|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כאשר השמאל יצא נגד התערבות זרה בעירק, באפגניסטן ועוד, האשימוהו באהדה למנהיגים המותקפים כסדאם חוסיין ● העימות בין ארה"ב האימפריאליסטית לרודנים הריאקציונרים, מאפשר לשכבות הריאקציונריות להציג עצמן כקולות הפטריוטיזם - דינאמיקה החוסמת צמיחת כוחות חברתיים הזורעים את זרעי השחרור
|
|
נשיא ארה''ב ברק אובמה. מיתמם [AP]
|
|
|
|
|
עירק ואירן. פרופ' נועם חומסקי נשא לאחרונה באמסטרדם נאום חשוב בנושא "הקווים של הסדר העולמי". חלק מהנאום הוקדש לתפקידה של ארה"ב בהגנת אזור ההגמוניה שלה. בהתאם לניתוח, ארה"ב מתייחסת לשאר המדינות לפי הכלל שהן חייבות להכיר בשליטה של ארה"ב, וממשלים שיסרבו יסבלו מתגמול, כולל איום צבאי על עצם קיומם. חומסקי סיכם את המצב בדיוק אופייני: אם אתה בצוות של ארה"ב - אתה תורם ליציבות החשובה מכל. אם אתה קורא תיגר על ההגמוניה האמריקנית - תיחשב לאויב היציבות. אין למדיניות האמריקנית עניין באופיו הפנימי של המשטר. עירק הותקפה מכיוון שערערה על התכתיבים האמריקנים בשימוש בנפט שלה, ואופי המשטר של סדאם חוסיין היה בלתי רלוונטי. בנוגע לאירן ציין חומסקי ששום סכנה ביטחונית אינה נשקפת ממנה. ההיסטריה שטופחה על-ידי ארה"ב וישראל היא תגובה להצלחות אירניות בתחומים הדיפלומטיים והפוליטיים. לוב. בוויכוחים המתנהלים בשמאל בנוגע להתערבות ארה"ב-נאט"ו בלוב, תומך בהתערבות פרופ' גילברט אשכר, הוגה דעות המקורב לאינטרנציונאל הרביעי הטרוצקיסטי, בשל הסכנה שבנגאזי תיפול לחסדי קדאפי. בתגובותיו האחרונות אשכר הזהיר מהכנסת חיילים זרים ללוב, אך תמך בזרוע המדינית של המורדים, וקרא למשלוחי נשק להם. עמדה זו שגויה בעיניי. הסנאטור ג'ון מקיין צץ השבוע בבנגאזי, כדובר העמדה הנצית בוושינגטון, וקרא גם הוא למשלוחי נשק למורדים. מעניינת הזהות המעשית שבין עמדת איש השמאל אשכר לאיש הימין מקיין, אך איננו עוסקים בתיאוריה אלא במדיניות המעשית. המלחמה בלוב היא בהנהגת ארה"ב-נאט"ו, ומטרתה - "שינוי משטר", כלומר חיסול של קדאפי. יש טענה שקדאפי אשם בניסיונות לחסל את הכוחות שהרימו את דגל המהפכה הדמוקרטית, וכי המורדים היו זכאים לתמיכת השמאל. אנו נתקלים בקושי חמור, שהיה קיים בשורה ארוכה של משברים שבמרכזם טיפוסים כסדאם חוסיין, הטליבאן ואפילו אל-קאעידה. כאשר השמאל יצא נגד התערבות זרה בעירק, באפגניסטן ובמקומות רבים אחרים, ביקשו להאשימו באהדה למנהיגים המותקפים, האשמה המתעלמת מהדינאמיקה המתלווה לכל התערבות זרה. העימות בין ארה"ב, הפועלת לפי האינטרסים האימפריאליים שלה, לבין הרודנים הריאקציונרים מצד שני, מאפשר לשכבות הריאקציונריות להציג עצמן כקולות הזהות האותנטית והפטריוטיזם. דינאמיקה זו חוסמת את צמיחתן של הכוחות החברתיים הזורעים את זרעי השחרור והרפורמות. אפילו נניח שכוחות דמוקרטיים היו בעלי השפעה בתחילת המשבר, באו במהירות התפתחויות ששינו את המצב מן הקצה אל הקצה - הכוחות הדמוקרטיים לא היו יכולים לשרוד כאשר המאבק נגד קדאפי אורגן מחדש כמאבק ליישום מדיניות ארה"ב והמערב, כדי להציל את "הציוויליזציה" ואת "העולם החופשי". סוריה. עם אימות הדיווחים על התקפות רבות של המשטרה והצבא על מפגינים אזרחים, תהיה זו חובת כל דמוקרט לקרוא למשטרו של אסד להפסיק זאת לאלתר. עם זאת, אנו לא חיים בעולם של פלאות רומנטיים, ואיננו אדישים לטבעם של גורמי האופוזיציה בסוריה, במיוחד מאחר שסוריה מורכבת מיישויות אתניות שונות. המשמעות הבינלאומית של המשבר בסוריה חשובה. אובמה הסביר שהסורים פועלים על סמך העידוד מאירן. אובמה מיתמם, בהתחשב בראיות על פעילות זרועות ריגול אמריקניות. ידידי אובמה טוענים שאנו רואים את ההפגנות בסוריה כפרי מאמצי ה-CIA, אך זהו שקר. עמדתנו היא שהמחאות משקפות פגמים חמורים במשטרו של אסד, אך תהיה זו טעות חמורה להתעלם מהמדיניות האמריקנית נגדו, ומשמחתה לנצל את המשבר לחיסול משטרו. היא מהססת בגלל המחיר הגבוה האפשרי בהתערבות ישירה, התערבות העלולה להסתבך - אי-אפשר לארגן ממשל פרו-מערבי שיחליף את המשטר הקיים. ככלות הכל, הממשל בסוריה הגן במשך השנים על ריבונותה נגד הלחצים האמריקנים. הממשל פעל על בסיס של סולידריות לעניין הפלסטיני, בשעה שרודנים כמובארק קשרו קשר עם ארה"ב נגד זכויות העם הפלסטיני. הישרדות אסד תלויה בתמיכה של המוני העם בסוריה.
