סיפור זה התרחש בילדותי, באחד מטיוליי עם ההורים, כשהייתי בערך בן 10. לקראת סוף הטיול הגענו לאחד המקדשים הקדומים ביותר בסין. שם ניגש אליי אחד הנזירים, לבוש גלימה כתומה. הוא התקרב אליי, נתן בידי מראה קטנה, והלך. לא הבנתי למה עשה זאת. כשהגענו למלון הוצאתי את המראה מכיס מכנסיי והבטתי בה.
לפתע הסתחרר החדר סביבי. הרגשתי שאני מתחיל לרחף באוויר, ובתוך זמן קצר מצאתי את עצמי במקום מוזר ולא מוכר. כיוון שהיה שם שלט מואר שהציג את השנה - 2110, הבנתי שהגעתי לעתיד. במקום כבישים היה שם מסלול וירטואלי אחד מואר, עליו ריחפו מכוניות. גם האנשים נראו שם שונים. גובהם היה כשני מטרים, עור גופם הבריק כיהלום. לעיניהם, שנראו גדולות מהרגיל, היה צבע סגול, וכולם היו לבושים בחליפות לבנות. כשפגשו זה את זה הם חייכו, קדו קידה, דיברו זה אל זה בשקט ובנימוס, והיו אדיבים מאוד.
קשה לי להסביר, אבל הרגשתי כל כך נעים ביניהם, וכל כך בטוח. היה נדמה כאילו הגעתי לעולם מושלם. לאחר שנרגעתי ישבתי בבית קפה ופתחתי בשיחה עם אַחַד האנשים. סיפרתי לו שאני בא מן העבר. הוא חייך אליי והסביר לי שמאז התקופה שממנה באתי המציאו בעולם משקה שאנשים שותים פעם ביום. משקה זה מנטרל את הרגשות השליליים ומוציא מבני האדם את הרוע ואת הכעס. הוא סיפר שמאז אין גבולות בעולמם וכולם חיים בשלום. אין עוד מריבות וסכסוכים, והאווירה בכל מקום נעימה מאוד וחיובית. האיש הזמין אותי לבוא לביתו, וכמובן שהסכמתי.
בדרך הוא הראה לי את העיר והסביר כיצד היא מתנהלת. הוא סיפר שבעולמם אין כסף. אנשים אינם קונים דברים, אלא מחליפים ביניהם סחורות. הם מגדלים בעצמם את מזונם, בגינה שליד ביתם, וכל אחד עובד בעבודה שמתאימה לו. כך תרומתם לחברה גדולה יותר. ההתפתחות הטכנולוגית שלהם במחשבים היא ההתפתחות המתקדמת ביותר שקיימת בין כוכבי הגלקסיה.
הקשבתי לדבריו בעניין רב כשלפתע הרגשתי שהמראה בכיסי מתחממת. הוצאתי אותה מהכיס וראיתי שהיא מאירה. הבנתי שהיה זה הסימן שעליי לחזור לזמן שלי. נפרדתי לשלום מהחבר החדש. שוב הסתחרר החדר סביבי, ולאחר כמה רגעים מצאתי את עצמי שוכב במיטה בחדר של המלון. אימא עמדה מעליי, ואמרה: "קום, אתה מדבר מתוך שינה. כבר בוקר, עלינו להיות בשדה התעופה בעוד שעה." התרוממתי, ופתאום הבנתי שכל זה היה חלום.
במטוס חשבתי לעצמי: 'הלוואי שהעולם שבו אנו חיים היה כמו העולם שבחלום שלי. הלוואי שנבין שהמלחמות, הרשע, המריבות, חוסר הכבוד והנחמדות אחד כלפי השני פוגעים רק בנו בסופו של דבר.' אבל בלבי אמרתי שכשאהיה קצת יותר גדול ארצה לגרום לזה להשתנות. אני אהיה זה שישנה את העולם לעתיד קצת יותר יפה.
