רב הניסתר על הניגלה של פעילות אנשים אלה בכנסת ומחוצה לה, המשרתים אינטרסים עיסקיים של בעלי ההון והחברות הגדולות, מול הפוליטיקאים המחוקקים בכנסת.
עיסוק זה של חברות הלוביסטים, אינו מוסדר, מוכר ומבוקר על-ידי רשויות החוק. פעילות חברות אלה הוא בתחום האפור, ללא שקיפות ציבורית ותקשורתית של זכות הציבור לדעת.
הלובסיט - המפתח אל חבר הכנסת
תביעה שהוגשה לאחרונה לבית הדין לעבודה בת"א פותחת צוהר לשיטות של הלוביסטים, המושכים בחוטים ועובדים על ניבחרי הציבור. הלוביסטים, הממומנים ע"י בעלי החברות הגדולות במשק, הם המפתח אל חברי הכנסת, על-מנת לשכנע אותם ליזום חוקים או לגנוז חוקים בעלי ענין לחברות העיסקיות. פרט לשכנוע באמצעות פרשנויות, נימוקים ונתונים רלוונטים, בנושאים שהם במחלוקת, סביר להניח שלעתים משתמשים הלוביסטים גם בפיתויים ולחצים.
לוביסט, הוא "התואר המקצועי" המוכר של עיסוק זה, שנשמע כהגדרה אלגנטית, סימפטית ומכובדת. ואולם בפועל מדובר במאכערים, בתיווך, ושתדלנות פרובלמטית, למרות שהיא חוקית ולגיטימית.
לזכותה של חברת הכנסת
שלי יחימוביץ', שהייתה הראשונה שהעלתה נושא זה לדיון בכנסת, במגמה להסדיר פעילות זו של הלוביסטים בכותלי הכנסת וועדותיה. היא סיפרה בזמנו שלעתים מספר הלוביסטים שהיו נוכחים בישיבות ועדות כנסת היה גדול יותר ממספר חברי הוועדות.
בשנת 2008 נחקק חוק הלוביסטים שאיננו אפקטיבי ובפועל הוא גם לא נאכף. בכנסת רשומים 110 לוביסטים בעלי רישיון כניסה קבוע ועוד 100 לוביסטים בעלי היתר זמני.
הלוביסטים מתרוצצים בכנסת בחדרים, בוועדותיה ובמזנונים בניסיון להשפיע על הח"כים. הלוביסטים פונים לח"כים במהלך דיוני הועדות משגרים אליהם פתקים ובהם הצעות אילו נושאים להעלות ואיזה הסתיגויות להביע. בקיצור, התערבות בוטה וישירה.
ארבעת משרדי הלובינג הגדולים הם; גלעד, גורן אמיר, אימפקט ופוליסי. כל אחת מחברות אלה דווחה לכנסת על מספר וזהות לקוחותיה. לחברת אימפקט 106 לקוחות. לגורן אמיר 84. לפולוסו 55. לגלעד 49. לארבעת משרדים אלה יש 32! לוביסטים שעובדים בקביעות בכנסת!
התביעה הוגשה ע"י צחי סמיה, נגד בוריס קרסני, מראשוני ענף הלובינג בישראל, בעליו של משרד "פוליסי" הגדול בתחום, ונגד ח"כ לשעבר
אפי אושעיה (העבודה), המכהן כיום כמנכ"ל פוליסי.
מתוך כתב התביעה של צחי סמיה, שעבד כלוביסט בחברת "פוליסי", במשך כעשר שנים, נודע שבין הלקוחות הבולטים של פוליסי היו:
בנק הפועלים, איגוד הבנקים, תנובה, נשר, סלקום, פז, פלאפון,
פסגות, קשת, מפעל הפיס, אל על, אסם, דואר ישראל, טמפו, דרך ארץ, שמן, חיפה כימיקלים, "ישראל היום", מבטח שמיר, בנק לאומי, איגוד חברות הביטוח, אליאנס, תע"ש, ג'נרלי, בנק מזרחי, בריאות כללית, הארץ,
ידיעות אחרונות, כלל תעשיות, בתי זיקוק.
מתוך כתב התביעה מתברר שבוריס קרסני, בעליו של "פוליסי", היה בקשר תמידי עם אפי אושעיה, בזמן שהנ"ל היה חבר כנסת ויו"ר סיעת מפלגת העבודה. אין זה מפתיע שאפי אושעיה מונה למנכ"ל פוליסי, מיד לאחר פרישתו של אושעיה מחברותו בכנסת.
לטענת התובע, צחי סמיה, "לא ניתן היה להתעלם מקידום אושעיה במסגרת תפקידיו הציבוריים, תוך החלטות אשר באופן מפתיע שירתו את אינטרס הלקוחות של קרסני".
המסקנות החשובות העולות מהדברים שנחשפו עד כה בנדון הן:
- מסתבר שלכל החברות הגדולות הנ"ל היה צורך במאכערים ובשתדלנים של לוביסטים מהסוג של "פוליסי", על-מנת להבטיח ולקדם אינטרסים שלהם מול המחוקקים בכנסת.
- עבור שרותים אלה של המתווכים והשתדלנים של הלוביסט בוריס קרסני, חברות אלה שילמו בודאי כספים רבים, שהקפם חסויים מהתקשורת ומזכות הציבור לדעת. השקעות שהיו בודאי משתלמות.
- פעילות זו של הלוביסטים בכנסת ומחוצה לה, מחייבת לדעתי שקיפות והסדרת תחום העיסוק הזה, שהוא פרוץ וללא הוראות מחייבות עד כה.
- התלות והקשר לכאורה, שהתגלה בין הלוביסט בוריס קרסני, לבין חבר הכנסת לשעבר אפי אושעיה, בעקבות הגשת התביעה לבית המשפט, הוא דוגמה מוחשית לקשרים בין עסקים למחוקקים, בין הון לשלטון. זו דוגמה אחת שנחשפה. השאלה היא האם ישנן דוגמאות נוספות.
