שבוע לפני חג המולד חזרתי הביתה מבית הספר שמח. המורה בחר בי להיות "סנטה קלאוס" שמחלק מתנות לילדים. אימא הבטיחה שהיא תקנה לי חליפה אדומה ותעזור לי להכין את המתנות.
עבר שבוע, סיימנו את ההכנות, וחגיגת המולד של ישוע התחילה. הרחובות והבתים שלנו היו מקושטים במנורות אדומות וצהובות. בערב החג נסעתי במכונית מקושטת בצבעים בהירים יחד עם כמה מחבריי שהיו לבושים בבגדי סנטה קלאוס והחזיקו פעמונים בידיהם. אספנו עוד כמה מבני משפחתנו והגענו בשמחה ובשירה אל הבתים של הילדים. נתנו להם את המתנות ובירכנו אותם בברכת "חג שמח!" ו"שנה טובה!"
כאשר השלמנו את המסירה, בדרך לביתי ראיתי ילדים משחקים במתנות שקיבלו ושמחתי מאוד. גם אני שמחתי לקבל מתנות מחבריי.
כשהגעתי לביתי ראיתי פתאום ילד קטן עומד ומסתכל על הילדים בעצב ובוכה. התקרבתי אליו, החזקתי בידו, אמרתי לו: "חג שמח", ושאלתי: "למה אתה בוכה?" הילד סיפר שאבא שלו מת לפני שנה, ולאמו אין כסף לקנות לו מתנה, ואף אחד לא בא לביתם לתת לו מתנה.
מיד הושטתי לו את כל המתנות שקיבלתי, ואמרתי: "הנה, החברים שלי שלחו לך את המתנות האלה." הילד שמח מאוד, לקח את המתנות, ואמר לי בשמחה ובהתרגשות: "תודה רבה ושנה טובה לך, סנטה קלאוס." באותו רגע הרגשתי איך שמחת הילד הזה עושה את שמחת החג בלב שלי. כשחזרתי לביתי סיפרתי למשפחתי מה עשיתי, וכולם החמיאו לי ואמרו שעשיתי מעשה טוב.