|
| תאריך:
|
01/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
01/05/2011
|
|
ראובן קמינר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פלא יועץ
|
1/05/11 16:53
|
|
|
|
|
|
אבי גיא
|
2/05/11 11:42
|
|
|
|
|
|
חנה שרה
|
2/05/11 15:56
|
|
|
|
2
|
|
ע.ג.
|
1/05/11 21:03
|
|
|
|
|
|
ע. הנביא
|
1/05/11 21:34
|
|
|
|
3
|
|
איתן ק.
|
2/05/11 07:29
|
|
|
|
|
|
ע.ג.
|
2/05/11 08:12
|
|
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אנחנו מצוּוִים לזכור. לזכור ולא לשכוח ולא לסלוח. בסדר, אז אנחנו זוכרים ולא שוכחים ולא סולחים. מה אנחנו זוכרים ולא שוכחים? נכון מאוד, את השואה שעברה על העם היהודי לפני שבעים שנה. מה עושים עם זה? מדברים על זה, כותבים, עורכים טקסים, מקרינים שוב ושוב את סרטי הזוועה, מראיינים ניצולים שהולכים ומתמעטים, נאלמים דום ומרכינים ראש ברגע הצפירה הפולחת, וזוכרים, כן, זוכרים ולא שוכחים ולא סולחים. בזה פחות או יותר בא לידי ביטוי הזיכרון שלא לשכוח ולא לסלוח. שנה אחר שנה. אחר-כך חוזרים לשגרה שבה כבר לא זוכרים כלום ואין מה לשכוח ואין על מה לסלוח.
|
|
|
|
|
כך היו נוהגין בסדום הרשעה: בגמרא, במסכת "סנהדרין" דף ק"ט, מבואר בפירוש, שהרוע היה לאנשי סדום לחוק מוסדר. אחד החוקים קבע, למשל, שאם אורח שבא לישון באכסניא והמיטה קצרה לו מדי, קוצצים את רגלי האורח, ואם המיטה ארוכה מותחים את האורח. ולא רק הרוע היה להם לחוק, אלא גם עיוות הדינים. למשל, אדם שהיה מכה את חברו, והיה הריב בא לפני הדיין, היה הדיין מחייב את המוכה לשלם למכה, שהרי סייע לו "להקיז דם", והקזת דם טובה לבריאות (ובהקשר זה מסופר שם שהיכו את אליעזר עבד אברהם, וחייב אותו הדיין לשלם למכה, והלך אליעזר ופצע את הדיין ואמר לו, מאחר שאתה חייב לי ואני חייב למכה, לך ושלם למכה..).
|
|
|
|
|
רוצחי אריק קרפ לא הורשעו ברצח - זו כבר עובדה ידועה ולא בטוח אם יש מה לעשות על-מנת לשנות מצב זה, כולל לא בערעור. העובדה שבית המשפט לא מצא לנכון להרשיע את הרוצחים ברצח אלא רק בהריגה - תמוהה ומתירה את דם הקרבנות הבאים, שכן הרוצחים לעתיד יודעים כבר מה המתכון לרצוח ללא הסיכון לענישה על רצח - מחיר החיים - להבדיל משאר המחירים שרק עולים - רק יורד עם הזמן. ראינו זאת ברציחות הקודמות, כולל ברצח המתבצע בכבישי הארץ - משום מה יש נטייה לבתי המשפט להקל בעונשי הרוצחים, ולהטיל עונשים לעתים מגוחכים עד כדי כאב, ואולי לאור עונשים כאלה מוטב שלא להרשיע ובכך לצרוב את תג המחיר הנמוך בתודעה.
|
|
|
|
|
באמצע אפריל, ערב הכינוס האקדמי בנוגע לתפקיד הדת בקונפליקט הציוני-פלסטיני, פרסמה אוניברסיטת חיפה את סקריה, וחשפה משחק מכור. נתונים סטטיסטיים הציגו כי ה"דתות בישראל הן מכשול לדו-קיום בין יהודים לערבים". מכאן ברורה מגמת הכינוס, שבעצם לא דן בשאלה אם הדתות הן אמצעי גישור ביחסי העמים, אלא מדוע הן אינן כאלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
