|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נראה שבפייסבוק וביוטוב ענייני צנעת הפרט, איסורי פרסום וסתם טעם טוב לא ממש מעניינים מישהו. בתוך אזור הדמדומים הזה יש מי שמנסים ליצור שיח עכור, אלים וזועם שמטרתו לנתב באמצעות זרמים תת-קרקעיים את הדיון הציבורי
|
|
קירות הפייסבוק נצבעו בדם הקורבנות [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נראה שבפייסבוק וביוטוב ענייני צנעת הפרט, איסורי פרסום וסתם טעם טוב לא ממש מעניינים מישהו. לתוך התחושה ש"מישהו כבר יחשוף את מראות הזוועה" הפיץ משרד ראש הממשלה התלבטות בדבר פרסום תמונות הטבח באיתמר. מלבד ההתלבטות הייתה כאן קריצה עזה ל"חברינו ברשת" שידאגו לערוך בזריזות סרטונים המכילים את תמונות הזוועה ולהפיץ אותם בפייסבוק, ביוטוב ותחת כל פורום רענן. באין דרך, התמונות הופכות לשיח המרכזי. באין מילים, מדברים ברגשות, בכאב, בזעם יוקד. כאשר מדובר בסטטוס של גולש זועם בפייסבוק, איכשהו ניתן להבין זאת; אך אם זו דרכה של ההנהגה הישראלית, אין אלא להצטער על כך.
ואכן, דקות מרגע הקריצה העבה מירושלים, נצבעו קירות הפייסבוק בדם הקורבנות. מלבד העובדה שאותם גולשים הציגו את הזוועה באופן הפורנוגרפי והזול ביותר, כאשר הגופות שרועות בין סטטוס על מכירה קבוצתית לסטטוס אחר על תמונות מהנופש האחרון ואף צוברות 'לייקים' ותגובות לרוב, נראה כי לא ניתן לקיים באמת דיון או שיח אמיתי, אפילו לא לכאוב באמת. הכל מתערבב בעיסה מקוונת, עכורה ומרוטשת למדי. והמסרים נעים בקצב מדאיג: בואו להציץ. בואו להפיץ. בואו להפציץ. דף האינטרנט סובל הכל. מהגולש הכי נבזי עד הגולש הרהוט וההגון ביותר, שניהם מנסים-לא-מנסים לנהל דיון על מה שאירע. אך בסופו של יום הפס הרחב גם שוטף הכל. מה שהיה, היה. עוברים הלאה. האכזריות של קצב האירועים אינה מאפשרת להכיל ולעכל את גודל הזוועה. וכבר נערמים סטטוסים חדשים, כאילו מדווחים על שגרה.
נראה שמשרד ראש הממשלה שיחק משחק כפול - מצד אחד לא פרסם את התמונות והשאיר זאת לשיקול העיתונות, אך מן הצד השני פרסם את ההתלבטות כך שמי שרצה (וגם מי שלא) נחשף לתמונות הנוראות בפייסבוק ובפורומים, מכיוון שידע שהן קיימות.
מלבד העובדה שאיסור פרסום בעידן האינטרנט הוא מגוחך ונטול סיכוי כמעט, נראה שכאן נקטו גישה שמהווה בעיקר קריצה מטרידה לציבור. אם אכן מדובר ביד מכוונת, הרי שמדובר ביד שרואה באזרחי המדינה כמי שניתן ללחוץ על מורסת הכאב שלהם באמצעות תמונות זוועה ולהסית ולהתסיס אותם לצרכים פוליטיים צרים. באין מנהיגות ודרך, הכאב משחק תפקיד משמעותי.
נדמה כי הרשת משמשת את הפוליטיקאים כפלטפורמת-החדר-האחורי. מה שלא נאמר בשידור הטלוויזיוני המעונב מוטל באופן גס ומדמם אל תוך עמודי הרשת. נכון, התמונות הופצו על-ידי גולשים בפורומים, בפייסבוק, ביוטוב ובאתרי השיתוף, אך אופן ההפצה נראה כמו סכר שנפרץ בידי פורץ מיומן למדי.
