|
לבושה מושך תשומת לב בהחלט [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
"כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" - ביטוי המשמש כיום סיסמה בידי המצדדים בהפרדת נשים מגברים, סיסמה האומרת כי מוטב שתשב האישה בבית ושם כבודה, אך משיצאה לרחוב, אל לה לעורר מחשבות אצל גברים ולכן עליה לא להיראות, בין אם על-ידי הפרדה במרחבים ציבוריים, ובין אם על-ידי הסוואת כל סממני היותה אישה, בלבוש או בהתבטאות בציבור.
נראה את מקור הביטוי במלואו (תהלים מ"ה): "(יא) שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. (יב) וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ. (יג) וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ-עֲשִׁירֵי עָם. (יד) כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. (טו) לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ-מוּבָאוֹת לָךְ. (טז) תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ".
מוזר, אך הפסוק בתנ"ך אינו מדבר כלל על כבוד (אלא על כבודה - מטען), והשימוש בו אינו אלא שיבוש השפה.
במאבק הציבורי יש המדגישים כי כל מטרתם היא צניעות רבה יותר, רק כשאדם או ציבור מדגישים השכם והערב את צניעותם כי רבה, אין הם צנועים כלל וכלל, אלא גאוותנים ומתנשאים.
סטייל ה"טליבאן" - לא ממש צנוע
ההקצנה שבהפרדה בין המינים, מגיל גן ועד ללוויתו של אדם, מעלה תהיות. מה נשי נראה בילדה בגיל הגן עד כדי שנדרשת הפרדה? אלו מחשבות עולות במוחו של אדם בראותו אישה מקוננת בלוויה על קבר קרובה? איני מעז כלל לחשוב על תשובות לשאלות אלה, שהרי בעצם העלאת השאלות אני מושך אש.
סיפור קראתי על רבנית מבני ברק שהגיעה לירושלים והתהלכה עם גרביים חומים כמנהג בני ברק. משנשאלה מדוע אין היא מחליפה גרביים לשחורים כמנהג ירושלים, ענתה כי עצם ההחלפה תעורר שיחה בנושא ואין זה צנוע שישוחחו על כך.
מה הלקח? שלבוש נוסח "נשות הטליבאן" הוא לא יותר צנוע מלבוש חושפני, ששניהם מעוררים תשומת לב לאישה בהיותה אישה. הבלטת החמרה כלפי חוץ אינה מעידה על צניעות אלא על הפגנתיות של צניעות לכאורה, ואין זה אלא גאוותנות והתנשאות.