקה הממשלה על-מנת לקבל תרומות זרות. מעיון ברשימת המדינות הללו לא ניתן להימנע מהמסקנה כי המדובר במועדון של מדינות שאינן אמונות של שמירת זכויות האדם, האזרח ועקרונות הדמוקרטיה, וכי הפגיעה שלהן בארגוני חברה אזרחית באמצעות פיקוח וצמצום של מקורות המימון שלהם, מהווה חלק משלטון לא דמוקרטי המנסה לצמצם את חופש הפעולה של ארגוני אזרחים שפעילותם אינה תואמת את מדיניות הממשלה. ואכן בדוחות האו"ם וארגונים בינלאומיים נוספים הוגדרו מדינות אלו כפוגעות בחוק הבינלאומי המגן על חופש ההתאגדות של ארגוני החברה האזרחית, ופוגעות בעקרונות הדמוקרטיה מתוך התפיסה שארגונים אלו מהווים אבן יסוד של חברה דמוקרטית. לאחרונה נראה כי מדינת ישראל נוקטת בצעדים המקרבים אותה להצטרפות למועדון מפוקפק זה, כאשר ההחלטה על הקמת ועדת חקירה שתחקור את מקורות המימון של ארגוני זכויות אדם מצטרפת להצעת החוק המחייבת פרסום מיוחד של תרומות על-ידי ישויות מדיניות זרות לארגוני חברה אזרחית. תפיסת עולם הרואה בארגוני החברה האזרחית ובתוכם ארגוני זכויות האדם, כגורמים מסוכנים, ומנסה לצמצם ואף למנוע את מקורות המימון שלהם מהעולם הינה תפיסה בלתי דמוקרטית בעליל המאפיינת מדינות המבקשות למנוע פעילות אזרחית שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסות השלטון. למעשה, הדרישה בישראל לחקור את ארגוני זכויות האדם אינה אלא דרישה פופוליסטית קיצונית ואין מדובר ברצון אמיתי לגלות את מקורות המימון של הארגונים, שהרי ממילא כבר כיום חלה על העמותות חובה על-פי דין לדווח על כל תרומה מעל 20 אלף ש"ח אשר הן מקבלות מכל מקור שהוא, בין אם הוא פרטי, ממשלתי, מהארץ או מחו"ל וכאשר כל תלונה נבחנית לעומק על-ידי רשם העמותות. לכאורה, אם השאיפה הינה שקיפות המימון של החברה האזרחית, כל שהיה צריך לדרוש הינו אכיפה ראויה ונוקשה יותר של הדין הקיים, במקום לאפשר מצב שבו עמותות יכולות להסתפק במתן רשימה סתמית של שמות אנשים ותאגידים מבלי למלא אחר הוראות החוק ומבלי לציין באופן מפורט את זהות נותן התרומה. מעבר לכך, מי שחרד למעורבות של גורמים מחוץ לארץ בתוך ישראל, צריך להתעקש כי החשיפה תעשה באופן שווה על התורמים הפרטיים אשר חלקם תורמים סכומי עתק דרך חברות אנונימיות מבלי שהציבור יודע כלל את זהותו האמיתית של התורם ואת האג'נדה שלו, ובכלל זה האג'נדה הפוליטית. אך מעבר לכך כי המדובר בדרישה בלתי דמוקרטית ושאין בה צורך ותועלת , הרי שלמעשה המדובר בדרישה הלוקה בצביעות רבה. לכל אורך שנות קיומה של מדינת ישראל, נבנתה המדינה על כספים ותרומות מחוץ לארץ, וגם היום נתרמים כ-10 מיליארד ש"ח מדי שנה על יד תורמים מחוץ לארץ לארגונים ישראלים. בצד ארגוני זכויות האדם, נהנים מרבית מוסדות ההשכלה הגבוהה, מוסדות הבריאות, המדע, המחקר והתרבות, בכל קצווי הקשת החברתית והפוליטית מתרומות נדיבות אשר מאפשרות את פעילותם. האם בדרישתה האחרונה מבקשת מדינת ישראל לפגוע במצב דברים זה? האם בנוסף לבידוד הבינלאומי ההולך וגובר מבקשת ישראל להתנתק גם מהמבקשים לסייע ולתרום לה? אין ספק, כי אם זו היא הדרך שבה בוחרת מדינת ישראל לפעול כעת, הרי שניתן להכין כסא נוסף, אם כי מבודד, במועדון הלא דמוקרטי.
