עבודה זרה

המסר העמוק של הדיבר הראשון בעשרת הדברות עוסק בשאלה מי אנחנו יכולים להיות. הוא מלמד אותנו שכשם שאלוהים הוא הגואל אותנו ממצרים, כך גם הרוח הגאולית נמצאת בנו. יציאת מצרים היא סיפור התערבותו של אלוהים להושיע את עם ישראל מעבדות לחירות. אך לא פחות מזה ואלי אף יותר, זהו סיפור הגבורה של בני ישראל להציל את עצמם.

האדם הופך מעבד לאדם רק כאשר הוא מגשים את חלקו הוא בתהליך הגאולה, באמצעות האומץ לשנות את הדברים שביכולתו לשנות. לכל אחד מאיתנו, ולנו כעם, יש היכולת לברוא ולשפוט, להבין את העולם, לדמיין אותו טוב יותר ולפעול לשיפורו גם בכיוונים חדשים, שלא שמעתם אוזן מעולם.

רבים מאיתנו, למרבה הצער, אינם נענים לקריאת הגאולה. עשרת הדברות, קוראים ליהודי ולאדם באשר הוא, ליטול יוזמה ולעשות מעשה גאולה, ויהיו החיים קשים ומורכבים ככל שיהיו. כוחם של עשרת הדברות הוא כוחה של האמונה בבני אדם, שהם יכולים גם יכולים לבחור להיות אמיתיים, על-אף כל פגמיהם וחסרונותיהם, ויכולים לתקן את עצמם ואת העולם סביבם.

הדיבר השני, יש בו דחיית האלילות מכל וכל. זהו הדיבר המזהירנו מעבודה זרה. אליל הוא כל דבר שאנו מתמקדים בו וסוגדים לו. כל דבר שאנו נכנעים לו בשל כוח מוגדל שייחסנו לו. הוא יכול להיות אדם, עצם טבעי כמו שמש או ירח, או דבר שיצרנו אנו - פסל, מוסד, קריירה, רעיון. כל אלה מסיחים את דעתנו מאלוהים - מהמדד המוסרי הבלתי תלוי, אמת מידה של טוב ורע העומדת מעל לרצונותינו ולגחמותינו ומעבר לכוחות הטבעיים והאנושיים שאנו רואים סביבנו.

רבים מאיתנו עדיין עובדי אלילים בדרך זו אחרת, גם כאלה שמאמינים באלוהים.

זאת מכיוון שפעמים רבות, המחויבות לאמת מוסרית כרוכה במחיר משמעותי ובבדידות. רבים מאיתנו מגיעים לצמתים בחיים שבהם עלינו לקבל החלטות מוסריות והרות גורל, כשתוצאות הפעולה אינן ניתנות למדידה והזמן מוגבל.

בדידות מאירה - המעידה על אמונתנו

המחויבות לאמת מוסרית היא הכרה בבדידות הזאת לא כבדידות ממאירה שיש לברוח ממנה, אלא כבדידות מאירה, כמצב בריא המעיד על אמונתנו באמיתות הגדולות של החיים: שאכן קיימת תשובה נכונה; וגם שאף אחד, לא מגיש לנו אותה על מגש של כסף. הסמכות והאחריות לעשות הכרעות מוסריות נמצאות בתוכנו בלבד. הבחירה באמת ובצדק ובטוב היא העושה אותנו בני אדם שחייהם שווים בעיניהם ובעיני אוהביהם האמיתיים. אנו נעשים בני אדם ומפסיקים להיות עבדים.

בחלקים גדולים של העולם, וגם בארצנו ארץ ישראל, מסתובבים עריצים ושליטים תאבי כוח, אשר מכפיפים אותנו לרצונם באמצעות האיום בכוח. בחברה הישראלית, כמו בחברות להן היא סוגדת, ניכר כוח המשיכה של הסגידה לכוח בעיקר במקום העבודה, שבו הכניעות והצטמצמות האדם לתפקיד של בורג חסר נשמה מקובלות כל כך, עד שרבים רואים בהן יסוד מוסד ביחסי עובד-מעביד, מנוע ההצלחה הניהולית עצמו.

בעיני מעבידים רבים אין זה מתפקידו של העובד להיות מוטרד בשאלה אם עובדים אחרים זוכים ליחס הוגן, אם מעגלים פינות כדי לחסוך כסף על חשבון הבטיחות והבטיחות בדרכים, אם הפרסומות וההסברה מוליכות שולל את האזרחים או אם הדוחות מטעים את קהל קוראיהם. העובד אינו מקבל משכורת כדי לחשוב, כך מאלפים אותנו. מי שחושב - אך דינו - להיות מפוטר על-ידי הרודן העריץ.

היגיון מסוג זה מאלץ רבים מאיתנו לעוות את מושגי הטוב והרע שלהם אם ברצונם לשרוד בארגונים, במגזר השלישי והרביעי ובמיוחד בשרות הציבורי וכעובדי מדינה. על העובדים חפצי ההישרדות בכל מחיר, להכפיף את החוש המוסרי שלהם למען השקט התעשייתי הנותן תחושה מדומה של הצלחת הארגון - וכך גם הם מתקדמים בתוך הארגון. כולנו מכירים אנשים כאלה, אנשים שלא יירתעו מלהפקיר את חבריהם לעבודה, מלשתף פעולה עם שקר ורדיפה אישית בלתי חוקית בעליל, מגנבה, מריגול או פגיעה של ממש בשמם הטוב של חבריהם כדי להתקדם.

