המוסר הסלקטיבי של הקהיליה הבינלאומית

"הלב", אמר וודי אלן בסרטו חנה ואחיותיה, "הוא שריר גמיש". מדובר בהסבר שנתן להתאהבותו בבחורה שתיעב בעבר. באחרונה מתברר שלא רק הלב גמיש. גם כללי המוסר הבינלאומיים.

דווקא מי שסבור (כמוני) שלמען הדמוקרטיה הישראלית יש להשתחרר מהשליטה במיליוני פלשתינים משוללי זכויות אזרח - חייב לתמוה על יכולתן המופלאה של מדינות רבות לזעוק מעל כל במה אפשרית כנגד עוולות הציונות אך להחריש לחלוטין כשבסוריה ובתימן נרמסות זכויות בסיסיות, ובראשן הזכות לחיים.

יש מקום לביקורת נגד ישראל: בניגוד למשטר הדמוקרטי המתקדם שהושלט בתחומיה הריבוניים - שולטים בגדה המערבית חוקים צבאיים דרקוניים. וגם במסגרת הדמוקרטיה המרשימה של הקו הירוק ישנם סימני שאלה מטרידים: המונופול האורתודוקסי בתחומי האישות למשל; היקף המעצרים שמסתיימים בלא כתבי אישום; היחס לאזרחים הערבים בתחומים שונים, ועוד.

אך היכולת לבקר בקביעות את ישראל מחד-גיסא (ביקורת שמלווה לעיתים בטונים אנטי-ציוניים ואף אנטישמיים) ולסתום את הפה מאידך-גיסא כאשר מדובר במדינות המבצעות באחרונה פשעים נגד אזרחיהן - הינה יכולת המלמדת על צביעות קשה. לנגד עיני המבקרים הסלקטיביים, כמה לא מפתיע, לא עומדים כללי המוסר או המשפט הבינלאומי אלא אינטרסים כלכליים ופוליטיים מובהקים. מספר דוגמאות:

• ניסיונן של מדינות אירופה (ובראשן צרפת) לקדם בימים האחרונים גינוי במועצת הביטחון למעשיו המזוויעים של ממשל אסד נתקל בהתנגדות רוסיה וסין (שבעצמן משמשות מופת להפרה שיטתית של זכויות האדם). הווטו של שתי מעצמות הענק מונע גינוי מילולי של מי שטובח באזרחיו, שכל חטאם הינו השתתפות בהפגנות נגדו.

• לא זכור לי שמועצת זכויות האדם של האו"ם (זו שכוללת את נציג המשטר הלובי המקסים) התכנסה עד היום כדי לגנות את מעשי הטבח שמבצע קדאפי במעוזי האופוזיציה במזרח לוב.

• גם לא שמענו על התכנסות לשם גינוי הדיכוי השיטתי של מתנגדי המשטר בתימן. ישראל, לעומת זאת, הינה מטרה קבועה לחיצי המועצה.

• טורקיה של ארדואן, זו שמשגרת משטים של פיוס ואהבה לרצועת עזה, גמגמה משהו בדבר רפורמות שעל אסד להנהיג בארצו בעת שהחלו ההפגנות ההמוניות נגדו. רק בימים האחרונים, בהם החל זרם פליטים מסוריה לגבול הטורקי, נשמעים דברים בוטים יותר מפי המנהיג הטורקי נגד ידידו הסורי הוותיק.

ועוד לא דיברנו על הממשל האמריקני, שדרש מהדיקטטור המצרי מובארק לנטוש את כסאו אך טרם הרהיב עוז לומר דברים דומים לרופא השיניים מדמשק. גם לא אמרנו מילה על הימנעות הדוד סם מלפעול ואף לדבר בגנות המדינות החשוכות ביותר, כל עוד הן מתנהגות כבעלות בריתה של ארה"ב וממשיכות להזרים אליה כמויות של נפט. סעודיה, כל תינוק יודע, היא רק הגדולה והמפורסמת שבהן.

מסקנות רבות ניתן להפיק מהצביעות הבינלאומית. החשובות שבהן: א. בלא קשר לגינויים בינלאומיים, על ישראל להקפיד בזכויות האדם ולבצר את משטרה הדמוקרטי. ב. על ישראל להשמיע קול מוסרי ברור, גם כשהדבר עלול לסכן אינטרס כזה או אחר שלה (כך למשל, במשך שנים נמנעה הכנסת מלציין את רצח העם הארמני בטורקיה בתחילת המאה ה-20. רק לאחרונה, בעקבות המשבר ביחסים עם הטורקים, הועלה הנושא). ג. על ישראל, כמו כל אומה מתוקנת, להקשיב לביקורת בינלאומית כאשר היא מוצדקת. אך כאשר מדובר בביקורת צבועה מפי מי שמסרבים לגנות את החשוכים שבמשטרים - אין שום צורך להקשיב. אפשר להסתפק בנטילת כדור נגד בחילה.