כאמור, נראה שבפייסבוק וביוטוב ענייני צנעת הפרט, איסורי פרסום וסתם טעם טוב לא ממש מעניינים מישהו. בתוך אזור הדמדומים הזה יש מי שמנסים ליצור שיח עכור, אלים וזועם שמטרתו לנתב באמצעות זרמים תת-קרקעיים את הדיון הציבורי.
הרשת סובלת הכל, זה נאמר, זה ידוע. אך הגולשים הם אלו שצריכים לסחוב על גבם את סבלה של הרשת, הם אלו שמעמיסים תכנים כואבים, מדממים, חסרי רחמים על גבה, על גבם. הרשת, כמו החיים, נוטה לדחוק מטה את אירועי העבר ולקבל בחיבוק, בתדהמה, בהתרגשות, את אירועי ההווה. אך הרשת גם זוכרת. את טביעות האצבע שהותרנו על גביה. על גבינו.
|
| תאריך:
|
15/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2011
|
|
סיני גז
|
|
לעתים קרובות מדי, קם מי שמטיף לנו מוסר. "גזענים!", זורקים לנו בפנים, ואנחנו אמורים להיפגע. לפעמים זה נשיא טורקיה, ולפעמים זה ג'ימי קרטר, ולפעמים זה "אל-ג'זירה", או איזה דיפלומט אירופאי מגונדר, ולפעמים אחמד טיבי - כל עוכרינו בשלל צורותיהם. כשהם אומרים לנו "גזענים" אנחנו אמורים להיבהל, להיפגע, כי חלילה לעם סגולה כמונו מלהפוך ל"גזענים". אבל הרצח באיתמר, כמו ארועים שלפניו, לא משאיר לנו ברירה.
|
|
|
|
|
היהדות מאמינה ביכולת לתקן. חזון הגאולה היהודי מדבר על עולם מתוקן, שבו גם הגויים מאמצים את ערכי האמונה, הטוב והיושר, ועובדים את הבורא יחדיו - "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד" (צפניה ג,ט).
|
|
|
|
|
האינתיפאדה של ספטמבר 2000 פרצה כשאהוד ברק היה ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל. כמנהיג צבאי, האמון על חשיבה אסטרטגית, צריך היה ברק להבחין מייד באופי מהלך הפתיחה של המלחמה החדשה: הפצצת העולם בעלילות דם מצולמות על חיילי צה"ל, כדי לכבול את ידיהם מתגובה הולמת על התקפות חיילי ערפאת במדים ושלא במדים.
|
|
|
|
|
"טבח איתמר" בוצע על-ידי בוגרי מערכת החינוך של מחמוד עבאס (אבו-מאזן). הטבח מהווה פועל-יוצא של תשתית חינוך לשנאה והסתה המורכבת מבתי הספר, התקשורת והמסגדים הנשלטים על-ידי אבו-מאזן.
|
|
|
|
|
גילוי נאות: בשנת 1984 נמניתי על מקימי היישוב איתמר. לא זה היה שמו אז, כשרק סומן על מפת התכנון של החטיבה להתיישבות, כאחד ממעגל יישובים המתוכננים לקום סביב שכם. יחד עם אורי בר-און ז"ל, עוזרו של השר אריאל שרון, קבענו את מיקומו על גבעה ששמה הערבי היה תל-אל-חיה. בעברית: תל הנחש. הגבעה הסלעית השוממה שָרצה אז נחשים. הִצעתי אז לוועדת השמות הממשלתית לכנות את היישוב – "תל חיים". הנימוק: האמנתי שהמתיישבים היהודיים יפיחו חיים בגבעת המוות השוממה, ממש כשם שעשו טרומפלדור וחבריו בתל חי. ועדת השמות לא קיבלה את ההצעה, קבעה ששם היישוב יהיה "אגוז" ולאחר זמן מה שוב החליטה לקבוע את שמו – "איתמר", על שם בנו של אהרון הכהן. אבל מתיישבי איתמר אכן קיימו את השם המקורי (תל חיים): למרות המוות והשכול שגרמו האויבים מסביב, הם הפיחו חיים ביישוב.
|
|
|
|
|
