ממשה רבינו לבנימין נתניהו

סיפור יציאת מצריים והנדידה במדבר הוא לא רק סיפור עבדות של העם היהודי, אלא הוא גם סיפור של מנהיגות ותקומה שממנו אנחנו צריכים ללמוד ולהסיק מסקנות. הסיפור של המנהיגות האנושית בסיפור צריך ללמד אותנו הרבה על העם היהודי, ועל החזקות והחולשות של המנהיגות שלנו, שעד היום נאבקת על הישיבה והשמירה על הארץ המובטחת. המנהיגות של משה ושל דמויות אחרות בסיפור היא חלק חשוב מהתקומה שלנו, ולכן חשוב שנלמד מהסיפור ונדע להסיק ממנו גם את המסקנות שיעזרו לנו לבנות מנהיגות טובה יותר, שתוביל את העם היהודי. בספר שמות ובספר במדבר, ניתנת חשיבות גדולה מאוד למנהיגות שמובילה את עם ישראל לחירות בארץ המובטחת, כאשר ישנו דגש מיוחד על אופייה של המנהיגות, והיחס בין העם למנהיגיו. הסיפורים הללו צריכים להיות מצפן עבורנו גם היום, כי הם מסמנים עבורנו את התפקיד החשוב של מנהיגות שקצת היטשטש בימינו.

אחד מהלקחים שחוזרים על עצמם בסיפור, הוא שהמנהיגות צריכה להוביל את העם ולא צריכה להיות מובלת על-ידי העם, שנוטה לאבד את דרכו. כבר בתחילת סיפור היציאה ממצריים, בולטת העובדה שישנה סטירה בין דרכה של המנהיגות, לבין הרצון והדרך של העם שבעיקר מוטרד מהסבל שלו, ולכן אינו מסוגל לראות את החזון שרואה המנהיגות. סימני "המרד" הראשונים במנהיגות של משה מתגלים כבר כאשר פרעה מתנגד לדרישת משה ואהרן לשחרר את עם ישראל, ובמקום לשחרר אותם מקשה את עבודתם, ומטיל עליהם עבודה קשה יותר. התגובה המיידית של עם ישראל הייתה להאשים את המנהיגות בהרעת המצב שלהם, והם מטיחים במשה ואהרון, שרוצים להוציא אותם מהעבדות, האשמות קשות. הסטירה הזאת בין רצון העם לחזון של המנהיגות מחריפה בנדידה במדבר, כאשר סבלו של העם גורם לו למרוד במנהיגות ולסטות מהדרך שהתווה אלוהים.

המנהיגות של משה כאמור עומדת במבחן כבר ביציאת מצריים, אבל המבחן הגדול יותר היא הנדידה במדבר, שגורמת לעם ישראל חוסר נחת גדולה, ומעוררת בקרב העם ספקות לגבי החזון של המנהיגות. בני ישראל מבעים חוסר שביעות רצון מהתנאים שבהם הם חיים במדבר כבר בתחילת המסע, ואפילו טוענים בפני משה שבמצרים היה להם טוב יותר מאשר במדבר. המרד הזה במנהיגות הולך ומתחזק, ובכל פעם שהעם הולך בדרך המנוגדת למנהיגות של משה ניתן לראות שהוא משלם מחיר כבד על כך. סיפור עגל הזהב וסיפור המרגלים ממחישים את הנקודה הזאת בצורה ברורה, כאשר בשני המקרים העם פועל בניגוד לדרך שמובילה המנהיגות, ומשלם על כך מחיר כבד. הסטייה של עם ישראל מדרכו של משה בבניה של עגל הזהב הובילה לעונש קולקטיבי שבו נהרגו למעלה משלושת אלפים איש מבני ישראל, ואילו חטא המרגלים והטענות של עם ישראל כנגד אלוהים ומשה גרמו לכך שעם ישראל נשאר עוד ארבעים שנה במדבר.

המסקנה הנגזרת מסיפור יציאת מצריים הוא לכן שמנהיגות עם חזון היא היחידה שיכולה להוביל את העם לגאולה, ושבלי מנהיגות העם מאבד את דרכו ואינו מצליח להגשים את הייעוד שלו. בלי מנהיגותו של משה עם ישראל לא היה יוצא ממצריים, לא היה שורד במדבר ולא היה מגיע לארץ ישראל. אלוהים מינה את משה למנהיג כדי "שיצביע" על הדרך עבור עם ישראל והמנהיגות הזאת היא שאחראית להוביל את העם מעבדות לחירות.

בישראל של היום אנחנו סובלים ממשבר מנהיגות, כאשר הדבר שבולט הוא שבמקום שהעם יובל על-ידי מנהיגיו אנו רואים שהמנהיגות מובלת על-ידי העם. הממשלה של בנימין נתניהו היא ממשלה שהסממן המרכזי שלה היא הכניעה שלה לרצונות העם, וחוסר היכולת שלה לייצר חזון. המשבר הזה בא לידי ביטוי בכל התחומים, כאשר הממשלה היום אינה מצליחה להוביל שום חזון, גם ברמה החברתית וגם ברמה המדינית ולכן מובילה לכך שהעם נמצא במבוי סתום. ללא חזון עם ישראל לא היה יוצא ממצריים, וללא חזון ישראל לא תצליח להתמודד עם האתגרים המדיניים והכלכליים שעומדים בפניה היום. מנהיגות אמיתית צריכה להצביע עבור העם על דרך ולא לחכות שהעם יצביע על דרך משלו שלרוב הובילה את העם לשגיאות חמורות שעלו לו ביוקר.

חזון הוא תנאי לקיומו של העם היהודי עוד בימי פרעה, והעובדה שממשלת ביבי אינה מצליחה לייצר חזון כזה תגרום לאובדן דרך שעליה אנחנו נשלם מחיר כבד. כפי שבני ישראל הלכו 40 שנה במדבר בעקבות אובדן הדרך כך אנחנו צפויים "ללכת במדבר" בעקבות חוסר היכולת של מנהיגינו לייצר חזון חברתי מדיני בר קיימה למדינת ישראל.