ייתכן שאפילו אנחנו עצמנו עשינו דברים כאלה, מתוך שכנוע פנימי כי אלה "כללי המשחק", שמחויבותנו הראשונה במעלה ואולי הבלעדית, היא לעצמנו ולמשפחות שאנו מפרנסים.

כאשר הכוח מרחיק לכת

מדוע אנחנו מניחים לדבר כזה לקרות לנו? כי אנחנו פוחדים - פוחדים שמא לא נמצא חן ולא נרשים את הממונים עלינו, פוחדים שמא נחבל בסיכויינו לחיות חיים נוחים במשרד ממוזג ושטיח מקיר לקיר פרוש על רצפתו, פוחדים לאבד את מקום העבודה, פוחדים לאבד את ההסכמים וההטבות והחסינות הפוליטית מפיטורין שהמנכ"ל מבטיח בתמורה לשתיקתנו, פוחדים לאבד בשל פיטורין את תחושת הערך העצמי ואת הביטחון הכלכלי. הפחד שהעיק על עובדי האדמה הקדמונים, שהתפללו לאלי הגשם על מחייתם, מעיק כסלע כבד הסותם את הגולל על ליבנו ועל מוחותינו, ומוחק ושוחק את מצפוננו עד אבק דק דלא נבדק. פחד שמשתק ומשתיק אותנו כשתיקת הכבשים.

הכוח הוא עובדת חיים. רבים מהפחדים שיש לנו - בענייני פרנסה, מלחמה, ביטחון אישי, פיטורים - הם פחדים לגיטימיים, מפני שהם אינם אשליה אלא ממשיים לגמרי. התעלמות מהסכנות ומהסיכונים בחיים, מזיקה לטוב. הכוח הוא טוב לאנשים טובים. אי-אפשר לחולל שינוי בלי כוח, וכשהטובים נותרים חסרי כוח, הטוב שיוכלו להיטיב מוגבל ביותר.

עם כל זאת, עלינו לזכור היטב, שהפחד מפני הכוח, הרדיפה אחר הכוח, השימוש בכוח - כל אלה יש להם סגולה עזה כמוות לשכנע אותנו שאין אמת בלתי הכוח עצמו. כאשר הכוח מרחיק לכת יותר מידיי, הוא מבטל את האפשרות להכרעה מוסרית אמיתית. זוהי אינה סגידה לאליל עשוי עץ ואבן, זוהי סגידה לאדם. מיגור עבודת האלילים, פירושו התגברות על הפחד, התגברות על הכוחות המאיימים על רווחתנו, התגברות על האנשים המביטים בנו בבוז, כמו בוסים, מנכ"לים וברוני תקשורת ופוליטיקאים מושחתים, כל אלה מביטים בנו בבוז כשאנחנו בוחרים בצו מצפוננו.

מיגור העבודה הזרה, פירושו לא להתעלם מהסכנות והסיכונים בחיינו, אלא להגביל את יכולתן להשפיע על הכרעותינו. פירושו לעולם לא לאבד את החוש המוסרי החד שלנו, לעולם לא לאפשר לפחד להגדיר אותנו, לעולם לא לאפשר לעצמנו להשתעבד - גם במחיר אובדן מקום העבודה, המעמד הציבורי או יחסי הקרבה לצלחת והנגישות לצד עליו מרוחה הריבה. לא להתקרנף.

במילים אחרות, מיגור הגיון הכוח של עבודת האלילים הוא הדבר הקשה ביותר עבורנו, בחברה בה אנו חיים. מה שכתבתי כאן ועוד רבות, למדתי מספרו המדהים והמהפכני של ד"ר דוד חזוני, הספר 'עשרת הדברות'. אני מודה לו מאוד על שפקח את עיניי להבין מה יש לטקסט בן יותר משלושת אלפי שנה, להציע לכל אחד מאיתנו, ולעולם כולו, ולעם ישראל בפרט.

מופת אחד לאיש נפלא ואמיץ ובן-חורין, הוא נתן אלתרמן, ואני מבקש להביא בפניכם דבריו הבאים: "אותו הוׂבּי יהודי של יצירת עם ערבי פלשתיני נטל לו דווקא את האוכלוסיה הפחות מוגדרת ופחות מזוהה מבחינה מדינית וגיאוגראפית, שבין כל אוכלוסיות העם הערבי, לעשות בה מניפולאציות טרקליניות של בריאת יֵש מאין ולא לשווא אנו טורחים כל-כך במלאכה זו אשר אף שליטי ערב ליבם אינו שלם עמה ואין לה צידוק אלא במוחותינו המעוקמים ובתוכניות החורבן של עראפאת.

תוכניות חורבן - לא רק משום שכוונת דוגליה הערבים של פיקציה זו, הנקראת עם ערבי פלשתיני, היא להעביר ולמחות את מדינת ישראל מן העולם, אלא משום שאם אנו מאמצים עיקרון פיקטיבי זה אנו מעלים את הכורת על קיומנו בארץ זו. כן, אולי יישמעו הדברים כפארא דוכס, אך יש צידוק למלחמותינו ויש לה שחר ויש בה ערובה לניצחון ולימי שלום, כל זמן שאנו יודעים וכל זמן שהעולם יודע כי אנו עומדים מול העולם הערבי, על שטחיו העצומים, ומול התנכלותו אל כברת-ארץ זו של ישראל.

אך מרגע שאנו מודים בקיומה של פיקציה לאומית פלשתינית, מאותו רגע נעשית הציונות כולה עניין של גזילת מולדת מידו של עם קיים, ובמידה שאנו מסייעים כיום להשתרשותה של תודעה זו בעולם ובהכרתנו פנימה, אנו מערערים יסודה ההיסטורי, האנושי של הציונות ומושיבים אתה על כידונינו בלבד".