משה פרופס - צייר שנשכח

ציונים מתוך העיתונים 'דבר' ו'מעריב'. הצייר משה פרופס, 1922 - 1985, היה אחד הציירים הכי מבטיחים בארץ. ובאמת דרכו צלחה, ולאחר מלחמת העצמאות יצא ללימודי ציור בפריס.

הוא הצטרף לקיבוץ עין החורש בשנת 1950. בשנת 1952 נולדה בתו הבכורה ובשנת 1956 בתו הצעירה. שנותיו בקיבוץ היו מעטות אך פוריות להפליא. הוא שהה בקיבוץ עד שנת 1958.

הוא זנח את הסגנון המודרניסטי שהביא איתו מפריס, ופיתח את סגנונו הריאליסטי שבו הגיע לדרגת שכלול גבוהה. שנת 1956 הייתה השנה הטובה ביותר של הצייר הצעיר. הוא זכה בפרס דיזנגוף של מוזיאון תל אביב, וערך שם תערוכה גדולה ומבטיחה. אויגן קולב, האוצר המעולה אך הנשכח של מוזיאון תל אביב אז, עודד את משה פרופס מאד בדרכו הייחודית בציור הישראלי.

למרבה הצער, עם עזיבת הקיבוץ החל משה פרופס להישכח לאט לאט. ולמרות שהפך לאחד המורים החשובים במכון אבני, ולמרות שחידש הרבה הן בתחום הצבעים, שאחדים מהם הוא המציא בעצמו, והן בתחום הנושאי, ובעיקר בתחום האור הלבן והמסמא של המזרח התיכון - הוא נשמט משום מה מהמירוץ של הציירים הבכירים, ובהם בני דורו, אל הפרסים החשובים אל ההכרה הציבורית הרחבה ואל המוזיאונים.

יצירתו של משה פרופס מתחלקת בבירור לשני חלקים. יצירתו הריאליסטית המוקדמת, שאגב היא מאד מבוקשת ע'י אספנים וסוחרים, המזכירה את יצירותיו מאותה העת של הצייר יוחנן סימון. ויצירתו המאוחרת, לאחר שיצא מהקיבוץ, ובה הגיע לשיאים של טיפול באור הישראלי.

כאן מובא מקבץ חלקי של ידיעות על יצירתו המוקדמת, שלוקטו מתוך המהדורות המקוונות של 'מעריב' ושל 'דבר'. יהיו הדברים הללו נר לזכרו של צייר דגול חמחנך דורות של ציירים באהבה גדולה.

נולד לשמואל ושרה שהיו עובדי דפוס 'דבר'. שמואל נפטר ב-1945. יולי 1945 משה קיבל אפוטרופסות על אחותו הצעירה זיוה זלדה. ב-1947 אייר את ספר הילדים הראשון שלו, 'סיפורים קטנים ואמת גדולה', הוצ' 'תבל', ליקט וערך יצחק לבנון.

דצמבר 1951, שישה ציירים ששבו מלימודים בפריס, מציגים ב'מקרא סטודיו'. משה פרופס, רות שלוס, שולמית טל, רינה נרד, אביבה מרגלית, נפתלי בזם.

פברואר 1953, פרופס מאייר את העטיפה לרומן הביכורים של חנוך ברטוב, /החשבון והנפש/, הוצ' 'ספרית פועלים'. החל משנת 1954 השתתף משה פרופס במדור האמנות של משא, מוסף למרחב.

אפריל 1955, משתתף בתערוכה גדולה קבוצתית, בבית אגודת האמנים בתל אביב, משתתפים אהרון אשכנזי, אליהו גת, אלחנן הלפרין, שלומית טל, קליר יניב, אפרים ליפשיץ, שמעון צבר וצבי תדמור. ספטמבר 1955, תערוכת אמני ההתיישבות העובדת, זוכה לשבחים מאריה לרנר בעיתון 'דבר'.

נובמבר 1955, הודעה מקדימה על תערוכה קרובה של משה פרופס, במאמר ביקורת של אריה לרנר, ב'דבר'. יולי 1956, מאמר של אריה לרנר ב'דבר', צבעיו הבהירים של משה לרנר, שבחים רבים ותקוות. באותה העת הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, וגם זכה בפרס דיזנגוף. מיטיבו ואיש חסדו באלה היה האוצר אויגן קולב.

מאי 1957, תערוכה קבוצתית של קבוצת העשרה, בבית מועצת הפועלים של רמת גן. דצמבר 1957, א. מן ב'מעריב', 'תערוכות שלנו בחו'ל - סוד בארץ', על השתתפות פרופס בבינלה הרביעית לאמנות המודרנית, בסן פאולו בברזיל. שבעה ציירים ישראלים: יוסל ברגנר, אהרון גלעדי, משה פרופס, ישראל פלדי, ליאופולד קרקאואר, מרדכי לבנון, ז'אן דוד.

אפריל 1958, יוצאת לאור 'הגדה של פסח', כתיבה ועריכה מרדכי אמיתי, איור משה פרופס. אוגוסט 1958, זוכה בפרס ההסתדרות, יחד עם מרסל יאנקו והפסלים משה ציפר ורות זיפר, לא'י, על ציוריו. בחבר השופטים: חיים גמזו, נחום גוטמן וקוסו אלול.

יוני 1961, רחל אנגל ב'מעריב', כוחם של כ"ח אמנים. פרופס זוכה אצלה לשבחים. מרץ 1961, מצייר את ההגדה לפסח של הוצאת 'מעריב'. בין השאר נאמר עליה בפרסום של 'מעריב': סגנון מודרני, שלל צבעים מיוחדים, סגנון חדש

1962, מורה באולפן לציור, מועצת פועלי גבעתיים. ינואר 1966, משתתף בראיון גדול עם רחל אורן, 'דבר', האם אתה אוהב את פיקסו, עם ראובן רובין, אביגדור סטמצקי, פרופס ודוד שריר.

יוני 1966, תמר אבידר ב'מעריב', הישגים אמנותיים רבים, ותנאי צפיפות והזנחה, על הקשיים של מכון אבני. פרופס נזכר בין המורים. ספטמבר 1966, תמר אבידר ב'מעריב', 'תערוכת הסתיו בלי משברים', מציינת לטובה את פרופס.

במהלך שנת 1968, הרצאות ודיונים בענייני ציור וציירים במועדון מילוא עם אמנים מתחומים אחרים.