הרוצים לבלות ערב מהנה ביותר, תרבותי, משוחק ומבויים היטב עם תפאורה נאה, רוצו לראות את ההצגה "פרק ב'" מאת ניל סיימון המוצגת בתיאטרון הספריה-בית צבי ברמת גן.
ניל סימון הינו מחזאי יהודי אמריקני מצליח ביותר הן בתיאטרון והן בקולנוע. רבים המחזות האוטוביוגרפיים שכתב כגון "יומן חוף ברייטון" "טירונות" ואח'. המחזה "פרק ב'" שייך לסידרה זו של מחזות אוטוביוגרפיים שלו. הוא בעצם קומדיה המתארת אומנם פרק עגום בביוגרפיה שלו אך דנה בנושאים שהם מאוד מקובלים ונפוצים במציאות היום יומית של תקופתנו.
אלמן- אפי מרדכי (ג'ורג') שאיבד את אישתו אינו יכול לשכח אותה, אינו יכול להתקשר עם אחרת כי חושש שזכרונותיו היפים ממנה לא ישמרו אצלו והוא ישכח אותם. אחיו-הראל אלקלעי (לאו) מנסה לשדך לו בחורה-ימית אטיאס (ג'ני) שפגש באקראי במועדון ומשאיר לו את מספר הטלפון שלה בניגוד לרצונו.
לאחר היסוסים רבים, הוא מתקשר אליה. היא גרושה טריה שלא חיה טוב עם בעלה ומקבלת את הזמנתו ברצון רב. העניינים מתפתחים מהר מאוד והם מחליטים להתחתן שבועיים לאחר שהכירו. מיד לאחר החתונה זכרונות אשתו המנוחה של ג'ורג' אינם מאפשרים לו להמשיך והוא עוזב את הבית. הכמיהה לזוגיות,לצאת מבדידותו ולהמשיך בשיגרת החיים אינם נותנים לו לנסוע רחוק והוא חוזר אל אשתו המקבלת אותו בזרועות פתוחות. בעלילה משנית אחיו הנשוי שאשתו אינה מספקת אותו כרצונו נפגש עם חברתה של ג'ני.
זהו מחזה עשוי היטב הנותן אפשרות למשתתפים בו להראות את יכולתם בגילום תפקידים. אין ספק שכאשר מסתיים מסיבה כל שהיא פרק א' בנשואין, המעבר לפרק ב' קשה. אם הנשואין בפרק הראשון לא היו מאושרים המעבר קל יותר. אין הרבה התלבטויות כי יש תקוה שהפרק השני יהיה טוב יותר. אם הנשואין היו מאושרים אז המעבר קשה ביותר, מתבטא בשימור הזכרונות, בהתלבטויות קשות, בקשיי הסתגלות ולפעמים בהזדקקות לפסיכולוג. כך קורה גם עם ג'ורג'.
יש רתיעה מובנת במקרים כאלו מקשרים חדשים ובדרך כלל עוברת תקופה ארוכה עד שמתגבשת הדעה להתחיל בפרק ב'. אלמן אינו פתוח ליחסים תקינים חדשים. הוא רואה בפרק ב' סוג של בגידה באישה האהובה, באישה שחי איתה בשמחה ואז מופיעה התנגדות פנימית להפתח ל
אהבה חדשה, לאהוב או לקבל אהבה.
סיימון כשכתב את "פרק ב'" הגדיר את המחזה כקומדיה למרות שבעצם היא דנה בנושאים רציניים ביותר נושאים שכל אלמן או גרוש ניתקל בהם ועבורו הם כל העולם.
בחוש הומור נהדר,באינטליגנטיות ובצורה תרבותית ביותר הוא מתאר את המצב ומאחר שזו קומדיה הסוף טוב לטובת כל הצדדים. החיים חייבים להמשך.יש לשכח את העבר,לנסות משהו חדש,להתחיל חיים חדשים ולהחביא את הזכרונות עמוק עמוק בתת ההכרה ולהזכר בהם רק אם הפרק ב' -הנשואים החדשים לא יצליחו.
מורדי גרשון הבמאי הוא שחקן היודע היטב את רזי בימוי קומדיה.הוא ביים את המחזה ברגישות,במעמדים שיש בהם מההומור הטוב,מהתשוקה לקירבה,לאהבה,לזוגיות.
משחקם של כל ארבעת השחקנים שרק לפני חודשים מעטים סיימו את לימודיהם בבית צבי מעולה. אפי מרדכי גילם את האלמן המתלבט, האוהב, הלכוד באהבתו הראשונה בצורה מרשימה, בבגרות בשלה. הוא רגיש, הוא מלא חיבה, הוא מסוגל לרגוז, להיכנע, לקבל אהבה ולהתאהב מחדש. המימיקה שלו נהדרת, התמימות, האומללות, הצער והשמחה נראים על פניו ועל כל צעד שהוא עושה.
ימית אטיאס נהדרת.מלאת חיים, תשוקה, היא צמאה לאהבה, לקירבה, למגע של גבר. היא מוכנה לתת את עצמה עד הסוף לזוגיות מוצלחת. מתחשבת בבן זוגה ומלאת הבנה למצבו הנפשי והתנהגותו היכולה להראות כמוזרה. תענוג היה לראותה בתפקיד זה.
אנה צ'רנוב-צנחני נהדרת כאישה האקסצנטרית הן בהתנהגותה והן בלבושה.היא צמאה לאהבה, צמאה לחיבה, מקסימה וכובשת את הבמה בכל רגע שהיא עליה. קומיקאית מרשימה.היא זריזה, היא אנרגטית והיא מסוגלת למעשים מוזרים כדי לספק את תשוקתה.
הראל אלקלעי הנו קומיקאי מעולה היודע לבדר, להצחיק בצורה מתורבתת ואינטליגנטית.כל תנועה שלו מכוונת לכך.
דורי פרנס תרגם את המחזה בשפה נהדרת, שוטפת, קלה יום יומית. התפאורה - איה בן אשר- נאה ומראה שני חדרים צמודים ללא הפרדה ביניהם, מדירותיהם של האלמן והגרושה. היא מאפשרת בעזרת הטלפונים לראות בו-זמנית את שני המשוחחים למרות שנמצאים בריחוק אחד מהשני. התלבושות, ביחוד של הנשים, נהדרות, מקסימות, עשויות בטוב טעם ומקוריות - אפרת מירב. התאורה - פרננדו מאיחייקר והמוזיקה המקורית ברק אולייר.
לראות או לא לראות: אין לי אלא לחזור לכתוב בהתחלה - רוצו לראות ולא תצטערו.