|
|
הכותב הוא לשעבר ראש רשות התאגידים וכיום שותף המשרד בוגט-קידר המתמחה בארגונים ללא כוונת רווח.
|
|
תאריך:
|
16/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
16/01/2011
|
|
עו"ד ירון קידר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קוסא מחשי
|
17/01/11 00:02
|
|
2
|
|
קורןנאוה טבריה
|
17/01/11 04:09
|
|
3
|
|
עמך ישראל
|
17/01/11 11:15
|
|
לקרוא ולא להאמין. בית המשפט העליון, הממונה על יצירת תקדימים, רף ענישה, יצירת סטנדרטים חדשים, שינויים בהרגלי שתייה, נהיגה וענישה - איבד שליטה על הגה המשפט והקל משמעותית בעונש דריסת שתי נערות צעירות, מלאות חיים ותקווה, ופגע קשות בצער המשפחות ובציבור כולו.
|
|
|
לבנון נתונה במשבר. מזל טוב, מה עוד חדש? מאז שהוקמה המדינה, לפני 90 שנה, המילה "משבר" היא שם נרדף שלה.
|
|
|
דומה שישראל מסתגרת בתוך עצמה, תוך יישום הפסוק "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בניית החומה הייתה צעד חשוב בהסתגרות זאת, בפני המרחב הקרוב לנו. שני השרים הקיצוניים, אביגדור ליברמן ואליהו ישי, מחדדים מגמה זאת של שנאת זרים והסתה צדקנית נגד מדינות נאורות וגופים הומניטריים. זאת על-חשבון בנייה ופיתוח. מדיניות החוץ של ליברמן לא פתחה נתיבים חדשים אלא סגרה נתיבים ותיקים, תוך יצירת מצב של בידוד בינלאומי, והרס יחסינו עם בעלת בריתנו באזור - טורקיה, תוך התנגדות לשיקום היחסים.
|
|
|
היא קטנה וצנועה - כמעט נחבאת אל הכלים; לא תראו את אנשיה בהפגנות רחוב כי אין להם סיבה טובה לכך; היא עתיקת-יומין ובעלת מורשת מפוארת; חדורת רוח ציונית ואהבת ישראל; תרומתה לתקומת המדינה ולפיתוח הארץ אינה מוטלת בספק; מעטים בארץ מכירים אותה באמת או מודעים לסגולותיה המיוחדות, ובכל-זאת בתודעת הציבור הדימוי שלה אינו מחמיא, בלשון המעטה; יש שמזהים אותה עם הקציצה החביבה "מפרום". למי שלא ניחש: מדובר בקהילת יהודי לוב שלפני כחודשיים חגגה 60 שנה לעלייתה וקליטתה בארץ בכינוס ארצי שנערך ביוזמת מרכז דהאן באוניברסיטת בר-אילן בשיתוף-פעולה עם "הארגון העולמי של יהודי לוב" - אליו הוזמן גם מנהיג לוב מועמר קדאפי, שהבטיח לשלוח את בנו סייף אל-איסלאם, אלא שמשום-מה הוא לא הגיע, וגם לא טילפן.
|
|
|
בהמשך לשני מאמריי על חשבון הנפש הלאומי [ראה משמאל], אעיין הפעם בשאלת ההרתעה האסטרטגית של ישראל. היה לישראל מונופול של הרתעה אסטרטגית: חיל האוויר הישראלי יכול היה להכות בעורף הערבי מכות הרס, והם לא יכלו לגמול לישראל. שינוי מסוים קרה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, כאשר חיל האוויר התקשה לגבור על הטילים הרוסים שהמצרים קלטו. אבל, גם אז נשארה היכולת למכות אוויר קשות בעורף העומק של המדינות הערביות.
|
|
|
|